יום שישי, 24 במרץ 2023

השרביט החם - סיפור שמות אנקדוטאלי


 פוסט שבת בהשראת הנושא השבועי של השרביט החם.

לקראת הולדת הבת בעת שהותנו בפוסט דוקוטורט בארה"ב, שלחו לנו מהארץ חוברת עבה עם שמות. בחרנו אחד שהוא למעשה שם של עץ דרומי מרשים למראה. היא נולדה בין כריסמס לשנה החדשה וחברינו הגויים ציינו שכשתגדל היא תשנא אותנו על כך שלא יוכלו לחגוג לה בגן ובבית הספר, משום שיום הולדתה חל בתקופת החגים. הם גם היו בטוחים שניתן לה את השם כריסטינה. וכמה נדהמו שנתנו לה שם עברי של עץ (אותו תרגמנו להם לאנגלית). אמרו שלא מכירים בארה"ב אנשים עם שמות של עצים בכלל. הזכרנו להם שדווקא בסידרת סידקום בטלוויזיה שרצה אז בארה"ב - לגיבורה הראשית קוראים בשמה האנגלי של הבת, כלומר בשם העץ (אבל בהחלט זה שם די נדיר שם).

כשנולד הבן לאחר שחזרנו לארץ, החלטנו להעניק לו שם של עץ צפוני בארצנו (גם לא מהנפוצים בשמות העצים הקלאסיים). יש לנו רגישות להעניק לילדינו שמות כאלו, שכשהמורים יקראו בשמם, יקומו כמה תלמידים בכיתה.

במרחק הזמן הסתבר שבשמות קלענו לניגוד אופיים של השניים - הטמפרמנט החם של "הדרומית" לעומת הרוגע של "הצפוני".

מאוחר יותר גילינו בשירת ארצנו שיר המאזכר באותה השורה את שני העצים (הדרומי והצפוני). וכמה שנים לאחר מכן, בעת טיול עם המשפחה בחרמון - עליה ברכבל בקיץ שכלל הדרכה על החי והצומח, הופתענו שאיתנו טיילה משפחה עם שני ילדים - בת ובן באותם גילאים כמו שלנו ועם אותו צירוף של שמות. 

במיוחד הופתענו מכך שהמשפחה הזו הייתה משפחה דתית, ומתן שמות כאלה אצל דתיים נדיר ביותר, אם בכלל. מאז ועד עצם היום הזה לא נתקלנו יותר בצירוף משפחתי כזה של השמות - אצל דתיים  כחילוניים, וכפי שחווינו באופן חד-פעמי ב"מפגש עצים" נדיר שכזה, ביום קיץ לוהט בצפון.



יום שישי, 10 במרץ 2023

השרביט החם - בלוגים מול פייסבוק

 רשומה בהשראת נושא השרביט החם.

בנושא זה כבר נערך דיון מקיף במסגרת כתבה וראיון עם מנהל "פרפרים - הבלוגוספרה שלנו" למגזין "יקום תרבות", על מצב הבלוגים בעולם ובישראל במאה ה-21. גילוי נאות, מנהל פרפרים הוא כותב רשומה זו.

כחלק מהראיון הועלתה השאלה הרלוונטית לנושא השרביט - מהי חשיבות הבלוגים מול הרשתות החברתיות ככלל (ובאופן ספציפי פייסבוק בפרט)? הדיון בנושא זה מתאר את ה- PROS וה- CONS של הבלוגים מול הפייסבוק ומובא כאן בהמשך. לנושא זה יש רלוונטיות רבה לחברי "קהילת פרפרים - הבלוגוספרה שלנו" ובמיוחד לאלה אשר צמצמו או העבירו לאחרונה את פעילותם הבלוגוספרית לפלטפורמות הרשתות החברתיות, ובאופן ספציפי לפייסבוק. 

