ההשראה לכתיבת הפוסט הוא נושא השרביט החם.
למרות שמבחינה כלכלית גדלתי בבית מאוד צנוע, כי לא היה יותר, לא עבדתי בילדותי ובנערותי בבתי אריזה ושבכאלה (שהיה טרנד מקובל בקרב בני כיתתי). בייביסיטינג היה אז (כנראה גם כיום) פריבילגיה מתגמלת לבנות בלבד. בילדותי, בשל מקום עבודתו של אבי, אז כשכיר באגד, ניהנתי מהפריבילגיה של בילוי החופש הגדול בקייטנות אגד. קייטנות שנחשבו אז לטובות והמעשירות ביותר במדינה. בחופש הגדול שבין כיתה ה' לכיתה ו', זכיתי גם לחוויה יוצאת מן הכלל בפנימיית אגד שנערכה בכפר הנוער הדסה נעורים ליד בית ינאי. עם לוח זמנים עמוס שמילא כמעט את כל תקופת החופש הגדול, כמובן שלא היה זמן פנוי לעבודה.
אבל בסופי שבוע ובחופשים האחרים הרבתי לעזור לאבא שלי בעבודה במוסך אגד. בשל תקופת ההתיישנות, אספר לכם בבושת פנים שבגיל 10-11 כבר נהגתי באוטובוסים והעברתי אותם מעמדות התיקון במוסך לעמדות שורת החניה של האוטובוסים המתוקנים. כמובן שבהתחלה אבא שלי היה יושב לצידי על המושב ומשגיח על נהיגתי. לאחר זמן מה הוא נתן לי להסיע את האוטובוסים בשטח המוסך, כאשר הוא עומד ומפקח עלי מחוץ לאוטובוס ובעת הצורך מכוון אותי בחנייה ברברס להתמקם בין שני אוטובוסים. בנוכחותו העברתי אוטובוסים מתוקנים משטח המוסך אל מתחם התחנה המרכזית, למסירה ליידי הנהגים. הנהיגה של ילד הייתה בהחלט קוריוז משעשע עבורם.
כשאבא שלי כבר היה חבר אגד ומונה למזכיר הטכני של המוסך, עזרתי לו במשרד שלו. למשל לנתק את תשדירי הרדיו ששודרו מהרמקולים השונים ברחבי המוסך ולהודיע הודעות תאום בקריזה לעובדים. בשל קול הזמיר שהיה לי אז, עובדי המוסך נהנו לעיתים גם משירה שלי למיקרופון שהיה מחובר למערכת הרמקולים, לפי בקשה של מנהל המוסך או סגנו.
במשרד של אבא שלי עזרתי לו לחשב ב"מכונת חישוב" את "הפרמיות" של עובדי המוסך. לכל סוג פעולה של תיקון אוטובוס, הייתה טבלה מחושבת לזמן הממוצע הנדרש לתיקון. עובד שסיים את העבודה מהר יותר, היה זוכה לפרמיות במשכורת, באופן יחסי לזמן שבו בוצעה העבודה בפועל. מדידת הפרמיות וחישובן היה ממש סוג של מדע ייעול עבודה. עזרתי לאבא שלי גם בפעולות מסויימות נוספות שהיו דרושות לניהול הלוגיסטיקה של המוסך. הייתי מסכם גם את שעות העבודה הנוספות מכרטיסי העובדים. מבחינתי זה היה ניסיון מעניין לחיים, למרות שלא עסקתי בזה יותר בעתיד.
בשירות הצבאי הסדיר שלי עברתי קורס פארמדיקים וניהלתי מרפאה גדודית בחיל התותחנים ברמת הגולן ובמחצית השנה האחרונה החלפתי את מקומו של מ"פ המפקדה שקודם לתפקיד אחר - כקצין מספר שלוש בהיררכיה לאחר המג"ד והסמג"ד וללא קורס קצינים.
השתחררתי מהגדוד ביום חמישי והתחלתי ללמוד לתואר ראשון ביום ראשון שלאחריו, מיד לאחר החמשוש האחרון שלי בין החיילוּת לאזרחות. ככה, בקושי משוחרר, התחלתי ללמוד לימודים אקדמאים. בלי עבודה, ללא נסיעה לטיול במזרח הרחוק או בדרום אמריקה כפי שעושים היום כמעט כולם. האמת שהפעם הראשונה שטסתי לחו"ל הייתה רק בגיל 27, כאשר המדריך שלי לדוקטורט מימן לי קורס קיץ באי ביוון.
