חברויות וחברים

 

רשומה המשוייכת לנושא השרביט . הביולוג האבולוציוני והאנתרופולוג רובין דנבר הציע מספר של ממש, שאף זכה לשם "מספר דנבר" - הרי הוא 150.

מספר דנבר הוא בעצם מספר הקשרים החברתיים שמוח האדם מסוגל להכיל. משמעותו - כמאה וחמישים הוא מספר האנשים שנוכל לזכור את שמותיהם הפרטיים ולשמור איתם על קשר. מספר זה נתמך גם על ידי אנתרופולוגים שחקרו חברות שבטיות. הסתבר כי שבטים שמספר חבריהם גדל מעבר למספר זה - מתפצלים במציאות לשני שבטים חדשים נפרדים. וודאי כל אחד מהקוראים יכול לראות זאת גם על עצמו. לכל אחד מעגל אינטימי הדוק של שלושה עד חמישה אנשים הקרובים אליו במיוחד, ומהווים את "המעגל הפנימי" שלו. במעגל הבא נמצאים כ־15 החברים שפסיכולוגים מכנים "קבוצת הסימפטיה". שזהו הגודל המתאים למניין, לקבוצת ספורט, לחבר מושבעים ולישיבת הנהלה.

המעגלים הבאים מייצגים יחידות גדולות יותר: הכפולה של 40 או 50 היא גודל ההתאגדות הטבעית של משפחה מורחבת, כיתת לימוד ומחלקה בצבא. והמעגל האחרון הוא מספר דנבר, שהוא כאמור סדר הגודל של 150 - קהילת החברים והמכרים שמקיפה אדם בחייו.

הפילוסוף הקדמון אריסטו קבע גם שבעצם קיימים שלושה סוגים של הכרויות/חברויות הנובעות מרמות שונות של אינטרסים. הסוג החברות הראשון הוא "חברות תועלת". היחסים הללו בתוקף כל עוד שני הצדדים עונים על צורך ספציפי אחד של השני. סוג החברות השני הוא "חברות של עונג". סוג זה דומה לראשון והוא מבוסס על הנאה. למעשה הוא עונה על אותם קריטריונים כמו הראשון, רק שכאן התועלת היא העונג האישי שמשיגים הצדדים. לפי אריסטו, גם בסוג השלישי שהוא מה שמכונה "חברות אמת" - יש מידה מסוימת של אינטרסנטיות הדדית. בשניים הראשונים מידה רבה של אינטרסנטיות.

ומנסיון גילי המופלג ב"חברויות" לטווח ארוך מה אני אומר? אריסטו ידע על מה הוא מדבר.