בלוג מייצר תוכן שרלוונטי לקהל היעד. בנוסף, לבלוגים יש יתרון של ארכיון. הבלוג שומר על התכנים שלנו בצורה מאוד נגישה וברורה, שלא כמו הרשתות החברתיות, בהן קשה מאוד למצוא את התכנים שכתבנו בעבר. כמו כן בלוג מאפשר קידום הרשמה לניוזלטר, האמצעי המשמש בלוגרים לא מעטים כדי לקדם את הבלוג ולהגדלת הקשר עם קהל הקוראים. כל הפרמטרים הללו לא קיימים ברשתות החברתיות.

אמנם רבים משתמשים לכתיבה בפלטפורמת פייסבוק, אבל היא לא שלנו. היא של מארק צוקרברג שלעולם לא יהיה אחראי על התכנים שלנו ברשת הזאת. כלומר, התכנים שאנחנו כותבים שם הם בחסדי פייסבוק, והתוכן הייחודי שעמלנו ליצור שם - יכול גם להיעלם משם בשבריר שניה, אם פייסבוק ירצה בכך. לי זה קרה. פוסט שפרסמתי פעמיים הן בדף קהילת פרפרים והן בדף קבוצת פרפרים בפייסבוק, נעלם בשני הדפים לאחר יום, אולי כי הוא הפריע למישהו. 

ועוד דוגמה לחוסר יציבות ולמשענת קנה רצוץ של פייסבוק - בשלב מסויים (כנראה בשל תלונות אנונימיות שהופנו להנהלת פייסבוק), לא ניתן היה גם לשתף יותר שום כתבת מערכת של פרפרים בפייסבוק - תוספת שדווחה במאמר המערכת : "לא, לא מנצחים אותנו כל כך מהר".

בבלוגים בפלטפורמות עצמאיות זה לא יכול לקרות. בלוג עצמאי (ולא פורטל קהילתי כמו ישראבלוג, או מה שנשאר ממנו) הוא פלטפורמה של הכותב. הכותב הוא בעל הבית המלא וללא שותפים. בבלוג הכותב מחליט אילו פוסטים יהיו בעמוד הבית, אילו עמודים יחשפו בכפתורים השונים, מה יהיו הרכיבים והתוספים, איך ייראה העיצוב ואיך יראה הפיד של הפוסטים בבלוג. הכותב אחראי על התכנים והם שלו, עם דומיין משלו והוא יכול לשלוט על התגובות ולמנוע הטרדות של טרולים. בקיצור, הבלוגר הוא בעל הבית, אחראי על הכול ובלי הפתעות. כמובן, בניגוד לרשתות החברתיות, בעלי הבלוגים העצמאיים יכולים לשלוט אם לאפשר פרסומות או לא. ואם כן, שליטה באיזה פרסומות ולטובת קידומם הם בלבד.

כוחן של הרשתות החברתיות הוא “בכאן ועכשיו” בתכנים שאנחנו מייצרים ביומיום, על דברים שאנחנו עושים, חווים, ומצלמים. פרטי פרטים של החיים שבעצם יוצרים פאזל תקשורתי דיפוזי ענק. לעומתן, הבלוג מאפשר לנו להרחיב את היריעה ולצלול לעומק. הבלוג מאפשר תוכן עשיר יותר, מגוון יותר, וממוקד יותר. 

הבלוג מאפשר גם לקשר בין תכנים נוספים מהבלוג עצמו. למשל הארכיון בבלוג מאפשר לנו לשלוף בקלות ובמהירות תכנים מהעבר ולשים להם קישורים בפוסטים חדשים. 

כמו כן, בניגוד לבלוגים, ההפצה באמצעות פייסבוק היא הפצה אקראית לחלוטין. כולם מכירים מצב שבו כותבים סטטוס בפייסבוק, שכולל תמונה ואפילו וידאו, וכלום לא קורה. שום לייק, שום תגובה, ואף סימן המעיד על התייחסות. וזה משום שההפצה של פייסבוק אינה בשליטת הכותב. אמנם יש לכותב חברים ועוקבים, אבל אין לו באמת שמץ של מושג למי פייסבוק מראה את הסטטוסים שלו, מתי, ואיך. ולכן, ביסוס ההפצה של התכנים אך ורק על פייסבוק, מכיל בתוכו סיכון לכותב אם הוא עושה זאת למטרות מסחריות, כי התכנים עשויים שלא להגיע ליעדם כפי שהכותב ציפה. הבלוגרים יודעים כמה אנשים נרשמו לקבל עדכונים, ויכולים גם להתחבר לגוגל אנליטיקס ולקבל מידע מפולח אודות הקוראים שלהם, כמה מהכניסות הן קריאות, ומהו זמן הקריאה הממוצע של הפוסטים שלהם. 

