זוכר מי שקרא בבלוג צנוע הקוראים שלי על סדרת שלוש החלומות לפני מערכת הבחירות הראשונה, בפוסט "הנבואה"? סיימתי בכך שהנבואה ניתנה לשוטים וכי אשוב אליכם לאחר הבחירות. אז הנה שבתי לאחר שלוש מערכות בחירות - כמספר החלומות. ולהזכיר, זה היה סיום החיזיון השלישי:
וציון לשושן הייתה
אז הנה, היום המן מבלפור מרכיב לממשלתו בציון את כחול העיניים מראש העין. והייתה ממשלת חוכא ואיטלולא לממלכת שושן. ואם נחזור למקורות במגילת אסתר, מרדכי היהודי היה רק המשנה למלך. וכך מסתיימת המגילה:
ביום זה אני תמיד חושב כמה מסכנים "רבעי האנשים" שנולדו ב- 29 בפברואר. שאת יום הולדתם האמיתי אפשר לחגוג רק אחת לארבע שנים, או אבוי פעם בשמונה שנים, אם המועד אמור לחול ביום המאה והמאה הזו אינה מתחלקת ב- 400. אז תגידו מתי חוגגים להם יומולדת בין לבין? ב-28 או ב- 1 למרס? בבעיה הלכתית קשה עסקינן. ואולי יש להקיש בדיני היום המעובר הזה, כמו לגבי החודש המעובר בשנה העברית: לאלו שנולדו בחודש אדר א' - על פי ההלכה היהודית הם צריכים לדחות סיפוקים בחודש ימים. ולכן את יום הולדתם חוגגים באדר ב'. אז על פי הגיון ההלכתי היהודי, ילידי ה-29 בפברואר צריכים לחגוג ב-1 למרס ולא ב-28 בפברואר כנהוג אצל אנשי שנת השמש. עוד תימוכין לכך מתכתב עם הספר השלושים וחמישה במאי של אריך קסטנר.
למעשה התאריך האבסורדי הזה של ה- 35 במאי הוא שם קוד עולמי ל-4 ביוני: יש המברכים זה את זה בברכת "35 במאי שמח" בתאריך 4 ביוני, או משתמשים בתאריך זה על מנת לפרסם כתבות או מאמרים בנושא הספר. אבל בסין ה-"35 במאי" הוא יום קוד מחתרתי המתייחס לאירועי כיכר טיין-אן-מן בסין, (ששיאם חל בתאריך 4 ביוני 1989) - משום הצנזורה המוטלת על התבטאויות שאינן אהודות על השלטון. ובעקבות השימוש בביטוי שם הקוד הזה, אפילו הזכרת "35 במאי" אסורה לשימוש ברשת החברתית הסינית Weibo.
כשתהיתי מה הוביל את הסופר אריך קסטנר לבחור בתאריך 35 במאי כשם לספר ההרפתקאות הזה לילדים, בדקתי מיד האם תאריך הולדתו שימש לו השראה לתאריך האבסורדי הזה של ספרו. ואכן הוא נולד בחודש פברואר. אבל ב- 23 בפברואר ולא ה-29. הלכה תאוריית הקונספירציה למקור שמו של הספר ☹️.
ונחזור לתאריך של היום. יום זה הוא גם היום ה-60 בשנה והוא עשיר באמונות תפלות ומיסטיות, כמו במעשים שאמורים להתרחש רק בו - ולכן יש רק 24 שעות להספיק אותם. למשל תופעת "הנשים המציעות נישואין לגברים" ביום זה החלה באירלנד האירית. שם לפי המסורת מאמינים שאם אישה מציעה לגבר נישואין ביום זה - כדאי שהגבר יענה בחיוב, אחרת יצטרך לשלם לה הרבה. ובשל המסורת הפרימיטיבית הזאת, בסקוטלנד אפילו חוקק חוק שאם גבר מסרב להצעת חברתו להינשא ב-29 בפברואר, הוא מקבל קנס. ויש גם מסורת אירופית, האומרת שגבר ממעמד גבוה המסרב להצעת הנישואין בתאריך ה-29 בפברואר, יהיה חייב לקנות לה תריסר זוגות של כפפות. ולמה? כדי שתוכל תמיד ללבוש כפפה שתסתיר את הבושה שהיא לא נשואה. וכך לא יראו שאין לה טבעת על היד. ויש גם משקה קוקטייל מיוחד ל"יום הקפיצה" (Leap Day) בשנת הקפיצה, שאותו צריך לשתות היום. והרי המתכון:
2 חלקים ג'ין
1/2 חלק גרנד מרנייה
1/2 חלק ורמוט מתוק
1/4 חלק מיץ לימון.
