יום שבת, 30 בדצמבר 2023

מוזיקה בעת מלחמה


בנושא השרביט החם נתבקשנו לתאר את הרגלי שמיעת השירים האהובים עלינו והאם הם וכיצד השתנו בזמן המלחמה. בכל זמן אני אוהב להאזין למוזיקה קלאסית ובאופן פרטני להאזין לאופרות עם העדפה לצפיה אם אפשר, בנוסף להאזנה. על כן טבעי שאני ממשיך בהרגל זה גם בעת המלחמה. השינוי הוא במינון הגבוה יותר בזמן שאני משקיע בהאזנה לז'אנר הזה. נתבקשנו להביא דוגמאות ועל כן בחרתי להביא לכאן את יצירת האופרה של ג'וזפה ורדי - אאידה. הממשיכים בקריאה ובהאזנה יבינו גם את הרלוונטיות בבחירת יצירה זו לעת הזו.

במוזיקה הקלאסית אני מוצא הרבה רוגע וכאמור אהובות עלי במיוחד האופרות. אחת מהן האהובות עלי במיוחד היא אאידה של ג'וזפה ורדי. זכורה לי ההפקה המרשימה בבניין האופרה הממלכתית של ברלין, בעת אחד הביקורים שלי בה, שהוזמנתי להשתתף ולהרצות שם בכנס מדעי רב-משתתפים. זה היה אחד מהכנסים הלא רבים שבהם התלוותי בנסיעתי עם זוגתי. כל הכרטיסים למופע האופרה אאידה בעת הביקור הזה אזלו. נותרו רק זוג כרטיסים למרפסת המיועדת ל"אצולת" שועי עולם.


אך מכיוון שנותרו רק מעט שעות לפני המופע של הערב והיה חשש שלא יצליחו למכור את הכרטיסים למרפסת בסכום האסטרונומי, הציעו לנו אותם במחיר מציאה. שהיה רק במעט גבוה יותר ממחיר הכרטיסים באולם. כראוי לבני תרבות גרמנים הגענו לאולם לבושי מחצלות ויישובים בתא המרפסת הפרטי המלכותי צפינו והאזנו למופע אופרה קסום בהפקת ענק בהשתתפות עשרות רבות של זמרים, שחקנים, רקדנים וניצבים.

מסתבר שבאולם נוכחו באותו ערב לא מעט גרמנים ממשתתפי הכנס המדעי כשאי אפשר שלא יכלו להבחין בזוג הישראלי שצפו במופע "בתא המלכותי". כשהגעתי למחרת למרכז הכנס, הסתבר שהשמועה פשטה במהירות והסובבים הביטו אלי בכבוד מלכים, חחחחח. האמת, זה היה פרומו מצוין שהביא אלפי מששתפים לאולם הענק, בהרצאה המדעית שנתתי באותו יום.

העלילה של האופרה אאידה, סובבת באאידה בתו של מלך נוביה (אתיופיה) שנחטפה לשבי המצרים, שהפכו אותה למשרתת של בת פרעה רמפיס, מלך מצרים. עקב הידיעה שהגיעה כי האתיופים מתכוננים לתקוף את המצרים כדי לשחרר את החטופה המלכותית (שייחוסה המלכותי נשמר בסודיות במצרים מפני העם), מינה רמפיס את רדמס למפקד הצבא המצרי שיצא למלחמת מנע ולהקדים מכה לפני פלישת האתיופים למצרים.

האַרְיָה Se quel guerrier io fossi!...Celeste Aida במערכה הראשונה, שבה מלך אתיופיה המתבשר על נפילתה של בתו האהובה אאידה בשבי המצרים - מתחייב לצאת עם צבאו ולשחררה:



באַרְיָה Su! del Nilo al sacro lido, לאחר ששליח מודיע לפרעה רמפיס על כך שהצבא האתיופי כבר צועד בדרך לתבאי (בירת מצרים), פרעה מכריז בפני פמליתו מלחמה על אתיופיה וממנה את רדמס למפקד הצבא המצרי:



רדמס וצבאו יוצאים לעבר האתיופים. אאידה נותרת לבדה, ונקרעת בין אהבתה לאביה ולארצה לבין אהבתה לרדמס, באַרְיָה Ritorna vincitor:




למרות שהאהבתם של אאידה ורדמס נשמרת בסודיות על ידם, אמנריס, בתו של פרעה שגם היא מאוהבת קשות ברדמס, חושדת שהוא מאוהב במישהי אחרת.


