יום רביעי, 25 בינואר 2023

על הבלוגים שלי - עבר, הווה ותעלומה שלפענוחה יש לקרוא פוסט זה מההתחלה ועד לסוף

 ההשראה לפוסט הזה הוא נושא השרביט החם, בעריכתו של מוטי אור, שכותרתו - ספרו לנו על הבלוג שלכם. מיד תבינו שההיסטוריה הבלוגוספרית שלי כוללת למעשה מספר בלוגים מהעבר (דור ראשון) ומההווה (דור שני), שחלקם עברו אבולוציה הכוללת גם מעבר כתיבה בין פלטפורמות שונות. ומכיוון שמדובר במספר בלוגים, יתכן ואתם שואלים מדוע נבחר דווקא בלוג זה (שאולי הוא הפחות ידוע לחלקכם) כדי לספר את סיפור הבלוגים שלי. נו טוב, אם קראתם את הכותרת אתם וודאי מבינים שלצורך קבלת רמזים (ואני מדגיש רמזים) לפתרון תעלומה זו ואולי אחרות - יש לקרוא פוסט זה בעיון מתחילתו ועד לסופו. אז בחיאת כמו שאומרים ברחובית, אל תתיאשו go ahead 😉 

אקדים ואומר שאת הבלוג הראשון שלי התחלתי בישראבלוג בשנת 2011 כמתנה שהענקתי לעצמי לכבוד יום הולדתי (אחרי שלפני קראתי כמה בלוגים של אחרים פה ושם. ומאז, יום ההולדת ויום הבלוגולדת - חלים בהתאם באותו התאריך. מדוע בישראבלוג ולא בתפוז? ובכן מעשה שהיה כך היה. התחלתי לכתוב בישראבלוג בבלוג ששמו "חשיבה חופשית" בכינוי "קנקן התה" (הסבר למקור הכינוי בהמשך). 


ולאחר פרסום פוסטים ספורים ראשונים, הבלוג הזה צבר ממש המוני כניסות וכמאה עד מאתיים פלוס ת
גובות לפוסט. לגילוי נאות אציין שהעורכות של ישראבלוג  דאז (אילנה ומריאט) קלטו את קיומו ממש בראשית דרכו, ולא מעט פוסטים נבחרו/קודמו כפוסטים המומלצים שהופיעו בראש הדף הראשי של ישראבלוג.

שתבינו, פוסט במומלצים דאז הביא כ 1,500- 3,000 כניסות ליום לפחות (רק מהדף הראשי). במהרה רשימת המנויים בבלוג צמחה והגיעה ללמעלה מ- 2,000 מנויים במהלך 4 שנים. רשימת העוקבים עם האווטרים שלהם מילאה 3 דפים - רשימה שאותה שמרתי בקנאות כנעלמה מעיניי הציבור (לעומת רבים אחרים שהחצינו אותה). אולי זה קשור בהיותי גרעין קשה של בן מזל 🦂 😀. על החשאיות גם בחשיפת הבלוגים הנקראים שלי וסיבתה, עוד אזכיר זאת בהמשך. חברים יקרים, תאלצו להאזר בסבלנות עד שתקבלו כאן את התשובות לכל השאלות.

אבל מסקרנות או בשביל הספורט כפי שנהוג לומר, החלטתי בראשית הדרך הבלוגוספרית שלי לערוך מבחן מדעי (הרי במקצועי מדען הנני ועריכת ניסויים טבועה עמוק בנשמתי). והניסוי שהיה, כך היה: בחרתי 10 פוסטים שבישראבלוג הביאו כל אחד אלפי כניסות ועם עשרות עד שתי מאות ויותר תגובות לכל אחד ופרסמתי אותם (בפער של שבוע זה מזה) בבלוג עם אותו שם, שפתחתי בתפוז. ומה היו תוצאות הניסוי? וודאי שואלים אתם. ובכן כל אחד מהם זכה בתפוז למספר קריאות מביש, שאפשר לספור בשתי ידיים, וכל עשרת הפוסטים גם יחד זכו רק ל-4 תגובות! 😥

בסיום הניסוי, פרסמתי את תוצאותיו קבל עם ועדה, עם המסקנה הנחרצת שישראבלוג הוא הפלטפורמה הקהילתית המועדפת על תפוז. (אקדים כאן את המאוחר, שהעורך החדש של תפוז פנה אלי אחר כך כמעט בתחינה, כדי שאשקול לעבור לכתיבה בתפוז, עם הבטחה לקדם את הבלוג שלי (מעט מדי ומאוחר מדי, כפי שנהוג לומר ובדיעבד לאחר גורלו של תפוז...). נכון שברחבי ישראבלוג שוטטו לא מעט טרולים (בלשון המעטה) עם תרבות דיבור של נוער שוליים ושל אנשים המוגדרים בפסיכיאטריה כ"אישיות גבולית". אבל למדתי כיצד לטפל בהם, ובשלב מסויים הגבלתי לתגובות מאומתות. 

שאלו אותי לא פעם מגיבים מדוע אני מבזבז את זמני בכתיבה בישראבלוג ולא בפלטפורמה מכובדת כמו וורדפרס. והתשובה לכך נבעה ממטרת כתיבת הבלוג ובהתאם קהל היעד, כפי שפרסמתי באודות הבלוג והכותב (שהעתקתי גם לבלוג ההמשך, אך זו בעצם הקדמת המאוחר למה שיתואר בהמשך). 

מתוך המנעות מלזהם את הבלוג שלי בפוליטיקה ואקטואליה, החלטתי לבטא גם את האני האחר שלי בבלוג נוסף בישראבלוג. שמו "דע-א-קטואליה" תחת הכינוי "חץ ופרח"


הבלוג הסאטירי הזה זכה יחסית למספר קטן בהרבה של קוראים אבל איכותיים (בהשוואה לבלוג "חשיבה חופשית"), אך הוא זכה לביקורות חיוביות (היה מועמד לפרס גולדן בלוג לשנת 2012, לצד הבלוג של רביב דרוקר) ולא מעט פעמים הוצג כבלוג אורח בדף הראשי של אתר נענע 10. 
אבל לאחר 100 פוסטים בדיוק, סגרתי אותו ב-2014. מדוע? בשל ההבנה שמרבית קוראי זנחו את הבלוגיה ועברו לעולם הפייסוש. הרגשתי שבישראבלוג נותרו בעיקר "הצנונים", שלא מבינים/מתעניינים בסאטירה (מבקש את סליחתכם אם נעלבתם, זו מגמה מצערת, אבל אני כמובן לא מכליל).