🐸🍸
והנשנוש הלא רשמי עם הקוקטייל הזה הם רגלי צפרדע, שהיא גם החיה הרשמית המסמלת יום זה. ולמה? כי היא פשוט חיה מזנקת (Leaps).
וכמיטב המסורת בבלוג לפוסט שבת. אסיים בזמר: 10 שירים ליום הקפיצה. אותם אני מביא לכם כאן, להנאתכם:
בשנת 1918 התפרצה מגפת שפעת מידבקת וקטלנית במיוחד, המכונה "השפעת הספרדית". אז לא היו זמינים חיסונים כנגד השפעת והתוצאות היו שבתוך שנה, שליש מאוכלוסיית העולם נדבקה במחלה, ועל פי הערכות שונות, 100-20 מיליון בני אדם נפטרו בעקבותיה.
חולי שפעת ספרדית בבית חולים בארה"ב. מקור: 1918 Science Photo Library
כיום, על פי ההערכות משרד הבריאות, בישראל חולים בשפעת בין 5% ל-20% מהאוכלוסייה, בכל שנה.
בשנה רגילה מספר הנפטרים בישראל כתוצאה מסיבוכי השפעת נע בין 200 ל-800.
השנה נראה שהשפעת הופיעה מוקדם מהרגיל והיא קשה מהרגיל מבחינת מספר אשפוזים עקב סיבוכים ומקרי מוות. ובעוד עדיין בחיתוליה, היא כבר נותנת אותות של מגפה. זן נגיף השפעת השנה פוגע גם בצעירים בריאים ולא רק במבוגרים החולים במחלות כרוניות, או באנשים עם מערכת חיסון חלשה.
החיסון העונתי כנגד השפעת הוא הדרך שהוכחה כיעילה ביותר במניעת התחלואה ובצמצום סיבוכיה. ולכן אם עדיין לא התחסנתם, אוצו רוצו לקבל את החיסון לפני שיאזל. כבר מסתמן מחסור במקומות מסוימים ויש שמועה שבקצב היסטריית החיסון מאימת השפעת וקרבנותיה עד כה - החיסונים יאזלו בתוך שבוע.
יעילות החיסון לפי המרכז לבקרת מחלות בארה"ב (CDC):
היעילות במניעת המחלה אצל מבוגרים בריאים עומדת על 70% עד 90%. במניעת 50% עד 60% מהאשפוזים בשל שפעת וסיבוכיה. ובכ-80% במניעת מוות משפעת וסיבוכיה.
הסיבות לכך שלמרות היעילות הגבוהה של החיסון - היא אינה עומדת על 100% :
א. כאשר ייצור רמת הנוגדנים על ידי מערכת החיסון נמוכה מדי כדי לתקוף ביעילות את נגיף השפעת - אצל אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה מסיבות שלא נכנס אליהן כאן בשל קוצר היריעה.
ב. כאשר החיסון ניתן מאוחר מדי: הזמן הנדרש למערכת החיסון לייצר רמה מגינה מקסימלית של נוגדנים כנגד נגיף השפעת הוא 3-4 שבועות ממועד מתן החיסון. לכן בהדבקה בנגיף השפעת בפרק זמן זה - היעילות נמוכה עד נמוכה מאוד. על כן מומלץ להקדים את מועד ההתחסנות ככל האפשר, עוד לפני פרוץ עונת השפעת.
ג. כאשר ההדבקה היא מזן נגיף שפעת שלא נכלל בקוקטייל זני השפעת שנכללו בחיסון לאותה שנה.
ד. יש רבים החושבים שכל צינון קשה (כולל עם חום) נגרם על ידי נגיף השפעת. אולם ישנם נגיפים אחרים שאינם נגיפי שפעת ושגורמים לתופעות צינון. לכן חיסון שפעת אינו מגן מפניהם. אבל, אלה אינם מסוכנים בדרך כלל ותופעות הלוואי והסיבוכים מהם פחותים בהרבה.
