פוסט בהשראת הנושא השבועי הרגלי צפיה במדור השרביט החם בפרפרים. בפוסט זה אתייחס לצפיה שלי בשלושה אמצעי מדיה: טלוויזיה, סטרימינג, טלפון.
אתחיל בטלוויזיה. וכן אני צופה בטלוויזיה - ממעט להתעדכן בחדשות - מהדורת עדכוני חדשות קצרה אחת בבוקר. המוגשת כל מחצית השעה אבל מסתפק באחת כדי להתעדכן מה קרה בלילה. מיותר לשמוע את האחרות - כי ב- 99% המהדורות חוזרות על עצמן ואז עובר ל-HOT לערוץ 187 ומאזין דרכו לרדיו כאן 88 - מוזיקה מצויינת לטעמי, ללא חדשות. מוזיקה המלווה אותי עם ארוחת הבוקר הקלה והקפה וגם אחר כך מלווה את עבודתי מול המחשב. כן, את הפוסט הזה כתבתי במחשב לרקע המוזיקה. המוזיקה מלווה אותי גם בעת שאני מקדיש לקריאה של עמיתי הבלוגרים ולעריכה ותחזוקה בניהול האתר "קהילת פרפרים - הבלוגוספרה שלנו". לחדשות ואקטואלה מספיקה לי צפיה בטלוויזיה למהדורת חדשות אחת בערב.
מסכים עם קודמי, גם אני מתעב את פטפטת הפאנליסטים "המומחים" שכל אחד מהם מתייחס לדבריו כדברי אלוהים חיים במקרה הטוב. אני מתעב במיוחד את שופרות השלטון המושתלות בפאנלים האלה. מבלי להזכיר השמות הידועים, כשהם מתחילים בשטיפות המוח והתרעלה שלהם - אני מזפזפ לאחת התחנות המקבילות או פשוט עובר לפעילות אחרת. אני גם לא מבזבז את זמני בתוכניות ריאליטי - ראשית משום שאחרי כמה דקות צפיה באחת אני כבר הבנתי את הפרנציפ שאותי לא מעניין. ושנית, הפורמט הזה של צפיה בת 5 דקות שתמורתו מאלצים 7 דקות של פרסומות - לא בשביל הסבלנות שלי.
אבל אני לא מאלה שמחרים את הטלוויזיה. אני איש תרבות שצורך תרבות ויש לא מעט כזו שניתן לראות ממסך טלוויזיה גדול מבלי לעייף את היד והעיניים בצפיה במסך הטלפון הקטן. ובמה אני צופה?
בסדרות מרתקות בערוץ ההיסטוריה. בשני ערוצי נשיונל גאוגרפיק. אני מטייל בכיף עם ערוץ הטיולים בפינות עולם שלא הייתי וכנראה שברובם גם לא אבקר בפועל. ולמרות שהטיולים האלה מציפים את חוש הראיה והשמיעה, לעיתים העדר חווית הריחות והטעמים הוא דווקא יתרון במקומות עולם שבביקור בהם עדיף להיות טטרן. והמאכלים לעיתים מאוד מגרים את העיניים אבל תודה לאל גם דקה מהטעמים האלה שאני חוסך מהשפתיים - אני גם חוסך שנה בירכיים.
וגם עם בערוץ הטיולים מראים ומתארים מקומות שכבר ביקרתי בהם - תמיד אני למד על אתרים מקסימים או מעניינים שפספסתי בעת הביקור במציאות.
מה עוד אני רואה בטלוויזיה? תוכניות דוקו שמעניינות אותי בערוץ 8. ולפעמים מתרגע עם ערוץ אפס - תוכניות והופעות מוזיקה של אמנים - של שירי משוררים של ארץ ישראל היפה. אמנם בקהל הצופים בהופעות האלה ברובו בני שישים ומעלה, אבל גם אני כבר כזה. והתוכניות האלה היא נוסטלגיה צרופה ומהנה, לאסקפיזם מתלאות ואכזבות היומיום, שמאכילים אותנו השכם והערב. וכן, גם בערוץ 11 של "כאן" יש לא מעט תוכניות איכותיות מעניינות.
והיתרון הגדול בצפיה של כל אלה - במרביתם אין פרסומות או זמן פרסומות מינימלי ונסבל.
ומה עוד? סדרות וסרטים טובים בסטרימינג - בהוט ובנטפליקס.
אז את כל אלה שכמעט או נמנעים מצפיה אני שואל: כמה הם שעות הצפייה שלכם בטלפונים החכמים - עם אקטואליה, פושינג של מה שרוצים להראות לכם, ופייק (כזב) שאתם צריכים לסנן או שלא?
בדקתי כעת מהו הזמן הממוצע היומי שביליתי עם הטלפון השבוע, והרי הוא כדלקמן:
משחקים: סודוקו, מחשבה, זיכרון: 39 דקות
פרודוקטיביות וכספים: 22 דקות
חברתי: 20 דקות
ואיך אתם?
וזו דוגמה למה שאני צופה בערוץ אפס בהוט. תקשיבו למילים ואל תשימו לב למה שהבינה המלאכותית הבינה וכתבה.