למעשה מגמת האדישות האזרחית המצערת הזו נמשכת עד עצם היום הזה ואפילו התגברה. וכדי להדגים זאת, נעשה כעת קפיצה בזמן לשלהי 2022 ולתחילת השנה האזרחית הנוכחית. מאורעות השעה מהאקטואליה עוררו בי שוב את הצד המחאתי. כי מלבד ההזדמנות הדמוקרטית הניתנת לי להשתתף בבחירות, כאשר הממשלה רומסת ועושה כאוות נפשה (כאילו שהבוחרים נתנו להם יפוי כוח בלתי חוזר וקו אשראי פתוח לכל עלילותיה בפתק אחד) - מה שנותר לי הוא למחות בהפגנות חוקיות, ולפרוק בציבור את התסכולים שלי, בבלוג חדש ובפינת סאטירה באתר פרפרים, המכונים "פסוקו של יום מאת קנקניהו" (ולמי שאינם יודעים, גילוי נאות,  הכותב הוא מנהל ועורך האתר) .


אבל, נראה שמצבו של בלוג זה לא שפר עליו יותר, אלא אפילו הרבה פחות מאשר לעומת הבלוג דע-א-קטואליה מישראבלוג. דבר שמעלה בי תהיות אם זה נובע מאי ידיעת קיומו, או מכך שהולך ופוחת דור הקוראים, כפועל יוצא מהתרבות האדישות במחוזות הבלוגוספרה 😀. נכון, בכל אמצעי התקשורת מדברים פוליטיקה, אולי לרבים מדי כבר נמאס לשמוע על זה ועל כן הם מסתגרים בבועה או בכלוב הזהב שלהם - לשמחתם של אוייבי הדמוקרטיה הדורסניים. אבל זהו אינו סתם עוד אחד מבלוגי האקטואליה, אלא בלוג סאטירי עם מסרים קצרים המלווים בקריקטורות מעשי ידי (כן גם זו דרך שלי להוציא את תסכולי מהתנהלות הפוליטיקאים שרובם למעשה עסקנים מלחכי פִּנְכָּה דרגה זין). ואין למשל אפילו צדיק או צדיקה אחד/ת בסדום שמעריכים ולו אפילו רק את הצד האמנותי, למשל את זה :

וְעֵת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹגָה יָרְדָה עַל הָאָרֶץ וְחֹשֶׁךְ מְרַחֵף עַל פְּנֵי תְּהוֹם

זו רק טעימה  (יש עוד הרבה בבלוג הזה בקישור כאן). אך כשהתנועה לשם כמוה כאל עיר רפאים, וכאשר אין אפילו אחת או אחד בסדום, שיגיבו לפחות על הצד האמנותי וההשקעה ביצירה המאממת (שוב סליחה על המוד הרחובי). ואני קצת מקנא באותם בלוגים של אי אלה קריקטוריסטים, שיש להם איזה עשרת אלפים מנויים או משהו כזה. אבל מה לעשות, בשלי לא דבק אבק כוכבים. וכדברי אנטול פרנס "מה שנערץ איננה מערכת הכוכבים העצומה, אלא העובדה שהאדם ידע למדוד אותה". ועם כל הצניעות, בכל זאת יש ב"פסוקו" סטייל שונה מהאחרים, אני חושב. אבל כפי שכבר ציינתי שם באחד הפוסטים, לכשאפנים שכתיבתי אינה מועילה, אשאיר שתיקה".

ובאותו עניין, חזרה לישראבלוג שבו הצטרפתי גם לחבר הכותבים של הבלוג המשותף, המצליח לדורו, והקורע מצחוק - "תמונה יומית":

גם הבלוג הזה נסגר לבסוף ונדד לעולם הפייסבוק. גם נסיונותיי להחיות אותו בבלוג בגירסת תמונה השבועית - "יָצָא מִן הַתְּמוּנָה - מחוץ לתחום לפְרוֹיְדְּיָאנִיִּים - בפלטפורמת בלוגספוט, כפרוייקט קהילתי ב"פרפרים" - נחלו כישלון לטעמי והוא ירד בבושת פנים ובקול ענות חלושה, בשל מיעוט מגיבים תורמים (למרות שקיבל פינה קהילתית משלו באתר "פרפרים"). מוזמנים לבקר בבלוג העזוב הזה, שאולי יעורר בכם חיוך. ורק לשם ההיסטוריה אני מציב לזכרו מצבה כאן:

בלוג יצא מן התמונה - מחוץ לתחום לפרודיאנים


בבלוג הדגל (העיקרי) "חשיבה חופשית" בישראבלוג, כתבתי כ- 600 פוסטים במשך 4 שנים מלאות (וכמאה נוספים נותרו בטיוטות, בשלבי כתיבה ועריכה שונים). הבלוג זכה בפרס גולדן בלוג לשנת 2013.


אך לדאבוני כי רב (וכצפוי מראש שכך יהיה), כיום מאות הקישורים לפוסטים של הבלוג במנוע החיפוש של גוגל ואפשרויות החיפוש בישראבלוג "המחודש" עצמו - אבדו כלא היו לנצח, לאחר שערוץ 13 הוריד את ישראבלוג מהרשת (למרות שעמותה "הצילה" אותו כביכול). כלומר, כיום כל קישור מהפוסטים בבלוג "חשיבה חופשית" המקורי נפתחים בגוגל כדף הראשי של רשת 13 🤣. גם תמונות רבות וסרטונים (שישבו כנראה בשרת אחר) - נעלמו ונותרו כמסגרות ריקות. ולדאבון כל הישראבלוגרים לדורותיהם, את מה שנותר כיום למעשה מישראבלוג מדמה השיר ghost town reggae.



בהכירי את המצב העגום של ישראבלוג באותה עת (עוד ב-2015), ומתוך ההבנה שהמאבק שההשתתפתי בו כצוות "ועד ההצלה" נחל כישלון ומתוך ראיית העתיד שהמשך קיומו של ישראבלוג עומד על כרעי תרנגולת ולמעשה על זמן שאול - גמלה בי ההחלטה שהגיע הזמן לנטוש את "הספינה הטובעת" ששמה ישראבלוג ולעבור לכתיבה בפלטפורמה אחרת - כך ייסדתי את הדור השני של "חשיבה חופשית" בפלטפורמת בלוגספוט.

הפסקת הכתיבה בישראבלוג והמעבר לפלטפורמה האחרת, הייתה מאוד טראומטית הן לי, הן להנהלה דאז והן לחלק משארית הפליטה שנותרה שם (על פי ההדים הצורמים  שהתייחסו לעזיבתי כמעין בגידה). שברי קהילה (לאחר עזיבה המונית) שכמו אחזה בירכתי ספינה העומדת לטבוע ומקרטעת עוד כשנתיים (עד שערוץ 13 הוריד סופית את השאלטר). את פוסט הפרידה שלי שם סיכם היטב השיר "דמעות של פרידה".


והשאר זו כבר היסטוריה.

הבלוגים מהדור השני

כאמור, הדור השני של הבלוג "חשיבה חופשית בבלוגספוט", עד עצם היום הזה, הוא: "חשיבה חופשית פלוס - מדע, תרבות ויצירה".