אז האם המחוסנים שמערכת החיסון שלהם לא פיתחה רמת נוגדנים יעילה בעת ההדבקה אינם מוגנים?
למעשה הם תלויים באחוז האוכלוסייה שהתחסנה באותה השנה. חיסון של 30% מהאוכלוסיה אידאלי כנגד התפרצות מגיפה. כי שיעור התחסנות כזה בעצם מוריד את סיכוי ההדבקה גם בקרב מדוכאי מערכת חיסון.
בשנה שעברה התחסנו בישראל 17.5% מהאוכלוסיה. השנה התחסנו רק 12.5% לפני פרוץ המגפה. וזהו פער משמעותי ממש לסיכויי ומידת התפשטות המגפה. תולים את הפער הזה בשל האיחור בהגעת החיסונים לארץ השנה. מדובר באיחור של כחודש וחצי. ובהתאם לחוק מרפי - דווקא השנה הקדימה עונת השפעת. והיא נגרמת מזן נגיף שפעת אלים במיוחד. זן נגיף מסוג "שפעת החזירים" שפוגע לא רק באוכלוסיות בסיכון. זן אלים זה פוגע בצורה קשה גם בצעירים בריאים.
וכעת אתייחס אל מיתוסים מוטעים הנפוצים בציבור:
* "אפשר להידבק בשפעת מהחיסון"? בשום פנים ואופן לא ניתן להידבק. זהו חיסון שבו מוזרקים נגיפים מומתים. נגיף מומת מעורר את מערכת החיסון אך לא יכול לגרום למחלה. לעתים רחוקות יתכנו תופעות לוואי קלות וקצרות, שהן בטלות בשישים מתסמיני מחלת השפעת. לאנשים אלרגיים לביצים (שבהם מכינים את החיסונים) - יש תכשירי חיסון הניתנים בשאיפה, במקום בהזרקה (אבל עם יעילות מעט פחותה).
* קיבלתי חיסון בשנה שעברה ולכן אני מוגנ/ת". לא ולא. כי זני נגיפי השפעת משתנים מדי שנה על ידי מוטציות, באופן שאינם מוכרים על ידי מערכת החיסון. ולפיכך יש להתחסן מדי שנה בשנה בתרכיב חיסון מעודכן.
* "דווקא מתאים לי לחלות כדי לזכות בחופש של שבוע מהעבודה". הסיבוכים עשויים להיות קשים ביותר וגם אנשי בריאים עלולים למות מהם. אז שווה לכם?
* "צינון זה שפעת" לא כל צינון נגרם על ידי נגיף שפעת. רובם לא והם אינם מסוכנים כשפעת. לכן חיסון כנגד שפעת גם אינו מחסן מפניהם.
* "אפשר לטפל באנטיביוטיקה כנגד נגיף השפעת"? והתשובה היא לא. אנטיביוטיקה פועלת נגד חיידקים ולא כנגד נגיפים. למעשה מלבד חיסון, אין תרופה יעילה כנגד שפעת (למעט טיפול תרופתי תומך להקלת התסמינים). טיפול אנטיביוטי עשוי להינתן על ידי רופא בלבד - במקרה של סיבוכי שפעת המתבטאים בזיהום חיידקי מישני העלול לגרום לדלקת ריאות או לדלקת בקרום או שסתומי הלב - העשויים להוביל לקריסת מערכות ולמוות.
* "החיסון נגד שפעת יכול להזיק"? החיסון אינו מזיק לפי ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות ולפי מיטב הרופאים והמחקרים הרפואיים הרציניים (ולא אלה של ד"ר אינטרנט).
בישראל המוביל נגד החיסון הוא ד"ר חיים רוזנטל, וללא כל ביסוס מחקרי המתועד בספרות המדעית. כנראה משום שהוא עושה את לחמו כהומיאופת ונטורופת. עם כל הכבוד, לא ניתן למנוע הדבקות בשפעת ולמנוע סיבוכיה על ידי טיפול בוויטמינים. ויטמינים במקום חיסון זה גם מסוכן וגם חבל על כספכם.
* מדוע חליתי בשפעת או בצינון אחר והמחלה "נסחבת"? הזמן הממוצע של מחלת השפעת (ללא סיבוכים) הוא כשבוע. כך גם לגבי שאר סוגי הצינון אצל אנשים בריאים.