בניגוד לרשתות החברתיות, מערכת התגובות של הבלוגים מאפשרת שיחות עומק. בבלוגים למגיבים קל הרבה יותר למצוא את תגובות העבר שלהם. תגובות בפייסבוק הופכות מהר מאוד לפגות תוקף. אבל שילוב של פלטפורמות כמו פייסבוק וטוויטר כחלק משלים להפצת הבלוג יהפוך כפי הנראה למיינסטרים בעתיד.

עוד חומר למחשבה למשתמשים ולמכורים, לגבי מידת היציבות ועתידן של פלטפורמות הרשתות החברתיות, בכתבת המערכת "פייסבוק חתונה קתולית"? עוד דוגמה לכך שאין באמת עם מי לדבר בהנהלת פייסבוק.

על פלטפורמת פייסבוק במצוקה הוקדשה גם רשומת מערכת נוספת בפרפרים שפורסמה ב- 12 לפברואר 2022 ושבה נכתב כדלקמן:

על המצוקה של פייסבוק (שהרוויחה אותה ביושר) מעידה באופן מכאיב הירידה ברבע מערך המניות שלה ביום מסחר אחד בבורסה. לירידה הזו ישנן סיבות רבות, אך לדעתי הדבר שהכי מטריד את צוקרברג היא מגמת הירידה העצומה במספר המשתמשים, שממעיטים להיכנס לחשבונותיהם ואפילו רבים מהם סגרו את חשבון המשתמש שלהם בפלטפורמה הזו. למשתמשים הפרטיים עומדות כיום פלטפורמות אלטרנטיביות ובמיוחד עליית קרנה של "טיק טוק" הסינית בקרב הצעירים ומאידך חשופים הרבה יותר לאבדן הפרטיות ולמעקב. במאמר מוסגר, רבים מוכנים להסתכן בעוקץ עבור הדבש.

לאחרונה אני ממש ממעט להיכנס לחשבון הפייסבוק בשל הרעש שם ובשל תחושת בזבוז הזמן שפושטת בי עם הכניסה. ואז פייסבוק התחיל להפציץ את המייל שלי בהודעות כמו "יש לך 169 התראות מאלמוני" ולמחרת "129 התראות מפלמוני". ופתאום הולך ועולה באופן אקספוננציאלי מספר המיילים המודיעים על "בקשות חברות חדשות". אממה, לא מכיר אף אחד מכל הבקשות האלו עם שמות לועזיים ואני אפילו חושד שמדובר בכלל בבוטים. וככל שהמיילים הנדחפים מפייסבוק מספרם עולה מיום ליום, כך למעשה משודרת מצוקה ואפילו פאניקה.

אגב (תוספת מאוחרת), לפי המדיניות של הנהלת פייסבוק, הכנסה של דף הפייסבוק שלך לספאם על ידי קוראים , 5 פעמים בלבד - עלול לגרום לחסימה מוחלטת של דף הפייסבוק שלך או להגבלות בתיוגו (שיש מצב אפילו לא תבחינ/י בהגבלות). כדאי מאוד לקחת את זה בחשבון על ידי מי שבונים על יציבות החומרים שהם מעלים בפייסבוק.

נ.ב. , בעניין זה: יש חברים מסויימים בפרפרים (לפחות לשעבר?!) שמחוסר פעילות בפייסבוק עלו לפרסומים תדירים מאוד בפייסבוק. מלא מעט כאלה אני מקבל למייל הודעות עדכונים יומיומיים ברמה שהפכה להיות מטרידה של ממש. עד כדי כך שאני משתיק אותם. מיותר לציין שכמי שממעט להיכנס לפייסבוק כדי להמנע מהרעש שם - אין אני מתייחס לעדכוני המייל משם, במיוחד של אלה הנשלחים בתדירות מטרידה של ממש. באחרונה אני שומע על לא מעטים שאפילו הקפיאו את חשבון הפייסבוק או הטוויטר שלהם בשל מה שהם מכנים "התמכרות".
 