רבים מ"ידידי" הבלוגרים והקוראים מישראבלוג נעלמו ולמעשה החרימו תרתי משמע את הבלוג החדש הזה. חלקם הפציעו שנתיים לאחר מכן רק כאשר ישראבלוג גסס והם עצמם עברו לכתוב בפלטפורמת וורדפרס או בלוגספוט. ואפילו עזרתי בכיף ככל יכולתי להקל על קשיי הקליטה שלהם בפלטפורמות החדשות (כולל הדרכות לגיבויים והעברת הפוסטים מישראבלוג טרום גסיסתו לפלטפורמות החדשות, שפרסמתי כאן ובפניה של בלוגרים אלי בפרטי). אמנם לא מעט קוראים נטשו במעבר פלטפורמה של הבלוג "חשיבה חופשית", אבל עד מהרה הגיעו קוראים חדשים (שאפילו עלו במספר הכניסות על אלו של הקודמים בישראבלוג) ואני חייב כאן לציין ולהודות לידידי אליפל שעזר בקליטה ובחשיפת הבלוג הישן/חדש לקהילת בלוגספוט.

בלוג נוסף ומישני שפתחתי בפלטפורמת בלוגספוט הוא הבלוג שממנו אתם קוראים את הפוסט הנוכחי - "אמירה יומית".


בשונה מהבלוג "חשיבה החופשית פלוס" הבלוג הזה נולד מקונספציה שונה - פוסטים יומיומיים עם מלל ממוקד נושא וקצר יחסית, בקטגוריות שונות:
אבל הדובדבן שבקצפת היו פוסטים שבת  - היכנסו אחרת לא תדעו:

בבלוג הזה פורסמה רשומה אחת מדי יום 24/7 עד לפרסום פוסט ה-100 במספר. ואז בעקבות חשבון נפש, מבוסס סטטיסטיקה, הוקפא הפרסום היומי. הסטטיסטיקה הראתה שלבלוג היה מספר קבוע של כ- 50 כניסות ליום ללא צמיחה עם הזמן. כפי הנראה של כ-50 קוראים קבועים, אבל מגיבים מעטים. 

חשתי בדיוק כפי שכתב  מוטי לגבי הבלוג שלו: "רשומה שלא זכתה למספר צפיות/תגובות ראוי להבנתי, גרם לי לחשוב שהכתיבה שלי 'לא שווה' ". ואם היא לא שווה, אז כמובן גם ההשקעה מיותרת. וכמו שתיארתי למעלה, כמו אצל מוטי, התחושה הזו הצטרפה לתחושת המשבר הגדול - כשכל הבלוגים (שלו בתפוז ושלי בישראבלוג) אבדו. התחושות האלו שמתחזקות אצלי לאחרונה (הסטטיסטיקה של גוגל אנליטיקס אינה משקרת) מדכאות המשך כתיבה, בשל ההרגשה שאין בה באמת עוד טעם. אז הבלוג "אמירה יומית" נותר בשימוש לפרסומים אקראיים ולא תדירים של חומרים שאינם מתאימים לקונספציית הניטראליות, שאני משית בדרך כלל (כלומר, בהשתדלות) על הבלוג חשיבה חופשית פלוס.  

בתקופת הבחירות וממשלות המעבר הראשונה והשניה, הוספתי לבלוג "אמירה יומית" קטגוריית "בחירות" שבה פורסמו שלטים וקריקטורות מעשי ידי - לשיתוף על ידי כל מי שיחפוץ. במקרה אחד באמת קיבלתי בקשה לשחרר זכויות יוצרים לטובת שלטי חוצות. אך כאשר הצנזורה של השלטון (ובחסות השופט מלצר) חסמה את הפיד של הבלוג הזה למנועי חיפוש, לשיתוף בל אמצעי המדיה ברשת ואפילו לעידכון באתר "פרפרים - הבלוגוספרה שלנו" (60 יום כמדומני לפני תאריך יום הבחירות) - כמחאה פתחתי את הבלוג "הכל בגלל סתימת פיות" ושאליו העברתי את כל החומרים הקשורים בבחירות (כדי לשחרר את "הקללה" על הבלוג אמירה יומית).


דגימות מהקריקטורות ששרדו את הצנזורה בגוגל תמונות:

אבל מרביתן נמוגו. גם לא מעט פוסטים נמחקו מהבלוג לעיני הקוראים (למרות שהם עדיין חבויים בלוח העריכה וזה מתאים לתלונות ציבוריות עליהן שכנראה הופנו לגוגל כ"חומר פוגעני"). ביניהן היו שם גם כמה נבואות שהתגשמו, למשל זו (שאני רואה את הפוסט השלם בקישור, האם גם אתם?):


אז כפי שניתו לראות מכאן, מורכב להתייחס לקבוצת בלוגים שונים כאל בלוג יחיד בדיון. ובכלל לא בטוח שמכל המלל כאן, הקורא לא יצא מבולבל מסבך כל הבלוגים שהוזכרו. אז לסיכום אעשה כאן סדר בתרשים:


ודאי רבים ישאלו מדוע לעזאזל לא לרכז הכל בבלוג אחד? מבחינתי זה מאוד פשוט - קשה לי מאוד לקרוא בבלוגים פוסטים שבכל אחד מהם מעורבב הכל בהכל. שלל נושאים לעיתים לא ערוכים בפוסט אחד. אני לא אחד שסובל מהפרעות קשב, אבל ממש לא בא לי לקרוא שוב הכל מהתחלה כדי לזכור מה היה כאן ולכן גם אם אני מאוד רוצה להגיב, אני ממש מתייאש ועושה NEXT. 

על סעיפי השאלון של מוטי לא עניתי באופן ישיר על כל אחד מהם, אם כי את מרבית התשובות הקוראים יוכלו למצוא בטקסט של רשומה זו. אבל למספר שאלות אתייחס באופן ישיר כעת.
 
למשל לגבי שאלה 9, המתייחסת ל"פינת הפירגון" - אם לא היה ברור ממה שהזכרתי כבר בתחילת הרשומה - בשום בלוג ever, אני לא מציג לראווה רשימת בלוגים קבועים שאני קורא. וכפי שאני אומר לא פעם, אני ממש ממש מסרב לאמץ את הנוהג (הנפסד בעיניי) של רשימה מוחצנת כזו (תופעה שאני מכנה החצנת "מועדון קריאה סגור"). 
עוד בישראבלוג פרסמתי פעם פוסט שרביט חם בנושא זה, שבו ציינתי שבכל שלב בציר הזמן יש  15 בלוגים שאני קורא באופן קבוע  (הרשימה הזו משתנה עקב הדינמיקה המתרחשת בין כותבים פעילים מתווספים לבין כותבים פעילים שהקפיאו/מחקו את בלוגם), שיעשעו אותי התגובות שהביעו סקרנות רבה בעניין וציפו שאולי אתרצה ואחשוף את הרשימה. הסברתי שהרשימה הקבועה מוגבלת עקב מגבלת זמן הקריאה העומד לרשותי. גם כעת יש לי רשימה כזו שמסרב בכל תוקף לפרסם. תגידו, לשם מה זה טוב בכלל להחצין את זה ברבים. הרי כל אלה שאני קורא בקביעות יכולים לנחש את זה. לשם מה כל האחרים צריכים לדעת את זה? בתור עורך "פרפרים" במילא אני קורא את הכל, לפחות ברפרוף המאפשר לי לגלות "ממתקים". והעדכונים בדף הראשי של אתר פרפרים, יכולים להקל באופן זה לכל מי שנכנס במציאת "הממתקים" היומיים. אגב כך נהגתי לעשות תמיד לאורך כל הדרך (בזמנו בביקור יומי בדף הראשי של ישראבלוג). 
אז לא, גם כאן לא אפרגן ספציפית לבלוג זה או אחר. כבר אמרתי, אישיות טיפוסית של בן מזל 🦂 😀
כן מפרגן באתר פרפרים לפוסטים ספציפיים נבחרים שעשו לבעליהם את היום ובזה דייני.