במערכה השניה, מפקד הצבא רדמס שב כמנצח לתבאי. באַרְיָה Fu la sorte dell' armi a' tuoi funesta, בערמיותה אמנאריס בת פרעה נכנסת לחדרה של אאידה (שאינה יודעת על הנצחון) ומשקרת לה שרדמס נהרג בקרב ומוציאה מאאידה הודאה על אהבתה לרדמס. אמנריס זועמת ומתכננת נקמה, אאידה נופלת לרגליה ומתחננת לרחמים, אך אמנריס מתעלמת, יוצאת מהחדר ומשאירה את אאידה בסבלה הנורא:





במצעד הניצחון באַרְיָה Gloria all' Egitto, March (מארש הנצחון). החיילים השבים מהמלחמה צועדים בסך לפני פרעה. איתם מובלים שבויים אתיופים, ביניהם אמונסארו מלך אתיופיה, אביה של אאידה. אאידה ממהרת להתאחד עם אביה, אך המצרים עדיין אינם מודעים לזהותם האמיתית של שניהם. אמונסארו משקר ומספר למצרים כי מלך אתיופיה נהרג בקרב. השבויים האתיופים מתחננים לפרעה שיחוס על חייהם, המצרים דורשים את מותם, אך רדמס מבקש מפרעה לחון את האתיופים ופרעה נענה לו. כל השבויים משוחררים למעט אאידה ואמונסארו, המוחזקים כבני ערובה. פרעה מכתיר את רדמס כיורשו, ונותן לו את אמנריס בתו לאישה:




במערכה השלישית בערב נישואיה לרדמס, מגיעה אמנריס בתו של פרעה למקדש איזיס לשאת תפילה, שם ממתין לה רמפיס אביה. אאידה מצפה לבואו של רדמס. מצד שני היא מתמלאת געגועים עזים למולדתה ואמונסרו אביה מוכיח אותה על יחסה המתנכר לעמה ולמולדתה. הוא טוען בפניה כי העם האתיופי נכון להשיב מלחמה אחת אפיים, אך כדי לנצח, צריכה אאידה להוציא מרדמס סוד צבאי אחד בלבד - באיזה נתיב מתכוון הצבא המצרי להשתמש במלחמה הקרבה נגד האתיופיים. לאחר התלבטות רבה מבטיחה אאידה לחשוף את הסוד. רדמס מופיע ומספר לה כי בקרוב ינהיג שוב את צבאו למלחמה נגד האתיופים, וכפרס על הניצחון הצפוי, הוא מתכוון לבקש מפרעה כי ישחררה וייתן לו לשאתה לאישה. אאידה מנערת את רדמס מאשליותיו: איש לא יסכים לרעיון כזה, לא פרעה, לא אמנריס בתו המיועדת לו לאישה ולא כוהני מצרים. היא מצינת כי הדרך היחידה בה יוכלו לממש את אהבתם היא לברוח יחד לאתיופיה. רדמס מהסס אבל לבסוף נעתר. כאשר שואלת אותו אאידה, באיזה נתיב יברחו ממצרים מבלי שייתפסו, נוקב רדמס במעבר נפטה וכך הוא חושף את המידע שאמונסרו מייחל לגלות. אמונסרו חושף בפני רדמס את זהותו האמיתית כמלך אתיופיה, בעוד אמנריס, שהיתה עדה נסתרת לכל ההתרחשות עת יצאה מהמקדש מזעיקה את רמפיס אביה. רדמס המזועזע תופס כי בהיסח הדעת הוא בגד בארצו. כאשר אמנריס ורמפיס מגיחים מן המקדש מנסה אמונסרו להרוג את אמנריס, אך רדמס מגן עליה ומפציר בפני אמונסרו ובתו אאידה להימלט בעוד הוא מסגיר עצמו לידי רמפיס. אמונסרו מנצל זאת, בורח ונהרג ואילו עקבותיה של אאידה נעלמים. רדמס מואשם כמי שסייע לבריחתם ועומד למשפט באשמת בגידה במולדת.

במערכה הרביעית, באַרְיָה L'aborrita rivale a me sfuggia המתרחשת ב"היכל הצדק", לאחר שאאידה אויבתה הצליחה לברוח , אמנריס משתוקקת להציל את רדמס. היא מציעה לו שתבקש עבורו חנינה תמורת ויתור על אאידה ומבקשת ממנו להכחיש את האישומים נגדו על פגיעה בבטחון המדינה, אך הוא מסרב:



המשפט עצמו מתנהל מאחורי הקלעים ורדמס אינו מגיב לאישומים. השופטים דנים אותו לעונש אכזרי - קבורה בעודונו חי. רדמס נלקח מהמקום לרצות את עונשו, כשאמנריס מקללת את ראמפיס ואת השופטים.

האופרה מסתיימת כשרדמס מובל עלידי כוהני מצרים אל מערת הקבורה שלו. בעוד מחשבותיו נושאות אותו לאאידה, הוא מבחין בחשכת המערה בדמות אדם. הוא נדהם לגלות את אאידה, שחמקה אל תוך המערה כדי להתאחד עם אהובה. לשווא מנסה רדמס לשכנע אותה להנצל. זה בזרועות זו, נפרדים אאידה ורדמס מן העולם ונקברים חיים.



