יום שבת, 26 באוקטובר 2019

בלוגים מתים בסתר?


הפעם קצת הרהורים ותובנות הקשורים לאנתרופולוגיה של בלוגיה. יתכן שיהיו אחדים שלא יחושו נוח לקרוא את דבריי (אם בכלל יקראו), אבל לא  נורא,  יתגברו. בכל מקרה אני רוצה להבהיר שאני כותב דברים אלה בכובע של בעל שלושה בלוגים בלבד ולא בכובעי כמנהל אתר קהילת פרפרים. ושאין בי כל טענות או ציפיות, אלא בא אני לפרוס כאן את תובנותיי - על סמך עובדות סטטיסטיות ואחרות. כן, על סמך עובדות. קצת חומר למחשבה על עתיד הבלוגים.

 Not exactly politically correct

הפוסט הקודם, כמו הברק, פורסם כאן במדור פוסט שבת כניסוי אנתרופולוגי. אנתרופולוגיה של בלוגיה. הרשו לי לדבר גלויות, לפרוס את העובדות ואת מסקנותיי, גם אם הן לא פוליטקלי קורקט.

הבלוג הזה לא מככב באף אחת מרשימות הקריאה המוחצנות בבלוגים הלא מעטים שאני מכיר. ראשית אין בי כל תערומת על כך. אני כידוע נגד רשימות הקריאה של אנשי מועדוננו. ושנית הבלוג הזה אינו יומן רשת.

הבלוגרים בעלי יומני הרשת אינם כותבים למגירה. לכן בעליהם מזינים זה את זה. קוראים זה את זה, ובעצם הם הקהל העיקרי זה לזה. וכחלק מההסכם הלא כתוב, מגיבים זה לזה. ככה למעשה עובד מפעל ההיזון החוזר הזה (עם מעט מאוד יוצאים מהכלל). זה מבוסס על מעקב של 8 שנים בפעילות הבלוגיות החברתיות השונות.


אבל מה קורה עם בלוגים שאינם יומני רשת של ממש? אלה כמעט ולא נכללים ברשימות הקריאה הגלויות. כי כאמור, מועדוני הקריאה האלה (כמעט בהכללה) הם של גילדות יומני הרשת. 

הבלוג הזה (אמירה יומית) - איננו יומן רשת. ולמרות שלבלוג הזה יש וותק - אין לו מנויים, והוא אינו ברשימות הקריאה הגלויות ולמעשה מקושר לרשימת קריאה לא גלויה אחת בלבד. גם נדיר מאוד שמגיבים בו לפוסטים במהלך קיומו. בקיצור - בלוג לא מעניין, על פי פרמטרים אלה.

אבל מסתבר שבכל זאת יש לו לבלוג קהל נסתר ומסתורי שמניע את מונה הכניסות. לפוסט הקודם נרשמו כ- 1,600 כניסות רק ביום הפרסום.



ובהמשך, נרשמו כ-10 כניסות לשעה בממוצע
 (למרות החג). למעלה מ- 1,800 כניסות ואף לא תגובה אחת. 

מה מוצאים הקוראים הרוסים (40%) בבלוג הזה (שמאפשר תרגום לשפות)? אינני יודע, גם לא מבין. ומה מקור הכניסות המקומיות? 
אלה כנראה ״הרואים ואינם נראים״. 
אז מה? האם אתם הייתם ממשיכים לכתוב למונה? 
חושבים שאין לי מה לעשות מלבד בלוגיה?

***

"אין לי מה לומר".

בבלוג חשיבה חופשית גנזתי פרסום פוסט על "גן הבגידה". את הגן הזה גילו כשחקרו מדוע זן נברני העמק שונים בהתנהגות הזוגית מזן נברני ההר? בעוד נברני ההר נאמנים לבני הזוג עד שהמוות מפריד ביניהם, נברני העמק מחליפים האת בני הזוג כמו גרביים. מכאן המחקר הביא לגילוי גן הבגידה. ומסתבר שהגן הזה קיים  גם בבני אדם ומשפיע על הזוגיות ותאריך התפוגה שלה. ויש לזה קשר עם עוד דברים, כמו "המלחת האוהבים" ביתר של המזון. ומה לזה ולהורמון זירוז הלידה בגבר?