לגבי שאלה 4  "איזה שיר כאילו נכתב ממש על הבלוג שלך ויכול לתאר אותו"? - אומר בוודאות איזה שיר לא:


ואולי דווקא זה כן מייצג את הלך הרוח הבלוגוספרי (לשאלה 6):


ואם בשירת בַּרְבּוּרִים או בִּרְבּוּרִים עסקינן, הרי את ה- Finale כאן אולי מייצג פרק "הברבור" ביצירה קרנבל החיות  של סן-סנס?



בראשית הרשומה ציינתי שבסופה אביא רמזים מדוע היא נכתבת בבלוג המשנה "אמירה יומית". ובכן, בנוסף לשירה של רחל "זמר נוגה", הקוראים הנבונים ימצאו אותם ברשומות האחרונות בבלוג הדגל הדועך (לתחושתי) - חשיבה חופשית פלוס: "לא עוד", "התקועים" (המבטא את תחושת הכישלון במטרות/יעדי הבלוג) ו"השיר האחרון".

וכנאמר בסיום הרשומה "על עצמי לספר אדע..."  בבלוג שכוח האל "פסוקו של יום מאת קנקניהו":  "וּכְשֶׁאֵינֶנִּי מוֹעִיל יוֹתֵר, אֲנִי מַשְׁאִיר דְּמָמָה"*.

(* ראו בזאת רשימת מקורות שמשאיר כאן, למי שירצה להגיש עבודה סמינריונית על מורשתו של  "שום כלום", שכינויו היה "קנקן"/"קנקן התה"/"דור ירושלמי" 😄)

ותודה רבה על ההקשבה

קנקן

יום שישי, 15 באוקטובר 2021

הפרחת בלונים ושליפת סכינים במדינה שירדה מהפסים?

אם את/ה חושקים ומתכננים קריירה שלטונית, אז ממש לא משנה אם המקצועיות שלכם בינונית ומטה, אבל:

א. אל תנהלו רומנים מחוץ לנישואין (כי נקמת מאהבת מן השטן היא).
ב. אל תנשקו את המזכירה שלכם נשיקה תמימה ועדיף לשמור גם מרחק נגיעה ודלת פתוחה - כי בבוא היום ירדפו אחריה כדי לשכנעה בכל סל האמצעים והפיתויים כדי שתתלונן על הטרדה מינית .
ג. הזהרו שלא ישלפו נגדכם "שחיתות" מההיסטוריה הרחוקה הנאגרת בארכיון "מרתפי הק.ג.ב".
ד. דאגו לכיסוי תחת לכל דבר שתעשו על חשבון הזמן של דברים שיכולתם לעשות והקרבתם למען הכסת"ח.
ה. זכרו שתמיד יהיה עיתונאי צמא דם ותהילה שיחכה לכם שנים בסיבוב.
ז. הזהרו מיריב פוליטיקאי שישכור את מיטב סוכנויות החקירות הפרטיות כנגדכם.
ח. ואם עשיתם טעות במהלך תפקידכם וגילו אותה אמצעי התקשורת - הודו שנעשתה טעות בשגגה ו"הורו להחזיר את הכסף/רהיטים לאלתר", כמו שעשה יותר מפעם אחת מישהו שאתם וודאי יודעים למי הכוונה.

וזכרו שגם סתם שמועה מרושעת ללא ביסוס משפטי יכולה בקלי קלות לחסל לכם את הקריירה ולשלוח אתכם אל מעמקי השיכחה. והכי חשוב, זכרו שברגע שיחסלו לכם את הקריירה ואת חיי המשפחה, ברוב המקרים פשוט ישכחו במה ניסו להאשים אתכם ברגע שהפכתם ללא רלוונטים. אמנם סביר שלא חידשתי כאן דבר, אבל מרוב שהתרגלנו - זה כבר הפך לנורמה חברתית מדינית חסרת תקדים בשיעורה. לא פלא שבמדינה כבר אין מנהיגים, יש פוליטיקאים/עסקנים בינוניים מצויידים בסוללת יועצי תקשורת, עורכי דין וחוקרים פרטיים.

זהו קטע מפוסט שהעלתי בפלטפורמה אחרת בדיוק לפני 7 שנים מהיום. ונראה שאפשר פשוט לקחת אותו ולעשות "העתק הדבק".

הפכנו למדינה אוכלת יושביה ברמות שאין להן תקדים הן בהיסטוריה של המדינה והן בשאר אומות העולם. בכל פעם שמגיעים למינוי או בחירת פונקציה שלטונית במדינה, מתחילים בהפרחת בלונים, חרושת בחישות ופסטיבל תקשורתי בצורה המכוערת ביותר. תקשורת שמכתירה ומפילה אנשי ציבור. מחול שדים של התקשורת סביב מינויים שמשרת את פוליטיקאים בהפרחת בלוני ניסוי או בשליפת סכינים לפוצץ אותם.

פו

ואני שואל:

איפוא היו כל הנשמות הטובות שיודעות דברים אפלים ושותקות שנים עד שאישיות מסויימת מועמדת למינוי?

איפוא היו כל העיתונאים, היחצנים והפוליטיקאים שידעו במשך שנים רבות על "עלילות נפשעות" ושתקו עד שיש להם או לאחרים אינטרס לחסל חשבונות?
איפוא היו כל אלה שפתאום שולפים ממגירות הק.ג.ב עלילות (היו או לא היו) על מועמדים לנשיאות המדינה, לרמטכ"לות, למפכ"לות, לראש שב"כ, לנציבות בנק ישראל (והרשימה ארוכה)?

עד לאן הגענו שנשמות טובות בחסות אמצעי התקשורת מחסלים קריירות של אנשים בהפרחת שמועות בלבד, המבוססות על "מכתבים אנונימים" ועל "עדים", לרוב עדות המוגנות בפני העמדה לדין על עדות שקר. עלילות שלא עמדו אפילו במבחן חקירת משטרה או הפרקליטות?