במקרים שנסחבים נזלת ושיעול מעבר לכך, הדבר עשוי להיגרם כתוצאה מתגובה אלרגית משנית מתמשכת (לחלבוני מעטפת הנגיף) שהיא על פי רוב ללא חום גבוה. כשזו הסיבה, תרופה אנטי-היסטמינית ללא מרשם רופא כמו זילרגי - עשויה לקצר את תסמיני המחלה. אך לעתים הרופא יטפל באנטיביוטיקה, אם וכאשר מדובר בזיהום חיידקי משני (עקב החלשה שנגרמה למערכת ההתגוננות של הגוף בעקבות המחלה הראשונית). המקרה האחרון מאופיין בדרך כלל בהחמרת תסמיני המחלה. ממליץ מאוד לקרוא גם את הפוסט של חברנו ד״ר דרור בר-ניר על שפעת זאת.
התחסנו מיד ורק בריאות! *המחבר חבר סגל הוראה בבית ספר לרפואה ובמדעי התרופה
וכמעט שבת. אז הרי להנאתכם שירי נושא לפוסט שבת. בנושא השפעת כמובן:
זהו בלוג שבו היה מתפרסם פוסט בכל יום כדי להצדיק את שמו, ובכל שבוע היה מתפרסם פוסט שבת, שהיה אהוב עלי במיוחד. כי הוא גם סיכם את השבוע ובעיקר כי עסק בשיר נושא מוזיקלי או בווריאציות מוזיקליות שלו. הבלוג הזה הוא גם דוגמה לבלוג שהפך לרדום ומדי פעם מתעורר ומפציע. את הדיון לסיבה שהתעורר היום, נדחה להמשך. הרעיון לנושא הפוסט הספציפי הזה נוצר בעקבות פרסום פוסט בבלוג האחר שלי - "חשיבה חופשית פלוס". פוסט שכותרתו "עמוק עמוק". לדידי כותרת היא אינה בעלמה, אלא נבחרת בקפידה רבה. ושבעתיים כאשר מדובר בשירה, כשהכותרת היא חלק בלתי נפרד ממנה. היא הטון, היא המוביל ויש בה רמז כמו בהגדרה של תשבץ הגיון. כשבחרתי בכותרת "עמוק עמוק", האסוציאציה לשירים אחרים הייתה בלתי נמנעת. השיר הראשון הוא שיר משנות החמישים במאה הקודמת, שמילותיו נכתבו על ידי יעקב אורלנד והולחנו על ידי מרדכי זעירא: עָמֹק, עָמֹק הָעֶצֶב בָּעֵינַיִם, עָמֹק, עָמֹק הַיַּיִן בַּמַּרְתֵּף. הַלַּיְלָה אֶת לִבִּי אֶקְרַע לִשְׁנַיִם; לְךָ וְלַגָּבִיעַ הַנּוֹטֵף.
דּוֹלֵף, דּוֹלֵף הַדֶּלֶף... מסתבר שהשיר העצוב והיפה הזה לא נס ליחו, וזה מתבטא במספר הגרסאות השונות שלו, החל משנות החמישים ועד ימינו אנו. הגרסאות הראשונות משנת החמישים היו בביצועים של שלמה בר נוי, של שמעון ישראלי ושל אריק לביא. שכמדומני הופיעו לפי הסדר הכרונולוגי הזה, אם כי אני לא לגמרי סגור על כך. שימו לב שכל שלושת הזמרים האלה שהגיעו לארץ עם עליות אשכנז, עִברתוּ את שם משפחתם לבר-נוי, ישראלי ולביא. כך רצה אז בן גוריון - ,"רק שמות עבריים, תשכחו מהגלותיים". הרי גם שמו של בן גוריון היה גרין ושל פרס היה פרסקי...
בגרסה המוקדמת של שלמה בר נוי, קצב השיר איטי, ואותו מבצע הזמר בדיקציה אשכנזית, שבה מודגש הצירה : ״דולייף, דולייף הדלף״. ככה דיברו לא מעטים בתקופה ההיא. הוריי סיפרו לי שהייתי מתקן אותם כי צריך לומר עֵמק ולא עֶמק, בסֵדר ולא בסֶדר, וכדומה. כי ככה דיברה אלינו המורה שלי מ' מכיתה א׳ עד ד׳, והמורה ר' מכיתה ה׳ עד ח׳. ככה דיבר גם שמעון פרס ושאר זקני דורו, שאת וו החיבור היו מבטאים ״וֶיי״ ׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁ(VEY). כיום כידוע השתלטה ההגייה הספרדית ומחקה את הדגשת הציירה, שנשמעת כעת זרה ומצחיקה. שמעון ישראלי שר בקולו העמוק "כיאה לשיר עמוק עמוק". אך מבין שלושתם, הגרסה החביבה עלי היא של אריק לביא.