ולגבי ההתמכרות כן או לא - כדי לענות על כך על המשתמשים לשאול כמה שעות הם מבלים שם כל יום... ובאופן מדוייק לקביעת מידת ההתמכרות שלך יש למלא את השאלון של מכון איתן.

קישור לשאלון מכון איתן כאן.

יום שלישי, 7 במרץ 2023

השרביט החם - פורים - תחפושת בין דורית

 בהשראת נושא השרביט החם. תחפושות של שלושה דורות מהווה אל העבר.

התחפושת הראשונה של הנכדה כשהייתה בת כ- 8 חודשים - חיפשו אותה לתות שדה והיא זרמה עם זה.


שנה לאחר מכן הקטנטונת כבר סירבה בכל תוקף להתחפש. היא לא הייתה עדיין בשום מסגרת גן, כאשר ה"גננת" הייתה אימא שלה, שיכלה להרשות לעצמה כי עבדה מהבית בזמן הקורונה.

השנה היא כבר בגן ילדים (בת שנתיים ושמונה חודשים). ובהכיר הגננת נפש פעוטותיה שחלקם מתקשים לעמוד במעמד ההתחפשות, היא הכינה את הפעוטות לפורים כבר כשבוע לפני חופשת פורים. החל מהכנת אוזני המן על ידי הילדים.


אוזני המן מעשה ידי הילדים מרידוד הבצק, המילוי ועד לאפיה

וכן למדו שירים, הרעישו ברעשנים ורקעו בהתלהבות ברגליהם הקטנות. וכבר בשבוע שעבר נערכה בגן "הכנה נפשית" לקראת מסיבת פורים, שאליה נתבקשו הילדים להגיע לגן מחופשים. הפעם הנכדה ממש זרמה עם זה, בתחפושת דבורה -  תחפושת "התרגלות", שסבתא קנתה לה למסיבת ההכנה הנפשית הזו.


ולאחר שהאירוע עבר בשלום, היא התחפשה בשמחה רבה ובהתרגשות לקראת מסיבת הפורים האמיתית שנערכה בגן ביום ראשון - בתחפושת הפרפר המושקעת (תפירת יד) שהכינה אימא שלה עוד בשנה שעברה, כשלא שיתפה פעולה, ונותרה בארון. הילדה קיבלה המון מחמאות מהגננות ומהורי הילדים בגן והייתה מאושרת - ממש בעננים.


ולמחרת, ביום שני השבוע, ששבו למדו חצי יום, היא הגיעה לגן בשמחה, מחופשת בהתנדבות למיני - תחפושת שאילתרה בעצמה מכל הבא ליד שמצאה בבית.


מיני הייתה גם התחפושת הראשונה של אימא שלה (הבת שלי):

את התחפושת הזו תפרה אימא של חבר שלה מהגן, כצמד "מיני ומיקי"


והתחפושת מאותו גיל של הסבא - הייתה תחפושת עגל שתפרה אימא שלי, בתמונה (השני משמאל)


בשלוש השנים הראשונות בגנים, חיפשו את בן דודי ואותי בסידרת תחפושות חיות (עגל, חתול, ארנב) שתפרו האימאות שלנו והחליפו ביננו, בין שנה לשנה. בשנים ההן לא היו בהיצע תחפושות מסחריות מלבד פריטים בודדים כמו מסכות קרטון/ פלסטיק זולות, או אביזרים כמו שרביט, אקדח קפצונים, כובע קאובוי מקרטון שחור וכדומה. ועל כן תחפושות מלאות אימאות היו נוהגות לתפור בעצמן. ואלו שלא שפר מזלם, הסתפקו באותה תחפושת קאובוי מאולתרת (מכנסי ג'ינס, חולצת משבצות, כובע קרטון שחור, אקדח קפצונים, ושפם מעוטר בפחם), שנה אחר שנה.

פורים שמח!