טיפ - הצעה לפעילות גופנית פסיבית

אין ספק שפעילות גופנית טובה לבריאות טובה ולאריכות חיים. אבל נראה שלמעט המכורים לאנדורפינים, השאר מתקשים להתמיד בפעילות גופנית סבירה. מהי פעילות גופנית סבירה? למעשה אין לכך תשובה כמותית חד משמעית. כמה ממנה לפעילות כוח וכמה לפעילות אארובית? גם לכך אין תשובה מדעית חד משמעית. 

מורתי לביולוגיה בשנה הראשונה בתיכון, הגברת קדרי התזזיתית, שהמשיכה ללמד גם לאחר גיל היציאה לפנסיה, ציינה בפנינו מהי הפעילות הגופנית הרצויה והנכונה לדעתה לבריאות טובה ולאריכות חיים. על כל פנים היישום של אופן הפעילות הזו לפי שיטתה, שיקף בהחלט את מצב בריאותה (לא החסירה אף יום מחלה) ולמידת חיוניותה שהיא הרבה מעל לממוצע, לאישה שעברה את גיל ה-70. 

אז מהי "שיטתה" (נכנה אותה "שיטת קדרי")? העקרון פשוט. כל פעילות גופנית יש לעשות "בקפיצות קצב" ולא בקצב אחיד מתמשך לאורך זמן. בתחילה (עד שהתרגלנו) היה משעשע לראות את הגברת הולכת וללא אזהרה מוקדמת פורצת בספרינט ריצה ולאחר פרץ האנרגיה הזו חוזרת להליכה רגילה. והנה היא מדלגת מעל כמה אריחים או קופצת לגובה פעם או שתיים ללא תכלית מעשית. מה איכפת לה היה שמי שהיו רואים אותה ברחוב - היו חושבים שאיזה בורג הסתובב לה במוח. פרצי האנגיה שלה גם הבטיחו שאף אחד מתלמידיה לא נרדם משיעמום. חחחח 

מוטי כתב בפוסט שלו "קל מאוד להפסיק שגרה של פעילות גופנית, קשה מאוד לחזור אליה". גם לגבי זה בהחלט נכון בהקשר לפעילות גופנית מסודרת (ולמעשה שלי  היא מן סוג של פעילות גופנית פסיבית לא מסודרת). כן, לצערי אני ממש לא מהמתמידים בתחום זה. 

למעט בתקופות בית הספר והצבא, שבהן הפעילויות הגופניות היו מאולצות, ההמשך כבר לא היה כזה. גם פעילות גופנית תחרותית הייתה תמיד ממני והלאה. אולי משום שאצלי המוח תמיד ניצח את היכולת הפיזית. הייתה תקופה של דיווש אופניים בבית אחרי ילדות של דיווש אופניים בחוץ (בילוי של שעות בילדות), תקופה של סטפר (עד שקראתי שזה גורם לשחיקת סחוס בברכייים), תקופת הליכון, עד שנמאסה גם זו עליי, כנראה בשל שעמום. חדר כושר עשיתי רק בשנה הראשונה באוניברסיטה (שזו הייתה אז חובה לקבלת התואר) ובזמן השיקום לאחר שתקפני "החיידק הטורף" ולאחר מכן בתקופת שיקום יום.

הייתה גם תקופה שבה רכשתי חוברת של שיטת אימון כושר גופני, שפותחה עבור טייסי חיל האוויר הקנדי. השיטה זו המכונה 5BX הזו הייתה מאוד מפתה לאנשים כמוני שעבורם 24 שעות ביממה אינן מספיקות. זו הייתה שיטת אימון יומית שדרשה 11 דקות בלבד. בעיקרון מדובר ב- 5 תרגילים בלבד, שכל אחד מהם מבוצע בזמן של 1-2 דקות בלבד. בכל יומיים מגדילים את מספר הפעמים לדקה שבהם מבצעים את התרגיל (למשל מספר שכיבות סמיכה, מספר כפיפות בטן וכדומה).

אז לשם מה יש צורך בחוברת השיטה? למעשה החוברת ברובה מכילה טבלאות. טבלאות של מספר הביצועים של כל תרגיל לאורך זמן, עד שמגיעים לרמת הכושר המומלצת לגיל. טבלאות לגברים וטבלאות לנשים. תארו לעצמכם כמה מפתה להגיע לאותו כושר המשתווה להליכה או ריצה של כך וכך קילומטרים ליום, או לזה המשתווה לאימון שעה של תרגילי כוח בחדר כושר (על ידי אימון יומי של 11 דקות בלבד). ממליץ מאוד על התוכנית הזו, אבל... מיד תבינו מה עומד מאחורי האבל.

באימון יומי של 11 דקות בלבד בשיטת B5X.  בין 5-6 שבועות לאחר שהתחלתי בתוכנית, הגעתי למקסימום הכושר המומלץ לגילי ולמעשה לאחר 8 שבועות אף הגעתי לשיא הכושר המומלץ לגיל הצעיר ב-5 שנים מגילי הביולוגי.

ואז... חליתי בשפעת קשה שבה הייתי מנוטרל שבוע. לאחר עוד 2-3 ימי התאוששות נוספים, חזרתי לתרגילי B5X. אלא מה? שוד ושבר. הפכתי לפדלאה, עם כושר B5X המתאים לאדם המבוגר ממני ב-15 שנה. ואז היה צורך להתחיל את הכל מהתחלה ולהתקדם בקצב האיטי המומלץ, כדי להגיע לכושר המומלץ גיל. לאחר מספר ימים התייאשתי ונשברתי, כל כך דיכאה אותי ההדרדרות בכושר עקב שפעת בת שבוע.

אבל, מאז מה שהתמדתי כל חיי היו: עליה במדרגות שתי קומות במקום שימוש במעלית בעבודה ( 42 מדרגות כפול 15 פעמים בממוצע ביום עבודה = 630 מדרגות), הליכה למרחק כ-  150 מטרים שנמתחו בין שני האגפים שניהלתי - 20 פעם בממוצע ליום = 3 ק"מ. ונוסיף לזה הליכה בין בניינים בקמפוס, כי אם עושים את זה ברכב, לא ניתן למצוא לו יותר חנייה. וזה עוד קילומטר או שניים ליום. וחוץ מזה תמיד תמיד בערים, גם משום כי קשה למצוא חנייה, תמיד חניתי בממוצע כ-10 דקות הליכה מהירה מהיעד, במתכוון. 

מכך ניתן להבין שצרכי החיים מאלצים אותי לפעילות יותר מאשר אני מאלץ את עצמי לפעילות מסודרת ומוגדרת זמן. יש בזה גם משהו מרוח שינוי הקצב של המורה קדרי.

הרשומה משוייכת לנושא השרביט החם פעילות ספורטיבית או גופנית. על בסיס התגובה לפוסט של אמפי בנושא זה, חשבתי לכתוב ולצרף רשומה זו לסדרת הטיפים בבלוג.