לוח הסטטיסטיקה מסגיר שגם הקריאה בשני הבלוגים האלה די מוגבלת יחסית לימים עברו ועל פי התגובות נראה שמדובר שם כעת בקהל קוראים קבוע קטן למדי.
אבל איכשהו, באופן עלום הרבה מהדברים שכתבתי דוקא בבלוג הצנוע, "פסוקו של יום מאת קנקניהו" - הגיעו לידיעתו והרגיזו את ביבי, כי הוא לא פעם התלונן במדיה התקשורתית על ההכפשות הספציפיות האלו המתנהלות נגדו - למשל, הזכיר את "הבקבוק והכובע", שמכנים אותו "פרעה", ושמכנים את הממשלה שלו "הרייך השישי"..., (שלמעשה מקורם בקריקטורות מקוריות שלי):
אז אלה הגיעו לשלטים בהפגנות בלי קרדיט, נו מילא. גם זה סוג של ויראליות ובשמחה תרומה שלי למחאה נגד ההפיכה המשטרית המטורללת שהביאה עלינו ממשלת חדלת האישים. אז אני ממשיך את הכתיבה הזו גם כיום כשגרת הפנאי שלי, כי מכונת הרעל של הפוליטיקאים והשופרות שלהם ממשיכה לעבוד גם במלחמה ונראה שתתגלה במלוא כיעורה בסיומה (כאימרה המקובלת בימים אלה, "בשש לאחר המלחמה"), שלצערי תמשך עד שהממשלה הנוראה הזו תעוף לכל הרוחות.
ואף על פי כן אני ממשיך להשקיע בפוסטים בבלוג האקטואליה הסאטירי "פסוקו של יום מאת קנקניהו" כתראפיה לנשמה - בטקסטים ממוקדים ובקריקטורות (הלא מקצועיות) מעשי ידי. וגם שם, על פי התגובות הנעות בין 0 ל ארבע מקסימום (של 2-3 קוראים פחות או יותר קבועים) - נראה שגם שם התעניינות הצבורית מוגבלת.
שאלתי את עצמי לא פעם לשם מה בכלל? ומדוע בניגוד, רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר מלאים בפוסטים סאטיריים כאלה, שלהם יש המון עוקבים, תגובות, לייקים ורבים מהם הופכים להיות ויראליים?
אז לידיעה, דווקא יש לי חשבונות מוקפאים בשתי הרשתות החברתיות האלו לאחר שאפילו כשניסיתי להעלות בהם מספר פוסטים שנונים מפסוקו של יום מאת קנקניהו - נאדה, לא רק שלא הפכו לוויראלים - מקסימום קיבלו לייק אחד ומעורבות של 2-3 במקרה הטוב.
אז בעצם מה יש לי לחפש שם שהכתיבה שלי שקופה? ולשם מה לבזבז זמן ולהתעצבן מכל השטויות, השנאה והכזב (FAKE) המשתוללים שם? לכן אני כבר די מזמן לא שם, למען הבריאות הנפשית שלי. רבים שם טוענים לעצמם שהם ממננים את השהייה שם, אז לכמה זמן? שעה, שעתיים, ארבע שעות ... ליום? טוענים שהם לא מכורים לסטרימינג אבל למעשה דולים משם את כל האינפורמציה שהם צריכים. מייחסים לזה מקור אינפורמציה ממש מהימן לעומת העיתונאות הפורמלית. חחחחח
אז מה אני עוד עושה בשגרת הפנאי שלי בימים אלה? אני שומע הרבה מוזיקה "בכאן 88" וביוטיב. מדי פעם נמצא גם בנטפליקס. כאמור, אני לא ברשתות החברתיות (ואני מתנצל בפני אלה שהשאירו לי בפייסבוק ברכות ליום ההולדת שחל ביום שישי האחרון ואם אתם כאן, אז אני מודה לכם מקרב לב כאן). שתבינו, חשבונות הפייסבוק והטוויטר שלי מוקפאים ולמרות שכל ההתראות משם אמורות להגיע לספאם, כמה מהן (אמנם לא הרבה) בכל זאת מצליחות להתחמק ולנחות במייל שלי 😬.
בחדשות אני מתעדכן במהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה. עובר לערוצים המקבילים, כאשר בקשת 12 מופיעים ה"שופרות" עמית סגל, יהודה שלזינגר ושות' שמעוררים בי בחילה עזה. אני לא זקוק לפרשנויות של מובילי דעת קהל למיניהם אלא אך ורק להתעדכן בעובדות. על כן אני מתעדכן במהדורת החדשות המרכזית בערב. בעיקר מתעדכן מההצהרות של דניאל הגרי דובר צה"ל, הראוי לשבח. אבל אני ממש לא מחובר לדחיפות של N12 או ל"חלון הצף" שלהם בטלפון. מחליאות אותי כל הפרסומות "ביחד ננצח" הממלאות את המרקע. במיוחד מחליאה אותי המגמה המשיחית שפושטת על כל חלקה טובה. השיא בפרסומת "עושה שלום" מטעם המגזר הציבורי בהסתדרות. יאק.
