מלחמה - מה מספרים לפעוטה?

 

יום שישי, ערב שמחת תורה, התארחו אצלנו הבן ומשפחת הבת. היה כיף ואף אחד מאיתנו לא תיאר מה ילד יום. לא יודע מה גרם לי להדליק טלוויזיה בשבת בשעה שש וכמה דקות. כי בשבת בבוקר אין לי שום עניין במשדרי הטלוויזיה על ערוציה השונים ובכלל אני לא מתעורר בשבת כל כך מוקדם. והנה אני רואה שרשרת התרעות כתומה בלתי פוסקת מפיקוד העורף - שפרושה שטף אזעקות מהדרום ועוטף עזה, מהשפלה ומגוש דן, מהשרון עד לחדרה בצפון. בקצב ירי טילים מטורף ובלתי פוסק שעוד לא ידענו כמוהו, במשך למעלה מארבעים דקות ועד שהופסקו התשדירים הרגילים ועלו התשדירים המיוחדים - מכך כבר הבנתי באימה שפרצה מלחמה של חמאס משום מקום. לקח עוד לא מעט זמן של חוסר ודאות, עד שפרטי המחדל החלו להתברר בהדרגה באיטיות.

כמה שעות מאוחר יותר בצהריים, כבר ישבנו כמה מחזורים בממ"ד עקב אזעקות - סבב מטורף כל 10-15 דקות, בעוטף ירושלים ובכל אזורי פיקוד העורף בירושלים. 

הבת ומשפחתה גרים בשכונה ירושלמית ותיקה בבנין בקומה רביעית, בדירות ללא ממ"דים. על כן עוד בבוקר, בטרם התעוררה הנכדה בת השלוש, הבת הכינה תיק עם מה שצריך לשהות במקלט של הבנין, אם יהיה צורך. לנכדה ארזה בתיק הגן האהוב עליה בקבוק מים, חטיף במבה וכמה בובות אהובות.

בצהריים כבר נאלצו לרדת למקלט, כשהם משתדלים לא להקרין לקטינא לחץ ודאגה. במקלט הם ישבו לגמרי לבד עם עצמם. שאר הדיירים בבניין הם מבוגרים שלא הצטרפו. כנראה משום שלא מספיקים לרדת למקלט בפרק זמן של 90 שניות. למזלם קטינא לקחה את זה כחוויה משעשעת (לא מעט בזכות הגישה של ההורים). מאוחר יותר כאשר חזרו לדירתם, סבתא ח' (מצד האבא) התקשרה ושאלה את קטינא בטלפון: "אני מאוד מתגעגעת אלייך, מתי תבואי לבקר אותי"? ומה קטינא משיבה לה?: "סבתא, כשיגמרו הטילים אני אבוא אלייך".

למחרת היו שתי אזעקות בהפרש של כמה שעות זו מזו.  בפעמים אלה ירדו עם קטינא שתי קומות וישבו בגרם המדרגות, כעשר דקות בכל פעם. כי לרדת כל פעם ארבע קומות למקלט זה חתיכת מבצע. בעודם יושבים, נשמעו היטב כמה בומים של יירוטי כיפת ברזל ובום של פגיעה ישירה אחת בבנין בעוטף ירושלים. 

כשחזרו לדירתם קטינא שואלת את אימא שלה: "אתם, אימא ואבא שומרים אחד על השניה ועלי מהטילים. גם סבא וסבתא (שזה אנחנו) שומרים אחד על השניה. וסבא רבא (אבא שלי) וג' העובדת הזרה - שומרים אחד על השניה. אז מי שומר על הדוד ד' (הבן שלי) שגר בעיר אחרת? ומי שומר על סבתא ח' (שהתאלמנה מבעלה לפני כארבע שנים וגרה לבד)"?

קטינא כבר מבינה שירידה למקלט או ירידה של שתי קומות וישיבה בגרם המדרגות (תלוי בתדירות האזעקות) זה "כדי להסתתר מהטילים". וכדי לעבור את זה בשלום ושלא תפתח חרדות - כששבו לדירתם אחר הצהריים, אבא של קטינא המציא משחק של (בובות) "דינוזאורים שאוכלים טילים" ושיחקו בזה ביחד. ואחר כך קטינא התרכזה וציירה "פורטרט" של אבא שלה (שכל כך מעריצה) שוכב ונח בספה.

ביום שני נגמר להם האוכל ויצאו לגיחה לסופר הקרוב. ולפי חוקי מרפי, כשכמעט סיימו את הקניה, פילחה אזעקה . אין שם ממ"ד ולא מקלט. כמו כל שאר הקונים, לא היה היכן להתמגן. מזל, כי היו במטח טילים זה 3 נפילות עם פגיעה ישירה בעוטף ירושלים. את הבומים שמעו היטב. לאחר עשר דקות נסעו ברכבם ומיהרו לעלות לביתם מחשש לסבב נוסף. 

בבית קטינא מציירת הרבה בימים אלה. זה מרגיע אותה.

ומעסיקה עצמה בכל מיני פעילויות מונחות, כמו למשל הכנת מאפינס בננה מצופים בשוקולד צ'יפס.

קטינא כל כך ציפתה לחזור לגן לאחר חופשת סוכות. היא התחילה השנה גן טרום-טרום חובה עירוני חדש. לאחר כמה ימים היא הסתגלה ממש יפה לגן ולצהרון - שניהם באותו המבנה, אך עם סגל גננות וסייעות מתחלף. והיא רכשה כבר מספר חברות וחברים "שעוזרים לה להתגבר" (לדבריה) לסביבה החדשה. ואז, בקושי החלה שנת לימודים חדשה והנה פרצה לה פתאום מלחמה. ומי יודע לכמה זמן תהיה מושבתת מערכת החינוך?

פוסט מומלץ - איך מתווכים לילדים צעירים אזעקות והסלמה ביטחונית מלווה בחוסר וודאות - מאת קלודי טל.

המשך: מלחמה יום 10 - התמודדות של פעוטה

הרשומה משוייכת לנושא השרביט החם: מלחמת חרבות ברזל.