אין ספק שהשיר הזה הוא קלסיקה ישראלית. לא הרבה שירים בזמר העברי זכו לכל כך הרבה עיבודים. מהי לדעתך הסיבה? איזה מהעיבודים האלה האהוב עליך ביותר? השיר השני באסוציאציה לשיר "עמוק עמוק" שכתבתי הוא השיר "כמה עמוק" שכתבה והלחינה בת המחזור שלי בבית הספר קורין אלאל. המילים בשותפות עם ענבל פרלמוטר ז"ל, הידועה ככותבת המילים והסולנית המוכשרת של להקת "המכשפות". גם לשיר הזה יש גרסאות בעיבודים שונים:
ובתחילה הבטחתי להסביר מדוע יצאתי דווקא היום עם הפוסט הזה? אז ישנה עוד סיבה טובה. והיא למנוע העברת הבלוג הזה לשער האחורי של הבלוגים המנמנמים. "נאה דורש נאה מקיים" 😜 המשך שבת נעימה קנקן
הפעם קצת הרהורים ותובנות הקשורים לאנתרופולוגיה של בלוגיה. יתכן שיהיו אחדים שלא יחושו נוח לקרואאת דבריי (אם בכלל יקראו), אבל לא נורא, יתגברו. בכל מקרה אני רוצה להבהיר שאני כותב דברים אלה בכובע של בעל שלושה בלוגים בלבד ולא בכובעי כמנהל אתר קהילת פרפרים. ושאין בי כל טענות או ציפיות, אלא בא אני לפרוס כאן את תובנותיי - על סמך עובדות סטטיסטיות ואחרות. כן, על סמך עובדות. קצת חומר למחשבה על עתיד הבלוגים. Not exactly politically correct הפוסט הקודם, כמו הברק, פורסם כאן במדור פוסט שבת כניסוי אנתרופולוגי. אנתרופולוגיה של בלוגיה. הרשו לי לדבר גלויות, לפרוס את העובדות ואת מסקנותיי, גם אם הן לא פוליטקלי קורקט.
הבלוג הזה לא מככב באף אחת מרשימות הקריאה המוחצנות בבלוגים הלא מעטים שאני מכיר. ראשית אין בי כל תערומת על כך. אני כידוע נגד רשימות הקריאה של אנשי מועדוננו. ושנית הבלוג הזה אינו יומן רשת.
הבלוגרים בעלי יומני הרשת אינם כותבים למגירה. לכן בעליהם מזינים זה את זה. קוראים זה את זה, ובעצם הם הקהל העיקרי זה לזה. וכחלק מההסכם הלא כתוב, מגיבים זה לזה. ככה למעשה עובד מפעל ההיזון החוזר הזה (עם מעט מאוד יוצאים מהכלל). זה מבוסס על מעקב של 8 שנים בפעילות הבלוגיות החברתיות השונות. אבל מה קורה עם בלוגים שאינם יומני רשת של ממש? אלה כמעט ולא נכללים ברשימות הקריאה הגלויות. כי כאמור, מועדוני הקריאה האלה(כמעט בהכללה) הם של גילדות יומני הרשת. הבלוג הזה (אמירה יומית) - איננו יומן רשת. ולמרות שלבלוג הזה יש וותק - אין לו מנויים, והוא אינו ברשימות הקריאה הגלויות ולמעשה מקושר לרשימת קריאה לא גלויה אחת בלבד. גם נדיר מאוד שמגיבים בו לפוסטים במהלך קיומו. בקיצור - בלוג לא מעניין, על פי פרמטרים אלה. אבל מסתבר שבכל זאת יש לו לבלוג קהל נסתר ומסתורי שמניע את מונה הכניסות. לפוסט הקודם נרשמו כ- 1,600 כניסות רק ביום הפרסום.
