מלחמה יום 10 - התמודדות של פעוטה

בהמשך לרשומה "מלחמה - מה מספרים לפעוטה?", המשויך לנושא השרביט החם. 

בשבוע המלחמה הראשון, קטינא ביקשה לשלוח הודעה קולית לגננת שלה : "אני מתגעגעת לגן. שתיגמר המלחמה ושיהיה טוב. אוהבת אותך". הגננת שולחת לילדים בכל יום סרטון, שיר חמוד ודפי יצירה בנושא מסוים. למשל הצגה ושיר על הסתיו ועל הנחליאלי.

קטינא צובעת ומציירת "דברים של גשם"

ההורים מקפידים על שמירת שיגרה גם במלחמה: זמני השכמה ושינה כרגיל. זמן ליצירה, זמן למשחקים זמן לקריאת סיפורים... בתחילה קטינא מבקשת לספר לאימא או אבא סיפור. מדפדפת בספר וממציאה סיפור על פי התמונות. לכשמסיימת מבקשת "עכשיו אימא תקראי את לי". בערב, לאחר האמבטיה, חוזרת ומספרת לאבא שוב את הסיפור שהקריאו לה. לאחר כיבוי אורות מחבקת בובה תורנית מהמבחר, מספרת לה ומסכמת בקול את מעללי היום ונרדמת. למרות המלחמה, מקפידים בכל יום לצאת מהבית עם קטינא לזמן קצר לגן השעשועים בפארק הצמוד לבית.

למרות המצב ובשל סטטיסטיקת מטחי הטילים לירושלים, משפחת הבת לקחו סיכון סביר ובאו לבקר אותנו (מרחק נסיעה של כעשר דקות) בערב יום שישי. חלק מהשיגרה של קטינא היא לבקר את סבתא וסבא בכל סוף שבוע, בשישי או בשבת. גם הבן הגיע אלינו לסופ"ש (מעיר אחרת, עם סטטיסטיקת מטחי טילים גבוהה יותר ובבית ללא ממ"ד אבל עם ירידה של קומה אחת למקלט). קטינא מאוד אוהבת לשחק עם הדוד ובשבוע שאינו מגיע, היא שואלת מעט מאוכזבת למה לא הגיע.

אז ביום שישי, לאחר ארוחת ערב היא שיחקה אצלנו ובנתה מבנה הנדסי עם "מעלית" לכלאבי (בובת כלב קטנה שהביאה מהבית).

כששאלנו את קטינא בפליאה "וואו, איך עשית את זה"? היא עונה "יש לי הרבה מוח". מהממת אותנו מתאפקים שלא לצחוק. חשבתי מאיפוא הקטנה הזו יודעת בכלל מה זה מוח? כנראה זכרה שלפני כארבעה חודשים, סבתא לקחה אותה להצגה "הקוסם מארץ עוץ", שבה אחד הגיבורים הוא דחליל מקש שמבקש לעצמו מוח. כבר גילינו שלקטינא יש זיכרון פנומינלי. משמיעים לה שיר פעם או פעמיים והיא זוכרת לשיר אותו על כל מילותיו. לא שוכחת אף שיר שלמדה. ולכן יש משהו בזה שיש לה "הרבה מוח" 😀

ביום שני, מיד בתום טקס פתיחת מושב החורף של הכנסת, הבליחה אזעקה ומטח טילים נשלחו מעזה לעבר ירושלים. הפעם לא עברה אפילו חצי דקה ולפני שהספקתי להכנס לממ"ד, כבר נשמעו כמה בומים חזקים מאוד. הפעם נשמעו קרובים מאוד. זוגתי הייתה בעבודה, הבן בדירתו מחוץ לירושלים (שגם לשם נשלחו מטחים), הבת ומשפחתה בקושי הספיקו לצאת מהבית ולרדת קומה בגרם המדרגות לעבר המקלט. כרגיל התחלנו לשאול זה לשלום זה בוואטסאפ. אנחנו נמנעים משיחות בטלפון כדי שקטינא לא תלחץ (כמו שלא חושפים אותה לזוועות המלחמה בשידורי הטלוויזיה). כולם בסדר. גם הבת אמרה שהפעם נשמעו בומים ממש חזק. כנראה מספר נפילות ממש קרוב.

כרבע שעה לאחר מכן מקבלים מידע על נפילות מ"קבוצת מידע ירושלים" בוואטסאפ. בסרטון שנשלח תועדה נפילה אחת בסמוך לשכונה ירושלמית, ללא נפגעים. חלק מרקטה שיורטה צנח בקרבת מסגד אל אקצא. לא להאמין. שאר הנפילות היו במספר מקומות בעוטף ירושלים, ללא נפגעים. מטעמים מובנים לא אספק כאן את המידע. זמן מה מאוחר יותר, נשלח לקבוצה התיעוד הבא: ילדים פלסטינים בבית לחם חוגגים נפילת רקטה.

כנאמר, שווה תמונה מאלף מילים.