אני לא מדבר בכלל על נקיון או אי נקיון כפיהם של מתמודדים, אלא על כך שבן אדם יכול ללכת לקברו - אנס, מושחת וכדומה ולמרות הידיעה של מקורביו, עיתונאים וכו’ - הם שותקים שנים ורק לפני מינוי או מסיבות פוליטיות אחרות הם מדברים. מדוע שתקו שנים? מדוע לפני מינוי לא דיברו על השחיתות, או האונס? זה מה שמפריע לי - השתיקה עד שיש אינטרס פוליטי להפסיק לשתוק. האם הסתרת פשע על ידי מי שיודע היא לא פחות חמורה מהפשע עצמו? וגרוע מכל, בוקה ומבולקה על סמך מכתבים אנונימיים. ממתי מכתב אנונימי יכול לשמש מסמך משפטי? איך אפשר לבדוק חשוד כאשר לא יודעים כלפי מי הוא חשוד? רק כדי ללכלך בלי הצורך להוכיח?

לעיתים נדמה שהתקשורת מעמידה לדין , שופטת וגוזרת דין . לעיתים נדמה לתקשורת שהיא הרשות השופטת והמבצעת. אני בעד תקשורת ודמוקרטיה אבל כשמדובר בחיי אדם ומשפחה - כדאי גם לתקשורת להצניע לכת ובוודאי לציבור שלא יתייחס לתקשורת כבית משפט. ואת אותם אנשי תקשורת שידעו והסתירו שנים - לו הייתי המחוקק, הייתי מעניש גם אותם. מדוע לא הפריע להם כשרב ניצב מושחת ולא כאשר היה ניצב או תת-ניצב מושחת? מי שמסתיר הוא מושחת גדול בעצמו, כאשר מוציא את זה לאור רק כשמתאים לו משיקולים שלו.

ברור שגם אני כמו כולם אינני רוצה שחיתות במוסדות השלטוניים. אבל אני נגד כשמדובר בחיסול חשבונות אישיים ערב מינויים. אני נגד מדיניות ק.ג.ב שאוספת נתונים מרשיעים כמו הטרדה מינית (על פרשנויותיה), גניבה ושוחד וממתינות בשתיקה שנים עד ליום שבו מחליטים על חיסול קריירה. אני נגד יועץ משפטי שקובע אם לשחיתות של אישיות א' - יש חוסר עניין לציבור ואילו לגבי אישיות ב' המעורבת בחשד לאותו סוג של שחיתות - הפרקליטות רודפת בכוח או באמצעי פיתוי למיניהם אחרי עדי מדינה, כדי להרשיעה. להרשיעה על חשבון ויתור ענישה על פשע חמור לא פחות של עד מדינה. אני מוחה על היד הקלה על ההדק של הפרקליטות לביסוס משפטים על עדי מדינה עבריינים, ועוד בתוספת תמיכה כלכלית לעדים על חשבון משלם המיסים. 
וכי סגירת תיקים על ידי המשטרה או הפרקליטות בשל "חוסר עניין לציבור" כאשר פשעים חמורים מתועדים ומצולמים בשעת מעשה - אינה שחיתות או פשע חמור? וכשפותחים שוב את התיקים רק כאשר הדבר מעורר הד תקשורתי בציבור - מה זה אומר על המשטרה או הפרקליטות?

מדוע מתבטלת מעורבות רבת שנים של "מפעל שחיתות" בפני העמדה לדין של אישיות זו או אחרת בעסקת טיעון? ואולי מספר עדי המדינה הרב מצביע על פרקליטות עלובה שרודפת אדם ללא שיש בידה עדויות מספיקות להרשיעו? ואם יש לה מספיק עדויות, אז מדוע למחול או להקל עונשו של פושע או מושחת אחר? בשביל הרייטינג? בשביל כיסוי פאשלות לרוב? ואולי למען עדת פרקליטים רודפי אגו? מדוע על מה שהוא שוחד בעליל, האשמה המוגשת היא רק על "הפרת אמונים"? ומדוע מה שהוא "הפרת אמונים" מוגש על ידי היועמ"ש והפרקליטות  כאשמת "שוחד"? כדי שבמקרה האחרון יהיה זיכוי? ובכלל כיצד יתכן שממונה ליועמ"ש עורך דין משפחתי של הממנה (היועמ"ש הקודם)?


פוף

ורק כמקרה פרטי, הבה נתבונן בעניין "המגרסה" של חבר הכנסת והשר אלעזר שטרן (עם הפה הגדול המנותק מהמוח), שכבר לא יהיה יו"ר הסוכנות. אינני יודע כלום על ענייני מגרסה של מכתבים אנונימיים וגם אינני באמת יודע אם אפשר לחקור משהו שנעשה כלפי מישהו או מישהי שהם אנונימיים. מילא העלהום המובן של אנשי הימין, שמה שלא ראו אצלם רואים אצל אחרים. אבל את הצקצקנות של אנשי שמאל (שאני מחשיב עצמי כשייך לשבט הזה) - אינני מבין. כי את מה שאינם מבינים, מזל שמבינים ראשי העבודה ומר"צ "השותקים". ותרשו לי להיות בוטה כלפי הצקצקנים האלה מהשמאל. השתגעתם? את חבר הכנסת שטרן וחבר הכנסת אבידר שהם בקואליציית ה-61 - אי אפשר לפטר! וכי על עוון מגרסה (הייתה או לא הייתה) אתם רוצים להפיל ממשלה ולהחזיר את הממשלה הרעה והמושחתת הקודמת. שבראשה עבריין המואשם בשלושה תיקי שוחד, מרמה והפרת אמונים? ככה אתם משחקים לידיהם? ועוד לפני שעבר התקציב? היכן ההגיון הצקצקני? וכי לא היה לכם מספיק ארבע מערכות בחירות שאתם רוצים עוד? תרדו מהגג.


יום ראשון, 3 באוקטובר 2021

והנה שוב מתחיל הישראבלוף

 ארבע וחצי לפנות בוקר יום ראשון. זוגתי מעירה אותי. שנינו הצלחנו להוריד את התו הירוק החדש לטלפון, דרך אתר משרד הבריאות. בתוקף עד 7.2.22 . אפליקצית הרמזור כבר אז לא עבדה ("לא ניתן לאמת נתונים"), בשש בבוקר קרס גם אתר משרד הבריאות. וזה בישראל. אומת הסטרטאפ ניישן. נו, אז עד שיסדרו, תוכלו לקבל עוד כמה ימים של חסד עם תו-ירוק פג תוקף.

והנה שוב מתחיל הישראבלוף. חברי הכנסת כבר החריגו עצמם מהתו הירוק - נבחרי העם שצריכים לתת דוגמה לבוחריהם. למה, מה? בבידודים הם לא הצביעו מהבית או מכלוב המבודדים שהתקינו בכנסת? רוצה חבר כנסת לא מחוסן להכנס בשערי הכנסת, שיואיל להתחסן או לבצע בדיקה כפי שנדרש מכולם.

מכולם? הצחקתם את ישראבלוף. לתשעים אלף מורים ועובדי הוראה לא היה מספיק זמן להתחסן בחיסון השלישי. שלושים אלף גם לא התחסנו בראשון ובשני. הם זקוקים לעוד חודש (לדרישת הבריונית יפה בן דוד) ולעוד חודשיים (לדרישת רם ארז הנכלולי). זוכרים? בראשית, כשהחיסונים הוגבלו לבני שישים ומעלה, אותה יפה בן דוד דרשה להחריג ולחסן מיד את כל המורים מכל הגילאים - אחרת איום השביתה יכנס לתוקף. היא לא תיתן לסכן את בריאותם של המורים. וכשהיא רצתה, המורים התחסנו בשלושה ימים. עכשיו, היא דורשת חודש (לא פחות) עד שתופסק משכורתם של הסרבנים. זה מזכיר לי את הבדיחה ששאלו קמצן אם 5 שקלים זה מעט או הרבה, הוא השיב - זה תלוי אם לתת או לקבל.

ואותה בריונית גם הורתה למורים, לא לבדוק! שאין זה מתפקידם לבדוק תוצאות בדיקות שליליות של תלמידים כתנאי לכניסה לכיתה ושלא ניתן לשלוח תלמידים מאומתים הבייתה. נו באמת, המורים יודעים היטב למדוד את אורך המכנסיים ולשלוח ילדים הבייתה, או את מי שמופיעים ללא תלבושת אחידה, או את מי שלא שילמו או לא הביאו אישור מההורים לטיול השנתי...

דוגמת מופת חינוכית לתלמידים!

ומה עשו הורים שלא ביצעו בדיקה חינמית מהירה לילדיהם, או שתוצאות הבדיקה היו חיוביות לקורונה? פשוט מאוד - לא שלחו את ילדיהם לבית הספר ביום חמישי, כי למחרת ביום שישי, כבר לא היה צריך להציג למורים את תוצאות הבדיקה. הרי תכמנים בני תכמנים הם בני ישראל. 

קבינט הקורונה מתכנס היום ואמור בין השאר לדון בהחרגת המורים מהתו הירוק. אוי געבלט, הרי חינוך הילדים הרכים יפגע קשות אם יאכפו על המורים הסרבנים את התו הירוק. כי אם לא, הבריונית והנכלולי יעתרו לבג"צ - למה חברי הכנסת מוחרגים מהתו הירוק והם לא?

רגע, רגע, רגע. תנאי השופטים תמיד מוצמדים להטבות שמחוקקים לעצמם חברי הכנסת. אז מדוע שגם שופטים לא מחוסנים יחריגו עצמם מהתו הירוק? וכשהמשפטים מתנהלים באולמות סגורים קטנים, אז עם ישראל גם ימציא לנו פטנטים - המנעות של נאשמים ו/או סנגוריהם מלהתחסן - אחלה פטנט לדחיית משפטים עד לביאת משיח-הקורונה.

וכך ימשיך הישראבלוף להתגלגל 🥎


*עריכה*
הנה כבר מכינים אותנו שבקבינט הקורונה היום, יאשרו כנראה עוד הרבה הקלות למגבלות התו הירוק. אז מדוע הממשלה מצפה שבגלל התו הירוק יעלה שיעור המחוסנים? כרגיל במחוזותינו, אין תאום בין מעשי יד ימין למעשי יד שמאל. ישראבלוף כבר אמרנו? או פשוט מדינת חלם. להזכיר, חכמי חלם היו יהודים בני יהודים, ביישוב שכך שמו הוא בפולין הגלותית.

יום רביעי, 15 בספטמבר 2021

אין סליחה ואין מחילה!

 אין סליחה ואין מחילה. תצומו, תתפללו, תייללו - לא תהייה לכם מחילה: 

אתם סרבני החיסונים לקורונה, 

אתם שהפצתם fake news וקונספירציות,

אתם שהפרתם בידודים, 

אתם שהדבקתם והרגתם את הסובבים אתכם כי לא התחסנתם, 

אתם שלא שמרתם על ריחוק חברתי, עטיית מסכה והגיינה,

אתם שאירגנתם מסיבות הדבקה לילדים שלכם, 

אתם שזייפתם תוצאות בדיקות או תו ירוק, 

ואתם הלא מחוסנים שחליתם ותפסתם את המיטה האחרונה בטיפול נמרץ על חשבון חולה מבוגר מחוסן, שהגיע אחריכם ומת, כי תפסתם את מכשיר האקמו האחרון - לא תהייה לכם מחילה לעולם ועד - לא בעולם הזה ולא בעולם הבא!

מן הראוי שביום כיפורים זה תעשו חשבון נפש גדול על הפרנציפים המטורללים שלכם ועל האידיאולוגיה האידיוטית שלכם. 

שום צום ותפילה לא יועילו לכם. נגיף הקורונה אינו מושפע מהם.


יום שישי, 25 ביוני 2021

FOIR, FOMO, FOBO - עקב אכילס של התעסוקה במאה העשרים ואחת

במאה העשרים ואחת מתבלטת מאוד התופעה של החלפה תדירה של מקומות עבודה ואפילו מקצוע. 

כשהייתי ילד היו במאה הקודמת מצחצחי נעליים ברחובות, סנדלרים לרוב ואפילו מתקן נעליים אחד בכל סופרמרקט גדול. היו חלבנים, מוכרי קרח ומוכרי נפט שעברו ברחובות עם עגלה וסוס. היו זמנים ולא עוד. עם האוטומטיזציה וההתפתחות הטכנולוגית - אין צורך יותר במקצועות כאלו. בילדותי היו מלצרים מבוגרים מקצועיים קבועים באולמות אירועים ובמסעדות. עד היום מקובל עדיין לראות באירופה מלצרים שזהו מקצועם הקבוע עד לפרישתם לגמלאות. בארץ המלצרים המקצועיים התחלפו בחלטוריסטים זמניים כמו סטודנטים, חיילים לאחר שחרור וכדומה. מלצרים זמניים, שליחים, טלפני מכירות ונותני שירות טלפוני הם מקצועות חלטוריסטיים, זמניים שאינם דורשים לרוב השכלה. אבל אלה הם מקצועות ללא ביטחון כלכלי והעוסקים בהם צריכים להתמודד עם FOIR 

(Fear of Irrelevance) - הפחד להפוך לאי-רלוונטי, כגורם להתמקצעות רלוונטית חדשה. יש מקצועות שיידרשו עוד זמן רב כמו רופאים, אחים ואחיות. גם מורים למשל ימשיכו להיות דרושים, אבל מורים במקצועות מסויימים רבים יפסיקו להיות דרושים. מורים למלאכה (שלמדו אותי ריקמה ותפירה עד לכיתה ד'), מורים לחקלאות, מורים לתזונה - הם מקצועות הוראה שהולכים ונעלמים במאה העשרים ואחת. גם הביקוש למורים לפיזיקה וכימיה בתיכון הופך להיות  נמוך, עקב ירידה במספר המקצועות הנדרשים לבחינות הבגרות ועקב התעניינות מופחתת במקצועות אלה לחמש יחידות בבגרות. כך גם במקצועות ההומניים - לשון ודקדוק שהיו לומדים פעם החל מכיתה ב' ועד י"ב, מצטמצמים כיום לשנה או שנתיים בלבד בתיכון. לימוד הגיאוגרפיה, שהייתה מקצוע לימודי חובה בזמני (החל מכיתה ה' ועד ט'), הצטמצם כיום מאוד ללימודי רשות בתיכון. לימודי היסטוריה שנלמדו בזמני החל מכיתה ד', הצטמצמו גם הם מאוד ומתחילים רק בחטיבת הביניים, בימי הביניים (העת העתיקה נעלמה כליל מתוכניות לימוד החובה).  לכן  במקצועות ההומניים יש יתרון למורים שהתמקצעו בלימודים אקדמאיים דו- חוגיים (בצירופים ספרות, לשון, תנ"ך).

במדעים ישנה היררכיה - הלומדים תואר הראשון במתמטיקה יכולים ללמד רק מתמטיקה. הלומדים פיזיקה יכולים ללמד הן מתמטיקה והן פיזיקה. הלומדים כימיה יכולים ללמד הן כימיה והן פיזיקה ומתמטיקה. אבל ללומדים תואר ראשון בביולוגיה יש עדיפות תעסוקתית ברורה.  כי בהכשרתם האקדמאית הם יכטלים ללמד ארבעה מקצועות בתיכון (ביולוגיה, כימיה, פיזיקה ומתמטיקה). 

בהייטק הולכת ומתפתחת עדיפות תעסוקתית להשכלה רחבה רב-חוגית מאשר להשכלה חד- חוגית במדעי המחשב.  לפיכך, סטודנטים כיום צריכים לחשוב היטב על הבחירה שלהם בלימודים האקדמאיים באופן שיקנה להם יתרון תחרותי וביטחון תעסוקתי בעתיד.

בנוסף לרלוונטיות התעסוקתית בהחלפת מקומות עבודה/מקצוע, קיימים כיום גורמים חברתיים/נפשיים המעורבים בתדירות גבוהה של החלפת מקום עבודה - כפי שמתבטא בעיקר אצל הדור הצעיר (המכונה דור Y). אלה מכונים בעגה המקצועית FOMO ו- FOBO.

FOMO ו- FOBO הן ראשי תיבות של מונחים מהפסיכולוגיה לסוגי חרדה:
Fear Of More Options . או Fear Of Missing Out - חרדת ההחמצה
Fear Of Better Option - חרדת "הדשא של השכן".
שני סוגי החרדות האלו שלמעשה חד הן, הם כיום גורם קרדינאלי להחלפה תדירה במקומות עבודה בקרב הדור הצעיר ודור הביניים, יותר מאשר אובדן העניין בעבודה ויחסי עובד-מעביד. 

למעבידים פחות איכפת מתחלופת עובדים, כי אין ביקום מישהו שאין לו תחליף. אבל את העובדים המחליפים מקומות עבודה כמו גרביים ניתן להשוות לצרצרים במשל הצרצר והנמלה. אלה עשויים להגיע לגיל הפרישה חסרי כול, החיים על קצבאות ביטוח לאומי של 2,000 שקל. בשיחות עם הדור הצעיר מסתבר שהם ברובם אינם מודעים לכך שבעקבות הירושה של ביטול הפנסיות התקציביות על ידי ביבי נתניהו כשר האוצר (לפני שהיה ראש ממשלה וכיום הינו "הוד רוממותו" ראש הפומפוזיציה - וואו, איזה תואר הולם עבורו, לא?). ולכן כיום הצעירים והפחות צעירים צריכים לצבור מיליון שקל בהפרשות לקרן קופת הפנסיה שלהם, כדי לקבל שכר של 5,000 שקל לחודש ביציאה לגמלאות. ולרבים מהצעירים כיום לא יהיה גם את זה והם יצטרכו להתקיים על קיצבת 2,000 שקל מביטוח לאומי (שאולי יפשוט את הרגל לפני שייפרשו לגמלאות, משום שהאוצר לדורותיו מרוקן את הכנסות הביטוח הלאומי לצרכיו השוטפים) ולכן יצטרכו לעבוד בעבודות דחק עד שייחלו ויתפגרו אם לא תהייה משפחה שתוכל לעזור.
ושלא לדבר על כך שהמחליפים עבודות כמו גרביים, מאבדים המון כסף על ביטוחים שמנקים להם  בכל עבודה ומאבדים את הפרמיה עקב אי שמירת רצף (וחברות הביטוח צוחקות כל הדרך אל הבנק).
אובדן התנאים הסוציאליים של "הקביעות" והפנסיה התקציבית מקל כיום על  אנשים לקום ולעזוב מקום עבודתם לטובת האחר. אבל האם לוקחים הם בחשבון שלא לעולם חוסן? תמיד יהיו צעירים יותר, מוכשרים יותר ובריאים יותר.


נכתב למדור השרביט החם - החלפת מקצוע באמצע החיים

יום רביעי, 10 במרץ 2021

זהירות! עוקץ "דואר ישראל"

  



באחרונה נשלח לאנשים מייל עוקץ מכתובת:   

Israel Post✔️ <admin@tubenowdemand.com>

וזה תוכנו:


אין ללחוץ על כפתור "אשר תשלום", אלא אם כן אתם מתנדבים לשלם (מי יודע כמה) ולקבל כלום.
ראו הוזהרתם!!!


יום שבת, 13 בפברואר 2021

חיסון שמיסון

 חברל'ך, עדיין לא למדתם? עד מתי תשכנעו את המשוכנעים? ולגבי השאר - חבל על הזמן כשההגיון נדפק להם. אז הרי תמונות טובות מאלף מילים.

החיסון נגד קורונה מסוכן לבריאות!

החיים שלי טובים ובריאים! חיסון? מה יצא לי מזה? 


וואו, כמה תופעות מסוכנות לבריאות. לא מתחסנת!

מודה אני לאדושם כי הוא חוסני ומחסנני לעד

פוסט בנושא השרביט החם - דילמת החיסון נגד קורונה .


יום ראשון, 27 בדצמבר 2020

מה לימדה אותי תינוקת?

התינוקת יונקת. עדיין אינה זקוקה לדבר מזון מלבד חלב אם. אבל מגיל ארבעה חודשים בערך היא חווה תוכנית טעימות מודרכת (בהדגשה על טעימה זעירה בלבד). בתוכנית מתחילים בירקות (מבושלים ובלי קליפה כמובן, בלי מלח ובלי תבלינים כמובן). בכל פעם ירק אחד בלבד. מתחילים בשלושה הימים הראשונים עם קישוא, בשלושה הבאים דלעת וכן הלאה מבחר ירקות מומלצים. את סידרת הירקות הבודדים מסיימים בתערובת המכילה את כולם. והתינוקת אוהבת (קצת פחות דלורית) וכשהכל עובר בשלום מתחילים בסידרת טעימות של פרי. ושוב בכל שלושה ימים פרי אחר, את כל מחיות הפרי התינוקת טועמת וטוב מאוד הטעם בפיה. במיוחד התלהבה מאבוקדו. 