ובהמשך, נרשמו כ-10 כניסות לשעה בממוצע(למרות החג). למעלה מ- 1,800 כניסות ואף לא תגובה אחת. מה מוצאים הקוראים הרוסים (40%) בבלוג הזה (שמאפשר תרגום לשפות)? אינני יודע, גם לא מבין. ומה מקור הכניסות המקומיות? אלה כנראה ״הרואים ואינם נראים״. אז מה? האם אתם הייתם ממשיכים לכתוב למונה? חושבים שאין לי מה לעשות מלבד בלוגיה?
***
"אין לי מה לומר".
בבלוג חשיבה חופשית גנזתי פרסום פוסט על "גן הבגידה". את הגן הזה גילו כשחקרו מדוע זן נברני העמק שונים בהתנהגות הזוגית מזן נברני ההר? בעוד נברני ההר נאמנים לבני הזוג עד שהמוות מפריד ביניהם, נברני העמק מחליפים האת בני הזוג כמו גרביים. מכאן המחקר הביא לגילוי גן הבגידה. ומסתבר שהגן הזה קיים גם בבני אדם ומשפיע על הזוגיות ותאריך התפוגה שלה. ויש לזה קשר עם עוד דברים, כמו "המלחת האוהבים" ביתר של המזון. ומה לזה ולהורמון זירוז הלידה בגבר?
מניסיון מפוסטים בנושאים כאלה - השלושה או ארבעה שיתייחסו לפוסט הזה יגיבו במשהו כמו ״מרתק״. אבל נראה לכם שהייתי כותב פוסט מושקע כזה, אם הייתי חושב שאין הוא מרתק? ובמאמר מוסגר הרשו לי להוסיף שיש שלא יגיבו לעולם, אם אינני מגיב בבלוגם. או מסיבת התחשבנות קטנונית זו או אחרת. כשהבעתי בעבר את חוסר התגובות כחוסר עניין, היו שהזדרזו והגיבו משהו כמו: ״אני קורא/ת כל הזמן בבלוגך, אבל לא תמיד יש לי מה לומר״. אין מה לומר על שיר, מילא. יש הרבה ״שלא מבינים בזה״ או כאלה שבאופן סלקטיבי מאוד - קצת לא נוח להם להתעמק בטקסטים "ספרותיים" מתומצתים. אבל אין מה לומר (אם בכלל) על מחקר בנושא גן הבגידה, מלבד המסקנה הסופרלטיבית ״מרתק״? אז נעזוב את עובדות המחקר הלא מעניינות האלה וכדי להבהיר את דבריי, הרי שהפרקטיקה (במה זה נוגע לכם) עשויה לגרום לתגובה אחרת. הנה, אולי לזה יהיה מה להגיב: נניח שבעזרת הידע והניסיון שלי בטכנולוגיה הספציפית, אוכל בבדיקה מהירה ולא מסובכת בשבילי, לקבוע לבני זוג לפני שיבואו בברית הנישואין - את תאריך התפוגה הגנטית של האהבה שתהיה להם. וגם האם אחד מבני הזוג יבגוד, כי זה פשוט בגנטיקה שלו/שלה.
עכשיו, נניח שאקים עסק כזה (לא, לא דרוש לי משקיע ואל תפנו אלי בנושא). ונניח שאתם זוג צעיר/מבוגר לפני נישואין, האם תהיו מוכנים להשקיע 1.000 שקל (טוב, אולי קצת יותר כדי שאוכל גם להתעשר) - כדי לדעת אם אחד מכם יבגוד, כי זו הגנטיקה שלו/ה? האם תרצו לדעת מה יהיה תאריך התפוגה הגנטי הספציפי שלכם לאהבה כזוג (בהרבה מדובר ב 3-4 שנים בלבד). האם לא שווה להשקיע ולדעת את זה לפני שתקבעו מועד לחתונה כשהאהבה עדיין בוערת? ואולי יש מכם שלא ירצו לדעת? אני מניח שאקבל תשובות שונות בהתאם לניסיון הזוגי בדיעבד של המשיבים...
אז הנה, הרי יש על מה להגיב כאן. לא? וזאת אם בכלל קראתם כאן כמובן.
ולהיות רואה ואינו נראה בבלוגיה, אולי גם אני אאמץ את זה? הנראות בבלוגיה היא אינה קיומית עבורי.