מניסיון מפוסטים בנושאים כאלה - השלושה או ארבעה שיתייחסו לפוסט הזה יגיבו במשהו כמו ״מרתק״. 
אבל נראה לכם שהייתי כותב פוסט מושקע כזה, אם הייתי חושב שאין הוא מרתק?
ובמאמר מוסגר הרשו לי להוסיף שיש שלא יגיבו לעולם, אם אינני מגיב בבלוגם. או מסיבת התחשבנות קטנונית זו או אחרת

כשהבעתי בעבר את חוסר התגובות כחוסר עניין, היו שהזדרזו והגיבו משהו כמו: ״אני קורא/ת כל הזמן בבלוגך, אבל לא תמיד יש לי מה לומר״. אין מה לומר על שיר, מילא. יש הרבה ״שלא מבינים בזה״ או כאלה שבאופן סלקטיבי מאוד - קצת לא נוח להם להתעמק בטקסטים "ספרותיים" מתומצתים. אבל אין מה לומר (אם בכלל) על מחקר בנושא גן הבגידה, מלבד המסקנה הסופרלטיבית ״מרתק״?

אז נעזוב את עובדות המחקר הלא מעניינות האלה וכדי להבהיר את דבריי, הרי שהפרקטיקה (במה זה נוגע לכם) עשויה לגרום לתגובה אחרת. הנה, אולי לזה יהיה מה להגיב:

נניח שבעזרת הידע והניסיון שלי בטכנולוגיה הספציפית, אוכל בבדיקה מהירה ולא מסובכת בשבילי, לקבוע לבני זוג לפני שיבואו בברית הנישואין - את תאריך התפוגה הגנטית של האהבה שתהיה להם. וגם האם אחד מבני הזוג יבגוד, כי זה פשוט בגנטיקה שלו/שלה.

עכשיו, נניח שאקים עסק כזה (לא, לא דרוש לי משקיע ואל תפנו אלי בנושא). ונניח שאתם זוג צעיר/מבוגר לפני נישואין, האם תהיו מוכנים להשקיע 1.000 שקל (טוב, אולי קצת יותר כדי שאוכל גם להתעשר) - כדי לדעת אם אחד מכם יבגוד, כי זו הגנטיקה שלו/ה? האם תרצו לדעת מה יהיה תאריך התפוגה הגנטי הספציפי שלכם לאהבה כזוג (בהרבה מדובר ב 3-4 שנים בלבד). האם לא שווה להשקיע ולדעת את זה לפני שתקבעו מועד לחתונה כשהאהבה עדיין בוערת?
ואולי יש מכם שלא ירצו לדעת?  אני מניח שאקבל תשובות שונות בהתאם לניסיון הזוגי בדיעבד של המשיבים...

אז הנה, הרי יש על מה להגיב כאן. לא? וזאת אם בכלל קראתם כאן כמובן.
ולהיות רואה ואינו נראה בבלוגיה, אולי גם אני אאמץ את זה?
הנראות בבלוגיה היא אינה קיומית עבורי.

ואסיים בממתק לשבת כמיטב המסורת בבלוג. שחרזאדה היא יצירה מוזיקלית של רימסקי קורסקוב. יצירה קלאסית על הנסיכה שחרזאדה מסיפורי אלף לילה לילה. המיוחד ביצירה זו של המלחין הרוסי רימסקי קורסקוב בכך שזוהי מוזיקה קלאסית המשלבת מזרח ומערב באלמנטים המוזיקליים. על פי האגדה, מלך פרס ערף את ראשה של אשתו שבגדה בו ומאז היה נישא כל לילה לאישה אחרת ועורף את ראשה בבוקר. והרי המערכה החמישית והאחרונה:



ועיבוד הבלט הנפלא ליצירה כולה (הקלטה נדירה). תיהנו.





יום שבת, 19 באוקטובר 2019

כמו הברק - פוסט לשבת





נתחיל בכך שזהו פוסט ניסיוני וקצת נדיר, כי מזמן כבר לא כתבתי כאן. זו גם הזדמנות להוציא לשון לוועדת הבחירות בסבב הראשון, שטכנולוגיית הצנזורה של הבוטים שלה השחיתה בלוג זה ומנעה עדכונים שלו בגוגל, בדף פרפרים ובכל מקום. אבל נה להם לצנזורים המרושעים. בעמל רב הצלחתי לתקן את הנזק וזו כבר סיבה טובה לכתוב כאן פוסט. האם יהיה לזה המשך? אינני יודע. אני מניח שלסטטיסטיקה תהייה משמעות להמשכיות. אם כי בכל מקרה זו כבר לא תהייה אמירה יומית.

אז מה היה לנו השבוע? היו לנו רחמנא לצלן ברקים ומחושמלים שהעלו בי בהקשר זה זיכרונות מהבוידעם וגם דיווחים על גבול חוסר ההבנה של המדע. אבל הי, זה שדברים אינם מובנים לגמרי למדע - אינו מעיד שמדובר באגדות אורבניות, אלא במציאות אמיתית, מסתורית ככל שהיא נשמעת.

האם פגע בי ברק? כדי לספק את סקרנות הקוראים, יאלצו הם לקרוא את ההמשך.