בחדשות אני מתעדכן במהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה. עובר לערוצים המקבילים, כאשר בקשת 12 מופיעים ה"שופרות" עמית סגל, יהודה שלזינגר ושות' שמעוררים בי בחילה עזה. אני לא זקוק לפרשנויות של מובילי דעת קהל למיניהם אלא אך ורק להתעדכן בעובדות. על כן אני מתעדכן במהדורת החדשות המרכזית בערב. בעיקר מתעדכן מההצהרות של דניאל הגרי דובר צה"ל, הראוי לשבח. אבל אני ממש לא מחובר לדחיפות של N12 או ל"חלון הצף" שלהם בטלפון. מחליאות אותי כל הפרסומות "ביחד ננצח" הממלאות את המרקע. במיוחד מחליאה אותי המגמה המשיחית שפושטת על כל חלקה טובה. השיא בפרסומת "עושה שלום" מטעם המגזר הציבורי בהסתדרות. יאק.
התוכנית היחידה שאני אוהב לצפות בערוץ 12 היא תוכנית הסאטירה "ארץ לוחמת / ארץ נהדרת", שאני נקרע מצחוק. גם זה סוג של אסקפיזם נהדר עבורי. הקטע מאתמול על גולדה מאיר המבקרת אצל ביבי ואומרת לו שהיא תיזכר הרבה יותר טוב ממנו בהיסטוריה, היה קורע:
אחרי יום שהסרטון היה כאן, הצנזורה [של מי?] הורידה את הסרטון מיוטיוב ומכאן. אז מצרף תמונה של המערכון ומתחת קישור ששם עדיין ניתן לראות אותו.
ביום שישי האחרון חל יום ההולדת שלי (אגב זהו גם יום הבלוגולדת 12 של הבלוג "חשיבה חופשית פלוס - מדע, תרבות ויצירה). כשבכלל לא היה לי כל חשק לחגוג. אבל המשפחה התעקשה.
אחרי שנפלנו בשני אירועים משפחתיים קודמים, שבהם הוזמנו ארוחה מלאה ממסעדות ובדקה התשעים הבריזו לנו במשלוח - החליטו בשבילי המשפחה לעשות בשרים על האש. תמיד החתן שלי מתנדב לארוע כזה. הוא מבין בבשרים ויש לו מקור שממנו הוא מזמין ומקבל כפריווילג בשרים איכותיים. רק שבוע קודם הוא הכין על האש ליום הולדתה של אימא שלו. שאלתי אותו מה הוא מכין לה בארוחת בשרים כזו כשהיא עצמה צמחונית. ובכן, כולם נהנים מהבשרים ולאימא שלו הוא מכין צ'יפס, כרובית ושאר מיני ירקות צלויים על האש. וכמובן מתוקים. הצמחונית הזו חולה על מתוקים.
אז אצלנו הוא צלה על האש ביום שישי סטקים נימוחים בפה, שני סוגים של המבורגר (הבשר הכי אהוב על קטינא), 3 סוגים של קבבים, ו- 5 סוגים של נקניקיות איכותיות. קטינא אכלה קצת מהסטייק וכמות יפה של המבורגר, ביקשה תוספת חמוצים וגם "בא לי סלט". על הצ'יפס ויתרה וגם אני. סיימנו בקינוחים. הם על בסיס שוקולדים, ואני עוגת גבינה ללא תוספת סוכר עם בצק דקיק (טעימה מאוד!).
ונשאר כל כך הרבה בשר, שאני אוכל ממנו (לאחר שנצלה ונשמר במקרר) כבר כל השבוע ועדיין לא סיימתי. בדרך כלל אני ממעט בכמויות הבשרים, אבל באיכות שכזו קשה שלא להתפרע עליהם.
והביאו לי שתי מתנות. האחת עוד דיסק USB חיצוני, בנפח טרה בייט אחד לגיבוי של התמונות והסרטונים המשפחתיים. אחד כזה כבר כמעט מלא. בדיסק החדש כבר גיביתי image של המחשב שלי, שבמידה ואם חלילה יפול המחשב, אפשר בעזרת גיבוי כזה לשחזר את מערכת ההפעלה עם כל מה שיש במחשב - תוכנות, מסמכים, תמונות, סרטונים ומוזיקה - בדיוק כפי שהיה לפני.
גוגל דרייב ומיקרוסופט דרייב כידוע מוגבלים בנפח וכדי לאגור את כל החומרים שלי בענן, דרוש הרבה יותר נפח מכך וכמובן תשלום חודשי. אז עכשיו יש לי שני כוננים חיצוניים בנפח כולל של 2 טרה בייט, ואני לא תלוי בחסדיהם של דרייברים
אונליין. בשבוע זה קטלגתי וגיביתי את כל התמונות, הסרטונים והמוזיקה - שגם זה סוג של אסקפיזם, לא?
והמתנה השניה שקיבלתי היא אוזניות אלחוטיות איכותיות. אוזניות קלות ונתלות בנוחות על האוזניים. אז בזמן הפנוי שלי מברברת ברשתות החברתיות ובטלוויזיה, אני שומע עם האוזניות הרבה מוזיקה מרדיו כאן 88 ומיוטיוב. אסקפיזם מרגיע ומומלץ מאוד לימים אלה.
ופרוייקט אסקפיסטי קטן שאני עוסק בו בפנאי הן איגוד של מנות הבנטו הנפלאות והיצירתיות שהבת מכינה לקטינא:
