מזה עשור בערך, נקעה נפשנו מלילות סדר המוניים. מה זה המוניים? הן אני והן זוגתי דור שני לשורדי שואה, שזה כבר מסמן אותנו כמשפחות קטנות מהמצוי. בשנות התשעים במאה הקודמת היינו חוגגים לילות סדר או אצלנו או אצל אחותי, שכלל אותנו, בני/בנות הזוג, הילדים וההורים שלנו. לעיתים הצטרפו גם משפחת אחיה וגיסתה של זוגתי עם שני ילדיהם. בשיא הגענו ל - 18-20 סועדים גג.
בפסח הקודם עוד לא מלאו לה 3 שנים ולמעט סממנים של פסח בשולחן, כמו קערת פסח, מצות ויין - לא קראנו בהגדה. השנה כשהיא מתקרבת לקראת גיל 4, החלטנו
כשסיימנו לאכול (הקטנה חיפשה את האפיקומן ומצאה אותו. תמורתו קיבלה מאיתנו משחק קופסא (מחשבה) חדש הכולל חלקי מבנים תלת מימדיים דינאמיים, בהשראת משחק המחשב הידוע משנות התשעים "Prince of Persia", שבו הנסיך צריך לפתור כיצד להתגבר על צירופי מכשולים פיזיים שונים כדי להגיע אל הנסיכה בחירת ליבו. כבר אצלנו, הקטנטונת פתרה בקלי קלות את 4 שלבי החידות הראשונים בספרון המצורף ובבית תוכל לפתור שלבים נוספים מורכבים יותר. בסביבות השעה 10 תם הטקס והם חזרו לביתם.
לאחר נישואיו השניים של גיסי (אחיה של זוגתי) הלכה וטפחה משפחתו. מאישתו הראשונה שני ילדים, לזוגתו ילד מנישואיה ובת משותפת מנישואיהם השניים. לזוגתו אח ואחות שתמיד נוהגים לחגוג ביחד, כאשר לכל אחד מהם 3 ילדים וכיום לכל אחד מהילדים יש כבר 2-3 ילדים בעצמם. יחד עם כל הנספחים כמו משפחות גיסים, חותנים וחותנות, מספר המוזמנים אליהם לליל הסדר יכול להגיע ל - 70.
עבורנו זה כבר יותר מדי להצטרף לחמולה הזו, לאחר שניסינו אי אלו פעמים ובכל פעם המשפחה הלכה ותפחה, עד שכבר התקשנו לשייך מי למי ובוודאי לזכור את שמות כל האנשים והילדים.
בינתיים אימי נפטרה לפני 4 שנים, אחותי לפני שנה. לשלושת ילדיה יש משפחות עם ילדים משלהם, גיסות וההורים של הגיסות. השנה הם מתכנסים כולם בליל הסדר אצל ההורים של זוגתו של הבן הבכור של אחותי. אליהם הוזמן השנה גם אבא שלי עם העובדת הזרה ואימא של גיסי (בעלה של אחותי) והעובדת הזרה שלה. ושתבינו לאבא שלי יש שם בנוסף לנכדים גם 4 נינות מהצד הזה של המשפחה (אגב, נין נוסף אמור להצטרף בסוף החודש הבא מהנכד הקטן). ולליל הסדר הזה מצטרפים גם אחיה ומשפחתו של בת הזוג של הבן הבכור של אחותי. בקיצור עוד חמולה.
אז אנחנו ערכנו ליל הסדר אצלנו במסגרת המשפחה המצומצמת, שהשנה היא עוד יותר מצומצמת, בשל נסיעתו של הבן בבוקר ערב החג לבולגריה, לטיול קצר עד לאחר חופשת הפסח - נסיעת רענון עבורו, מהלחצים בעבודה המאומצת לדוקטורט. אז למעשה יחד עם משפחת הבת הסבנו לשולחן הסדר חמישה אנשים בלבד הכוללים אורחת מלבבת במיוחד.
בפסח הקודם עוד לא מלאו לה 3 שנים ולמעט סממנים של פסח בשולחן, כמו קערת פסח, מצות ויין - לא קראנו בהגדה. השנה כשהיא מתקרבת לקראת גיל 4, החלטנו
לערוך מיני ליל סדר, על פי ההגדה המתומצתת לילדים שהעניקה עיריית ירושלים לילדי הגן. וכדי להסתנכרן עם ההגדה הזו, צילמתי את העמודים שלה ושלחתי בוואטסאפ לקבוצת המשפחה המצומצמת:
השולחן היה ערוך עם קערת פסח מסורתית, נרות, קערת שלוש מצות, ייו ולקטנה תירוש. השארנו שני כסאות פנויים, אחד לאליהו הנביא והשני לחטופים (מבלי שהסברנו לקטנטונת משמעות הכיסא השני, מסיבות מובנות). הקראת הגדת הילדים יחד עם השירים (שאת כולם למדה בגן ויודעת את המילים בעל פה) ארכה בסביבות חצי שעה, כשכולם היו רעבים ומוכנים לאכול. הארוחה כללה גפילטע פיש וסלטים שונים כמנה ראשונה. לאחר מכן מרק עוף עם כופתאות מצה (קניידלך), מנה עיקרית הייתה ביף בורגיניון ולקטנטונת קציצות בקר אווריריות, אורז ושעועית מיני ירוקה (כן, אנחנו אשכנזים אוכלי קטניות). את הארוחה קינחנו בפירות - תותים, אוכמניות, פלחי פומלית ואננס.
בסך היה זה ערב משפחתי נעים, שקט ולא המוני- סוג של אסקפיזם מהמצב המחורבן במדינה.
