בהמשך לרשומה "מלחמה - מה מספרים לפעוטה?", המשויך לנושא השרביט החם.
בשבוע המלחמה הראשון, קטינא ביקשה לשלוח הודעה קולית לגננת שלה : "אני מתגעגעת לגן. שתיגמר המלחמה ושיהיה טוב. אוהבת אותך". הגננת שולחת לילדים בכל יום סרטון, שיר חמוד ודפי יצירה בנושא מסוים. למשל הצגה ושיר על הסתיו ועל הנחליאלי.
 |
| קטינא צובעת ומציירת "דברים של גשם" |
ההורים מקפידים על שמירת שיגרה גם במלחמה: זמני השכמה ושינה כרגיל. זמן ליצירה, זמן למשחקים זמן לקריאת סיפורים... בתחילה קטינא מבקשת לספר לאימא או אבא סיפור. מדפדפת בספר וממציאה סיפור על פי התמונות. לכשמסיימת מבקשת "עכשיו אימא תקראי את לי". בערב, לאחר האמבטיה, חוזרת ומספרת לאבא שוב את הסיפור שהקריאו לה. לאחר כיבוי אורות מחבקת בובה תורנית מהמבחר, מספרת לה ומסכמת בקול את מעללי היום ונרדמת. למרות המלחמה, מקפידים בכל יום לצאת מהבית עם קטינא לזמן קצר לגן השעשועים בפארק הצמוד לבית.
למרות המצב ובשל סטטיסטיקת מטחי הטילים לירושלים, משפחת הבת לקחו סיכון סביר ובאו לבקר אותנו (מרחק נסיעה של כעשר דקות) בערב יום שישי. חלק מהשיגרה של קטינא היא לבקר את סבתא וסבא בכל סוף שבוע, בשישי או בשבת. גם הבן הגיע אלינו לסופ"ש (מעיר אחרת, עם סטטיסטיקת מטחי טילים גבוהה יותר ובבית ללא ממ"ד אבל עם ירידה של קומה אחת למקלט). קטינא מאוד אוהבת לשחק עם הדוד ובשבוע שאינו מגיע, היא שואלת מעט מאוכזבת למה לא הגיע.
אז ביום שישי, לאחר ארוחת ערב היא שיחקה אצלנו ובנתה מבנה הנדסי עם "מעלית" לכלאבי (בובת כלב קטנה שהביאה מהבית).
אז ביום שישי, לאחר ארוחת ערב היא שיחקה אצלנו ובנתה מבנה הנדסי עם "מעלית" לכלאבי (בובת כלב קטנה שהביאה מהבית).
כרבע שעה לאחר מכן מקבלים מידע על נפילות מ"קבוצת מידע ירושלים" בוואטסאפ. בסרטון שנשלח תועדה נפילה אחת בסמוך לשכונה ירושלמית, ללא נפגעים. חלק מרקטה שיורטה צנח בקרבת מסגד אל אקצא. לא להאמין. שאר הנפילות היו במספר מקומות בעוטף ירושלים, ללא נפגעים. מטעמים מובנים לא אספק כאן את המידע. זמן מה מאוחר יותר, נשלח לקבוצה התיעוד הבא: ילדים פלסטינים בבית לחם חוגגים נפילת רקטה.
כנאמר, שווה תמונה מאלף מילים.
כנאמר, שווה תמונה מאלף מילים.