התחלתי לימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה, לימודים אינטנסיביים משמונה עד שמונה. חייתי בצימצום במעונות האוניברסיטה, מחלק חדר עם שותף. בימי שישי (בזמנו למדו ועבדו גם בימי שישי), נעדרתי מהלימודים והשלמתי את החומר מסיכומי הרצאות של סטודנטים אחרים - כדי לעבוד בסופי שבוע במחלקה פנימית בבית החולים מאיר בכפר סבא. התמזל מזלי לקבל את העבודה הזו בזכות צה"ל, שהכשיר אותי להיות פראמדיק. כך עבדתי במשך ארבע שנים, בכל סופי השבוע, מבלי ללכת לים או לטייל או סתם להתבטל - כפי שיכלו לעשות מרבית הסטודנטים מהמחזור שלי. בעבודה זו התנסתי בכל סוגי המטלות של האחים והאחיות, החל מתפקיד הכנת וחלוקת תרופות, זריקות ואינפוזיות לחולים ועד לאחראי משמרת שתפקידו להתלוות לביקורי הרופאים ובהתאם לתרגם פקודות טיפולים לאחים ולאחיות ביומן ובתיקים הרפואיים.
בנוסף, בתקופת החופש הגדול עבדתי כחובש בקייטנות. ומכיוון שתודה לאל, בדרך כלל הילדים אינם נפצעים רוב הזמן - עבדתי שם בו זמנית גם במשרה נוספת - משרת מדריך (משכורת כפולה). בסופי השבוע המשכתי כרגיל במשמרות בבית החולים.
כדי לקצץ בשכר הלימוד שלי הצטרפתי לתוכנית השתתפות בשמירה לילית במעונות האוניברסיטה, או ביום בקמפוס האוניברסיטה - בפטרול או בבדיקה בטחונית בשער הכניסה. אגב, באותה עת עשה זאת גם העיתונאי דן מרגלית בלימודי הדוקטורט שלו.
במשך שלוש שנות לימודי התואר הראשון השחלתי מדי פעם גם ליווי כחובש ונושא נשק בטיולי בתי ספר. מה לעשות, אם אין לחם אין תורה.
למעשה כמעט סיימתי את לימודי התואר הראשון לאחר שנתיים וחצי ונותר לי לסיים קורס אחד בלבד (5 שעות בשבוע) במחצית השנה האחרונה של הלימודים ולכן התפנה לי עוד זמן לעבודות מזדמנות. עוד בלימודי התואר הראשון התקבלתי בשנת הלימודים השלישית לעבודה לפי שעות באחת מעבדות המחקר היוקרתיות באוניברסיטה - שם המשכתי אחר כך את לימודי במסלול ישיר לדוקטורט.
במדעים המדויקים, לימודי תואר שני ושלישי כוללים מלבד קורסים, גם עבודה ניסויית מעשית אינטנסיבית - לצורך כתיבת התזה וקבלת התואר בסיום. למעשה אין לי תואר שני, כי המשכתי כאמור במסלול ישיר לדוקטורט. במסלול הזה (המתאפשר למצטיינים בתואר ראשון), לומדים את כל הקורסים הנדרשים לתואר שני ולאחריהם צריך לעמוד בבחינה כוללת בעל פה בפני ועדת בוחנים - כדי לאשר המשך הלימודים במסלול. החיסכון במסלול הזה הוא בכך שמדלגים על כתיבת תזה לתואר שני והעבודה המעשית לתזה נצברת עבור התואר השלישי.
בתקופה זו הועסקתי בשנה הראשונה כ"עוזר הוראה" ובמקביל המשכתי לעבוד בסופי שבוע גם בבית החולים. בשנה השניה כשעברתי את הוועדה למסלול ישיר לדוקטורט, זכיתי במינוי למשרת סגל אקדמי זוטר באוניברסיטה. בתחילה בדרגת "אסיסטנט" ובהמשך קודמתי לדרגת "מדריך" (כסף ותנאים סוציאלים, כמעט כמו בדרגת "מרצה"). עבודה זו כללה הוראה בסדנאות, הנחיית תרגילים ומעבדות לתלמידי תואר ראשון ושני. לעיתים גם החלפת פרופסורים בהרצאות פרונטליות לכמאתיים סטודנטים, כשיצאו לשירות מילואים או מסיבת העדרות אחרת. הייתה זו אז משרה מכובדת, עם שכר נאה בצידה. אבל בצידו דרש ממני סדר יום מטורף שכלל לימודים לתואר, עבודה ניסויית מעשית לתזה והוראה לסטודנטים. הייתי מתאר את סדר היום הזה "ללמוד, לעבוד וללמד - לה לה לה". שליטה בכל זה חייב אירגון זמן קפדני ביותר.
בתקופת הדוקטורט שלי, לאחר מגורים צנועים של ארבע שנים במעונות הסטודנטים - הצלחתי לרכוש דירה צנועה בגיל 24 בלבד. זה בהחלט לא היה דבר מקובל ואפשרי לסטודנטים בגילי. כיום בוודאי שלא, וגם אז. הקוראים שואלים בוודאי כיצד עשיתי את זה. סביר שחושבים שאת הדירה קנו לי ההורים. אז זהו שלא! אמנם ההורים שלי פתחו לי בילדותי חשבון חיסכון לדירה. ותמורת סכום חודשי שהפקידו, תוכנית החיסכון הייתה אמורה להניב דירה יחד עם זכאות למשכנתא משלימה בסכום החיסכון, ללא ריבית והצמדה. אלא מה קרה? תוכנית החיסכון הזו נעשתה בתקופה שלא הייתה אינפלציה ולכן החסכונות לא היו צמודים. וכשרציתי לקנות דירה - ערך החיסכון היה שווה בקושי ל- 20% דירה בלבד. אז כיצד הצלחתי לרכוש את הדירה הראשונה הצנועה שלי?
מהכתוב למעלה, ניתן להבין שבתקופת לימודי התואר הראשון שלי עבדתי כמו חמור. כאמור, חייתי בצניעות וחלקתי חדר עם שותף במעונות הסטודנטים. את הכסף שחסכתי השקעתי בבורסה. קראתי את המדור הכלכלי בעיתון, הייתי מחובר לאינפורמציה על אירועים מובילים במשק ועשיתי החלטות נכונות של קניית מניות שונות ומכירתן בזמן הנכון. למרות שעשיתי זאת ללא יועץ השקעות, הרווחתי הרבה כסף - זה הספיק לתשלום 60% מהדירה שקניתי. וכדי לממן את עלות 20% הנותרים לרכישת דירה - לקחתי משכנתא לחמש שנים (שאותה בעצם סיימתי לשלם אחרי שלוש וחצי שנים). את יתרת המשכנתא החזרתי מדמי השכירות שקיבלתי משותפותיי לדירה. אחת מהן היתה זו שתהפוך לרעייתי לעתיד. נישאתי לה בגיל 27.
ביום שסיימתי את חובותיי לדוקטורט והגשתי את עבודת התזה שלי לשיפוט - הסתיים חוזה העסקה שלי באוניברסיטה ונותרתי ללא עבודה. אך לאחר כחודשיים קיבלתי ויזת עבודה/לימודים לארה"ב ונסעתי עם זוגתי להתחיל השתלמות (פוסט- דוקטורט) במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, היוקרתיים, בוושינגטון הבירה.
ארבע שנים כמעט ארכה ההשתלמות. בסופה חזרתי לארץ כמדען צעיר וכמרצה לעבודה באוניברסיטה, עם חוזה זמני לשנתיים ועם פרס וולף. ובסך הכול - ההכשרה שלי כמדען נעשתה בזמן המינימלי האפשרי - 12 שנה (כמו מספר שנות הלימודים ביסודי, החטיבה והתיכון). סה"כ 24 שנות לימוד והתמחות עם שירות צבאי סדיר באמצע.
כמרצה באוניברסיטה השלמתי הכנסה בעבודה נוספת כמרצה בשני קורסים סמסטריאלים לרפואנים בבית ספר לתלמידי חו"ל וכן בהרצאות מוזמנות כמרצה מהחוץ במכללות. למשל, בשנה מסויימת הייתי טס לקריית שמונה ללמד במכללת תל חי קורס מעבדה מרוכז. העברתי גם קורסי השתלמות לרוקחים במכללת תל אביב. כל אלו היו עבודות זמניות לצורך מימון קניית בית צמוד קרקע שרכשנו. היה לזה רק חיסרון מעצבן של תשלום מס במקור.
יחד עם הקידום בדרגות בסגל האקדמי, תמורת ויתור על תוספת מענק עבור הקדשת זמן מלא - קיבלתי אישור לעבודה נוספת בחלקיות משרה כראש תחום במשרד ממשלתי ובחלקיות משרת ניהול וייעוץ נוספת בבית חולים מסויים.
כל העבודות שתיארתי היו מבוססות על זמניות (רק חלקן תלויות מסלול) או שהיו "על תנאי", לצורך חידוש שנתי של חוזים ומעבר שבעה מדורי גהינום עד למינויים קבועים.
אה כן, בין השאר לא כללתי מינוי (והכנסה נוספת) כפרופסור לווין באוניברסיטת בוסטון בארה"ב, והרצאות מוזמנות לכנסים באגודות ובאוניברסיטאות חוצות יבשות. לא כללתי גם תוספות הכנסה משתנות מישיבה בוועדות, מתפקידי ניהול אקדמיים שונים, מעבודות ייעוץ שונות (לחברות פארמה וביוטק) ועד מבדיקה ושיפוט כמומחה מהחוץ של עבודות תזה לדוקטורט של סטודנטים מכל האוניברסיטאות בארץ. האמינו לי, הרבה כאב ראש של תאומי מס, ותסכול רב מכך שלמחצית מהכנסות העבודות שלי שותפה קופת המדינה. שלא לדבר על כך שבחלק מהמיקרים, תשלום המס במקור כלל גם ניקוי של מע"מ. לו הייתי בוחר להשאר בארה"ב (במשרות שהוצאו לי בסיום ההתמחות) שיעור המיסים היה כמחצית מאשר כאן. מה עושה מדינה כדי להחזיר לארץ את "המוחות" הישראלים? 😕
ומבין כל העבודות כמעט שכחתי לציין את ניהול אתר הבלוגיה ההיברידית "פרפרים - הבלוגוספרה שלנו", שנעשה בהתנדבות כבר 4 שנים.