קטעי האופרה המוצגים כאן נלקחו מהפקות שונות שמצאתי ביוטיוב ועל כן את הגיבורים מייצגים זמרי אופרה שונים. ביוטיוב ניתן למצוא גם חלקים מהפקה של אאידה על ידי האופרה הישראלית כפי שהוצגה לפני שנים מספר במצדה. לא נעים להגיד, אבל לא הבאתי משם כלום לכאן, הן בשל ההפקה הישראלית העלובה יחסית, וגם בשל איכות ההקלטה הירודה של הקול כפי שהועלה ליוטיוב.

כאמור צפינו באופרה הזו בברלין בשפה הגרמנית ולא בשפת המקור האיטלקית. לא פעם באיטליה כמעט התפתתי לרכוש כרטיסים לאופרות של ורדי, אך אני שלא מבין איטלקית מודע שבמצב כזה ההנאה לא תהייה שלמה. בצפיה באופרות בהפקות גרנדיוזיות בביקורי בברלין, אני לפחות מבין מספיק גרמנית ובהשלמת שפת הגוף של המשתתפים, אני יכול ליהנות הנאה שלמה מהבנת הטקסטים הנלווים למוזיקה.

בארה"ב ישנן הפקות אופרה בשפה האנגלית, אבל את אלו המוצגות באולמות האופרה בשפת המקור, מלוות כתוביות באנגלית במסכים המפוזרים ברחבי האולם, שבהם מוצג תרגום סמולטני בכתוביות באנגלית במשך כל ההופעה. חבל שלא עושים זאת בכל מקום.

למעוניינים חובבי הז'אנר אני מביא גירסא מלאה של אאידה עם כתוביות באנגלית:




וכיוון שהצלחתי להעלות את הפוסט הזה בשבת, הרי שייאה לצרף לו את הלוגו המסורתי של הבלוג.



יום ראשון, 3 בדצמבר 2023

מלחמה יום 57 - התמודדות של פעוטה

 היום ה - 56 של המלחמה נפתח רע מאוד. הפסקת האש קרסה עם מטח רקטות לעוטף ברבע שעה לפני שבע, ולאחר שהחמאס הפר את הבנות עסקת החזרת החטופים. שני הילדים הג'ינג'ים החמודים ואימם ממשפחת ביבס לא חזרו משבי החמאס, שטען שהם כבר אינם בחיים (עובדה לא מאומתת), מדובר בתינוק בן 10 חודשים ופעוט בן 4, שהוא רק בכמה חודשים גדול יותר מקטינא שלנו. ולאחר גילוי כל סיפורי העינויים שעברו הילדים החטופים האחרים על ידי החמאס המנוולים, לא יכולתי שלא לדמיין בחרדה את קטינא שלנו, אם מזלה הרע היה מביא אותה חלילה לידי החמאס. 

ובהמשך הבוקר של הפסקת ההפוגה, אירע גם פיגוע נורא בעירנו עם 3 נרצחים ו- 6 פצועים על ידי מחבלי חמאס ממזרח ירושלים. וקטינא לא יודעת שום דבר מזה. בבית לא שומעים חדשות ולא מדברים על המלחמה בנוכחותה. ובאותו בוקר קטינא יצאה לגן שלה כרגיל. ושם גם כאילו לא קרה דבר, בזכות הגננות. רק לחשוב איזה מאמץ נדרש מהגננת שלה עם שני ילדים קטנים משלה ותינוק שנולד לפני חצי שנה וכשבעלה כעת במילואים בעזה. איזה מאמץ עילאי להשאר שלווה בפני פעוטות הגן התמימים. והגננת השניה מדווחת להורים בוואטסטפ:


וקטינא שמחה ומשתתפת בכל הפעילויות בגן. בתמונה ליד הגננת: 

ועם חברה בהצגה לילדים:

לאחר שחזרה מהגן, התיישבה במלוא המרץ עם "מאמא" שלה והדביקה בדייקנות אבני מוזאיקה בנקודות מסומנות. בסבלנות רבה מדגימה יכולת מוטוריקה עדינה. 


לאחר מנוחה הגיעה משפחת הבת עם קטינא להתארח אצלנו בערב שבת. כשקטינא אצלנו לא רואים חדשות, אבל במהלך הביקור, קיבלנו פעמיים התרעה מאפליקציית "צבע אדום" בטלפונים שלנו על מטח טילים לעבר העיר שבה גר הבן. כדי שלא להלחיץ את קטינא, המשכנו כאילו לא קרה דבר, כשהתעדכנו בסתר בוואטסאפ ששלום לבן ורווח לנו. 