ולאחר טעימות סידרת פרי יחיד, ממשיכים עם תערובות פרי. גם אותן אוהבת מאוד אבל הכי הכי מתלהבת מתערובת מחית אבוקדו עם מחית בננה (ביחס שווה, אחד לאחד). איך מתלהבת? על כך מעיד הסרטון.



מעולם לא חשבתי על שילוב מוזר כזה. אבל טעמתי וזה באמת יאמי. בהחלט מומלץ גם למבוגרים !

***

תכונות תזונתיות של אבוקדו

עשיר בסיבים, ויטמין A, ויטמיני B, ויטמין C, ויטמין E, ויטמין K, חומצה פולית ומינרלים אשלגן, סידן, ברזל, אבץ ומגנזיום. כמו כן הוא עשיר בשומנים בריאים. מחציתם בלתי רוויים. בעיקר נמצא בו חומצה אולאית (זו שנמצאת בשמן זית), יש בו גם פיטוסטרולים - שמפחיתים את ספיגת הכולסטרול וכך מסייעים בהורדת הרמות שלו בדם.
טבלת הערכים תזונתיים של אבוקדו כאן.

תכונות תזונתיות של בננה

עשירה באשלגן, ויטמין B6 וחומצה פולית.
טבלת הערכים התזונתייםשל בננה כאן.
9 דברים שלא ידעתם על בננה, מאת הדיאטנית ד"ר אולגה רז כאן.

ערכים לפי עקרונות דיאטת "שיא הכושר" המומלצת THE ZONE  (הכל כלול כאן):
בלוק פחממות אחד - 1/3 בננה (60 גרם),
בלוק שומנים אחד - 1 כף מחית אבוקדו בשל טרי
בלוק חלבון אחד - 100 גרם גבינת ריקוטה רזה (5% שומן)
                         או 50 גרם טופו (לטבעונים)



מדריך מפורט של השיטה ומתכונים בבלוג חשיבה חופשית כאן.


יום חמישי, 29 באוקטובר 2020

שאלה על "הסטטיסטיקה" של הקורונה



סטטיסטיקה היא מדע מדויק.

(אם לא מהנדסים את הנתונים כמובן)

אז איך זה שלסטטיסטיקה של הקורונה יש כל כך הרבה פרשנויות?


יום חמישי, 15 באוקטובר 2020

פוסט הנחתה - אנתרופולוגיה של בלוגיה

רשומה מסוג זה הגיעה לכאן, למרות שבלוג זה (מתוך השלושה המשויכים לכותב) אינו ברשימות הקריאה של החברים. כנראה שעשרה פוסטים לחודש בבלוג אחד נקראים (ומוגבים) יותר לעומת שלושה בחודש - אחד בלבד בכל אחד משלושה בלוגים שונים של אותו בלוגר/ית. ואולי גם אם קוראים, אף פעם לא מגיבים כאן. אולי זו תחושת "הפטור" שהעניקו לעצמם עקב תגובה בבלוג האחר (למרות שלפעמים אין להם בעיה להגיב פעמיים לאותו הפוסט, שבלוגרים מפרסמים בשתי פלטפורמות). הכל בטוב חברים. הכל טוב. זוהי כאמור רק אנתרפולוגיה ואין כל צורך לבוא ולהצטדק.

Anyway, הרשומה הזו מתאימה ל"אמירה יומית" ולכן היא כאן. ומי שלא מתעדכנים באתר פרפרים (כי קוראים רק את הכותבים ממועדוני רשימות הקריאה שלהם), יתכן שלא ישזפו עיניהם ברשומה שראוי מאוד היה שתגיע גם אליהם. כי זוהי עוסקת באנתרופולוגיה של הבלוגוספרה.

למעשה מה שהביא להנחתה של רשומה זו הוא הפוסט של ידידנו הטוב והרגיש - הבלוגר Jack Johnson. שכתב שם: "אומנם, יצא לי לדבר על אנשים מאחורי גבם. אחרי הכול, הבלוג הזה התחיל את דרכו בישראבלוג, וישראבלוג, למי שלא ידע, היה מדגרה של רכילויות במסנג'ר, וואטסאפ, מייל ושאר אמצעי תקשורת (אפילו כיום גם בקבוצה הסגורה שלהם בפייסבוק - תוספת שלי). כשהגעתי לסיטואציה של לדבר על אנשים מאחורי גבם השתדלתי לעשות את זה בטאקט. נניח, לא לומר דברים מביכים או כאלה שביקשו ממני לא להגיד או דברים שאמרו לי בסוד. לא נראה לי שאי פעם מישהו התעמת איתי על דברים שהוא שמע אותי אומר עליו מאחורי גבו".

ואכן זה היה ועדיין נפוץ בכת שארית הפליטה של הישראבלוגרים, שבאופן בלתי מובן ומזוכיסטי מתעקשים להשתמש בממשק מקרטע ובוגדני (אם כי החלק השני של המשפט אינו קשור לנושא הרשומה). ולצערי זה ממשיך ומתבטא כיום (אם כי בצורה יותר מעודנת) גם אצל חלק מיוצאי ישראבלוג שעברו לכתוב בבלוגיות אחרות. כי הולכי רכיל, תככנים, נקמנים בעלי אגו, צקצקנים או צבועים - אינם משנים חברבורותיהם (כדברי המשל המקראי).

אולי אין יודעים הם שיש נשמות טובות שמספרות (כלומר מלשינות). ואולי אינם זוכרים קיומם של מיילים (שאצלי אגב כולם שמורים) שבהם לכלכו על "חבריהם" וקוראיהם הווירטואליים מאחורי גבם . ושלו הייתי מפרסם אותם (והאמינו שלפעמים מדקדק לי), המסך שבו אתם קוראים היה מסמיק וחושף פרצופיהם האמיתיים של "חברים ש'לכם", שפיהם ולבם אינם תמיד שווים. 
אה כן, חשוב  גם לציין, "הישראבלוגרים" יגיבו בבלוגים שלכם בעילום שם או בכינוי חד פעמי - כשמשהו שאתם כותבים מעצבן אותם.

ומאלה הממלאים את האמבט העמוק שלי, אני מתרחק ונעלם לאחר שהוא מתחיל לגלוש. ואנשים פתאום שמים לב רק כשהוא גולש ואינם לכאורה מבינים מדוע. ואם באמת אינם, שיחזרו אחורה בזמן אל מה ואל איך שהגיבו, או אל מה שלא הגיבו (בשתיקה רועמת). כי חוסר תגובה היא לפעמים גרועה מאשר לו הייתה נאמרת ישירות. ומכאלה אני פשוט...

נו טוב, (לאלה שאינם מבינים או שאינם צריכים להבין) רמז בשיר של הלהקה המעולה Radiohead :)


https://youtu.be/1uYWYWPc9HU