סבא שלי שמעולם לא הכרתי, היה בעל אדמות לפני מלחמת העולם השנייה. ולאחר שברק היכה למוות עובד אדמה שלו, הוא חשש נו
רא מפגיעת ברקים בעודו בשדות. את הפחד הזה הוא הטמיע אצל אבא שלי, ושהעביר אותו אלי בילדותי: "לעולם אל תסתתר בסופה תחת או ליד עץ. ברקים נמשכים לעצים". בדרכי לבית הספר הייתי עובר בשביל עפר ארוך בשדה בור. לצד השביל מול עץ בודד, ניצבה בדד בקתה שבה התגורר אדם מסתורי ביותר, שכינינו אותו מוישה פוּפְציק. מה מקור הכינוי של האיש, שיערו השחור מגיע עד מותניו - לא ידענו. ידענו רק שהוא אינו מדבר עם איש וכדאי להתרחק ממנו. האיש הזה היה נוהג מדי פעם לשחוט בשדה ליד ביתו כבש בסכין ארוך וחד. וואו, כמה שהוא נראה מפחיד עם הסכין ביד ושלולית דם סביב.

מפחד מוישה פופציק הייתי גומע את השביל הארוך הזה, בריצה בשדה הזה כל יום בדרכי לבית הספר וחזרה. ובחורף בעת סופות פחדתי שבעתיים שיפגע בי ברק כשאעבור ליד העץ הבודד שמול בקתתו של מוישה פופציק. רץ בטרוף, רגליי כמעט מסתבכות במעיל הגשם הארוך. לא יודע מה גרוע יותר - ליפול בידי הברק או בידי מוישה פופציק והסכין שלו.


שנים אחר כך, בפוסט דוקטורט בארה"ב, נקלענו זוגתי ואני לסופת ברקים בעודנו נוסעים בשברולט אימפלה שלנו. אני הנהג, זוגתי לצידי.  כשעמדנו ברמזור אדום ברק אחד הבליח מבעד השמיים הירוקים ופגע באנטנת הרדיו של המכונית. המנוע כבה. כולי רועד, עיניי מוכות בסנוורים. וכשחזרתי לראות נוכחתי בהקלה ששלום לנו שנינו. הצלחתי להניע את הרכב ולהסתלק מהמקום במהירות כל עוד רוחנו בנו. אומרים שהברק לא פוגע פעמיים, אבל האמת היא שאין לזה בסיס, כפי שנראה בהמשך. האמריקאים הסבירו שיש לנו במכונית "מבודד ברקים" (שאינני מבין את דרך פעולתו) וזה מה שהציל אותנו.

לילד שומר המצוות בן ה-14 לא היה מזל כזה השבוע והברק הרג אותו. אבל מסתבר שיש אנשים שפגע בהם ברק, הם פרכסו קשות, אושפזו ויצאו מזה. אבל לאחר הפגיעה חלקם השתנו. אחד שלעולם לא ניגן בשום כלי ולא למד תווי נגינה, הרגיש דחף לנגן בפסנתר, ימים אחדים לאחר שהוכה בברק. הסתבר שמאז הפך לנגן עילוי. המדע לא יודע להסביר את זה.

שוטרת שעמדה לצאת לביתה בתום המשמרת, הוכתה בברק בפתח תחנת המשטרה. חבריה הזעיקו אמבולנס שהוביל את גופה המפרכס לחדר המיון הקרוב. גם היא יצאה מזה אבל השתנתה לאחר מכן. היא הייתה מחשמלת בחשמל סטטי חפצים ואנשים בנגיעה. זמן מה לאחר מכן פגע שוב ברק כשעמדה לצאת מפתח ביתה. היא זוכרת שנהדפה לאחור מפרכסת לתוך ביתה. שוב ניצלה. האם גופה מושך ברקים? גם את המקרה שלה המדע לא יודע להסביר.

בניסוי מדעי שערך המדען ניקולה טסלה (כן, זה שעל שמו נקראת המכונית החשמלית) הוא התחשמל במטען חשמלי עצום אפילו מברק ובאורח פלא נותר בחיים. לאחר מכן הוא טען שבעת ההתחשמלות חווה תחושת חיי נצח מחוץ לזמן ולמקום. ומאז טען שמתקשרים אתו ישויות שמגלות את סודות היקום. האמת היא שהוא באמת הקדים את דורו בתגליות והמצאות יוצאות מהכלל שלא היו מובנות בחלקן לדורו או שחלקן לא יושמו (גם הועלמו) במתכוון, מטעמים קונספירטיביים שונים הקשורים באנשי הון ובפוליטיקה אפלה. ביניהן המצאות שאחת מהן למשל מיושמת כיום  (כתשעים שנים לאחר מכן) בפיתוח נשק רב עצמה ברפא"ל, על פי מקורות זרים. 