קטינא הביאה איתה דף מודפס מנויילן שחילקו להם בגן. בדף תמונות פספורט של 35 ילדי הגן. מתחת לכל תמונה מודפס שם הילד/ה, שמות ההורים ומספרי טלפון שלהם.

כשביקשתי מקטינא להראות לי מיהם החברים שלה בתמונה, דבר ראשון אמרה "זאת החברה הכי טובה שלי" והצביעה על התמונה שלה עצמה. התאפקנו שלא לצחוק. אבל תחשבו על זה שבהכרזה שהיא החברה הכי טובה של עצמה יש בעצם איזון מושלם בין הפיזי לפנימי שלה. כמה טוב היה אם ההשלמה המוחלטת עם הפנימיות הייתה קיימת אצל כל אחד מאיתנו. אם כל אחד יהיה קודם כל חבר עם הפנימיות של עצמו.

ולאחר מכן הצביעה על 8 ילדות וילדים שהם חברים טובים מאוד שלה ועוד על לא מעט אחרים שגם הם חברים שלה. והצביעה על כמה ילדים "מרביצים" שהיא לא חברה שלהם. שאלתי אותה למה ילד מסויים הרביץ לה והיא סיפרה שהוא פתאום בא אליה ורצה לקחת את הקשת בשיער שלה. והיא סיפרה גם על ילדה אחת שהייתה חברה טובה שלה ואז פתאום התחילה לעשות את מה שאנחנו הבנו כמניפולציות שליטה מצידה על קטינא. באינסטינקטים טובים, קטינא פשוט התרחקה ממנה והילדה ניסתה להרביץ לקטינא מתוך תסכול. אבל, קטינא מספרת, אני כבר שוב חברה שלה "כי היא הפסיקה להרביץ והיא שוב נחמדה ורוצה לשחק איתי". והיא מוסיפה ומספרת שהילדה סיפרה שיש לה "שני אבא" אחד הוא "אבא חדש" שבא לגור אצלהם. היא בת הזקונים לארבעה אחים ואחיות, כולם מאותו "האבא הראשון". עכשיו אנחנו כבר מתחילים להבין את התסכולים וההתנהגות של הילדה.

ועוד היא מספרת על ילדים שרצו לקחת מהאוכל שלה ללא רשות (כי זה החינוך או חוסר החינוך של ההורים שלהם), אבל "הם כבר לא". הפסיקו כנראה בהתערבות של הגננות.  


בגן הזה אין זמן קבוע לארוחת בוקר. כל ילד/ה אוכלים בזמן שמתאים להם, יש ילדים שלא אוכלים בכלל. שאלתי את קטינא אם האוכל שלהם לא טעים והיא ענתה: "יש להם אוכל טעים אבל לא בא להם לאכול. וכשאבא או אימא שלהם מגיעים לקחת אותם הביתה (בסיומו של יום), הם רואים עיגול אדום ולא עיגול ירוק" (על התמונה של הילדים שלהם בלוח).  הכוונה לדיסקיות מגנטיות שהגננות מסמנות כדיווח להורים של כל ילד או ילדה אם אכלו או לא את ארוחת הבוקר של היום.

וקטינא מוסיפה ש"ילדים שלא אוכלים לא יגדלו טוב ולא יהיה להם הרבה שכל". לאחר שאכלנו ארוחת ערב, שקטינא אכלה בתאבון, היא ביקשה ניירות וצבעים וציירה לכל אחד מאיתנו ציור ולאחר כמה משחקים נתתי בערב לקטינא במתנה את הספר "פו הדוב" וסבתא נתנה לה שקית עם בגדי חורף חדשים שקנתה לה. כשהיה יום שהוקדש למשפחה בגן, כל ילדה וילד סיפרו בתורם על המשפחה שלהם. וקטינא סיפרה על סבתא שלה "שמכינה לי אוכל הכי טעים וקונה לי בגדים" ועל סבא "שקונה לי ספרים יפים".


כאסקפיזם מוחלט, בשבת בבוקר המשפחה של הבת נסעו לחוף הרצליה למרות סיכוני המלחמה, לחגוג חגיגה מוקדמת לאבא של קטינא יום הולדת שיחול למעשה ביום ראשון (היום). קטינא הייתה ממש מאושרת.


בתקווה שהמצב יאפשר בימים מוטרפים אלה, אנחנו מתכננים לחגוג את יום ההולדת של אבא של קטינא ביום שישי הקרוב, יחד עם הדלקת נר ראשון של חנוכה. בתכנון ארוחת ערב חגיגית עם הלביבות המפורסמות של סבתא כמובן ולקינוח סופגניות מיני. לו יהי.



עוד בסדרת התמודדות פעוטה במלחמה:

מה מספרים לפעוטה?

מלחמה יום 10

מלחמה יום 16

מלחמה יום 19

מלחמה יום 24

מלחמה יום 27

מלחמה יום 39