יום ראשון, 21 באוגוסט 2016

פינה חדשה - הרהורים ותובנות : אובססיביות


כשקו אוטובוס 402 מירושלים לבני ברק היה ברשיון חברת דן (עד להעברתו לרשות חברה אחרת שזכתה במכרז) היה נהג אוטובוס חרדי. מאה אחוז חרדי, במראה, בלבוש, בדיבור ובעוד כמה דברים כפי שתיווכחו מיד. לנהג הזה הייתה שעת יציאה יומית קבועה בבוקר.

יצא לי להכיר את הנהג הזה כשהשתמשתי בקו הזה מספר פעמים, כי הייתה לו תחנה ליד בית חולים שיבא בתל השומר, שבו היו לי 'עסקים'. להגיע לתל השומר באמצע היום ולחפש חנייה, זה לא תענוג גדול למי שמכיר. הנסיעה באוטובוס הייתה נוחה, לקריאת חומר לקראת פגישה, או פשוט להשלים שעות שינה. 

נהג אוטובוס חרדי אינה תופעה נפוצה. אבל מדוע לא? לא לכל אחד מתאים להיות תלמיד ישיבה או כולל. לחרדים יש אותה גנטיקה כמו לכל שאר היהודים. גם להם יש הסובלים מדיסלקציה, דיסגרפיה, הפרעות קשב, ומה לעשות? לא כולם התברכו באינטליגנציה גבוהה במיוחד. במקום שבחור כזה ינצל כספי המדינה לריק, הוא עובד בכבוד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו, ויש להעריך את זאת.

אבל לא לשם כך אני מקדיש את הפוסט, אלא לתופעה שהנהג הזה היה חובש כפפות חד פעמיות (של בית חולים) בשעה שהיה גובה כסף מנוסעים ומחלק כרטיסים. 

ואני שואל, האם זה OCD (הפרעה כפייתית טורדנית), למשל פוביה מפני חיידקי ידיים של אנשים זרים, או חיידקים המצויים בשפע על פני שטרות ומטבעות?

או 

מחמת 'מרחק נגיעה' (מרחק כפפה) ?

זה או זה - האם שניהם אינם סוג של OCD? השני עם רשיון.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

נא להגיב כאן (הדיון יסגר 14 יום לאחר הפרסום)