וזה עוד לא הכל, לכל הילת המסתורין מתווספת העובדה שפחות משעה לאחר שהחדרנית גילתה את גופתו במיטה (כשלושה ימים לאחר מותו), ה-CIA פשט על הסוויטה במלון שהוא גר בערוב חייו) והעלים את כל כתביו ופרסומיו. (בשלהי נשיאות אובמה, ה- CIA טען שמדובר ב- 30 ארגזים מלאים במסמכים ובשרטוטים של המצאותיו, בעוד שהיו לו לטסלה 80 ארגזים כאלה). שנים אחר כך ה- CIA העביר את מסמכיו למוזיאון בבלגרד, אבל בחומר הזה חסר למשל התרשים החשוב ביותר בהמצאה שהייתה יכולה לספק חשמל בחינם לכל העולם. קיימות עדויות שקצין חרש נאצי בכיר הגיע אליו לגנוב את מסמכי ההמצאה והוא זה שרצח אותו. מנהל המוזיאון טוען שלמוזיאון הגיעו 60 ארגזים.

רבים מהמדענים לעגו לו על טענתו לישויות שמתקשרות אתו. לכן רבים גם נידו אותו בקהילה המדעית. למרות זאת צבא ארה"ב דווקא כן יצר אתו קשרי עבודה. אבל אומר לכם את דעתי - לאור חלק מתגליותיו והמצאותיו המדהימות (את חלקן יש המתאמצים מאוד להסתיר מידיעת הציבור גם כיום), האיש הוא גאון-על אקסטרה, או שאולי בכל זאת קיבל מידע מישויות חוצניות? חלק מהמידע הזה נראה כמחוץ לזמן, למקום ולידע שהיו קיימים בזמנו ואפילו כיום בכדור הארץ. 

כיצד טכנולוגיה סודית שהציע לצבא ארה"ב ונדחתה לטובת טכנולוגיה המבוססת על איינשטיין (פצצת האטום) הגיעה עשרות שנים רבות מאוחר יותר לפיתוח ברפא"ל (על פי מקורות זרים), לנשק עצמתי מנשק גרעיני אך בניגוד לו גם "נקי"? שאלה טובה. ואם גם אמת בדבר, אויבינו צריכים ממש לחשוש...



ניקולה טסלה (1856-1943)

כיצד הצטלב אירוע שקרה בילדותי עם טסלה (למרות שכבר לא היה בין החיים), וכיצד זה מתקשר למכת ברק או בעצם להתחשמלות? הסכיתו ושמעו.

כל ילד מכיר את אדיסון כחלוץ ההולכה ברשת חשמלית שזכה לתהילה. אך למעשה טכניקת זרם החילופין של טסלה נצחה את טכניקת הזרם הישר של אדיסון. העברת חשמל בטכניקה של אדיסון הייתה מוגבלת למרחק של כ 300 מטר בלבד. לכן בסופו של דבר הצליח טסלה  לקבע את זרם החילופין כצורה הסטנדרטית להפקת חשמל והולכתו למרחקים ארוכים כיום. 

בגיל 10 בערך הכרתי רק את מושג הזרם הישר. כלומר, שנוצר קצר רק אם מחברים את הפלוס למינוס. ולכן הילד, שזה אני, העז לבצע ניסוי. הוא גלגל שרוול דק של נייר כסף כדי לתחוב אותו רק לחור הימני שבשקע חשמל. אך כיוון שבזרם חילופין מדובר ולא בזרם ישר - שרוול הכסף השמיע פיצוץ והילד המחושמל עף לקצה החדר, מפרכס דקות מספר, עם הלמות לב מטורפת. 

אני זוכר עד היום את תחושת הזרם שעבר בי. לא העזתי לספר להורים. רק השבוע בעקבות אירוע מכת הברק, סיפרתי על כך לאבא שלי לראשונה. עשרות שנים לאחר האירוע הוא התחלחל קשות כששמע על כך. כמו טסלה התחשמלתי  ונותרתי בחיים. אמנם על ידי זרם נמוך בהרבה, אבל מספיק כדי להרוג ואולי גם כדי להשתנות (?)...
ולסיום, על פי המסורת, קבלו את שיר השבוע - Riders on the storm.  זהו שיר אייקוני של להקת Doors בז'אנר המוגדר כרוק פסיכדלי. סולן הלהקה מצא את מותו בגיל 27 באופן מסתורי באמבטיה.



Riders on the storm 

Riders on the storm 
Into this house we're born 
Into this world we're thrown 
Like a dog without a bone 
An actor on a loan 
Riders on the storm 

שלא נדע.
שבת שלום ומועדים לשמחה