ואסיים בממתק לשבת כמיטב המסורת בבלוג. שחרזאדה היא יצירה מוזיקלית של רימסקי קורסקוב. יצירה קלאסית על הנסיכה שחרזאדה מסיפורי אלף לילה לילה. המיוחד ביצירה זו של המלחין הרוסי רימסקי קורסקוב בכך שזוהי מוזיקה קלאסית המשלבת מזרח ומערב באלמנטים המוזיקליים. על פי האגדה, מלך פרס ערף את ראשה של אשתו שבגדה בו ומאז היה נישא כל לילה לאישה אחרת ועורף את ראשה בבוקר. והרי המערכה החמישית והאחרונה:
ועיבוד הבלט הנפלא ליצירה כולה (הקלטה נדירה). תיהנו.
נתחיל בכך שזהו פוסט ניסיוני וקצת נדיר, כי מזמן כבר לא כתבתי כאן. זו גם הזדמנות להוציא לשון לוועדת הבחירות בסבב הראשון, שטכנולוגיית הצנזורה של הבוטים שלה השחיתה בלוג זה ומנעה עדכונים שלו בגוגל, בדף פרפרים ובכל מקום. אבל נה להם לצנזורים המרושעים. בעמל רב הצלחתי לתקן את הנזק וזו כבר סיבה טובה לכתוב כאן פוסט. האם יהיה לזה המשך? אינני יודע. אני מניח שלסטטיסטיקה תהייה משמעות להמשכיות. אם כי בכל מקרה זו כבר לא תהייה אמירה יומית.
אז מה היה לנו השבוע? היו לנו רחמנא לצלן ברקים ומחושמלים שהעלו בי בהקשר זה זיכרונות מהבוידעם וגם דיווחים על גבול חוסר ההבנה של המדע. אבל הי, זה שדברים אינם מובנים לגמרי למדע - אינו מעיד שמדובר באגדות אורבניות, אלא במציאות אמיתית, מסתורית ככל שהיא נשמעת.
האם פגע בי ברק? כדי לספק את סקרנות הקוראים, יאלצו הם לקרוא את ההמשך.
סבא שלי שמעולם לא הכרתי, היה בעל אדמות לפני מלחמת העולם השנייה. ולאחר שברק היכה למוות עובד אדמה שלו, הוא חשש נורא מפגיעת ברקים בעודו בשדות. את הפחד הזה הוא הטמיע אצל אבא שלי, ושהעביר אותו אלי בילדותי: "לעולם אל תסתתר בסופה תחת או ליד עץ. ברקים נמשכים לעצים". בדרכי לבית הספר הייתי עובר בשביל עפר ארוך בשדה בור. לצד השביל מול עץ בודד, ניצבה בדד בקתה שבה התגורר אדם מסתורי ביותר, שכינינו אותו מוישה פוּפְציק. מה מקור הכינוי של האיש, שיערו השחור מגיע עד מותניו - לא ידענו. ידענו רק שהוא אינו מדבר עם איש וכדאי להתרחק ממנו. האיש הזה היה נוהג מדי פעם לשחוט בשדה ליד ביתו כבש בסכין ארוך וחד. וואו, כמה שהוא נראה מפחיד עם הסכין ביד ושלולית דם סביב.
מפחד מוישה פופציק הייתי גומע את השביל הארוך הזה, בריצה בשדה הזה כל יום בדרכי לבית הספר וחזרה. ובחורף בעת סופות פחדתי שבעתיים שיפגע בי ברק כשאעבור ליד העץ הבודד שמול בקתתו של מוישה פופציק. רץ בטרוף, רגליי כמעט מסתבכות במעיל הגשם הארוך. לא יודע מה גרוע יותר - ליפול בידי הברק או בידי מוישה פופציק והסכין שלו.
שנים אחר כך, בפוסט דוקטורט בארה"ב, נקלענו זוגתי ואני לסופת ברקים בעודנו נוסעים בשברולט אימפלה שלנו. אני הנהג, זוגתי לצידי. כשעמדנו ברמזור אדום ברק אחד הבליח מבעד השמיים הירוקים ופגע באנטנת הרדיו של המכונית. המנוע כבה. כולי רועד, עיניי מוכות בסנוורים. וכשחזרתי לראות נוכחתי בהקלה ששלום לנו שנינו. הצלחתי להניע את הרכב ולהסתלק מהמקום במהירות כל עוד רוחנו בנו. אומרים שהברק לא פוגע פעמיים, אבל האמת היא שאין לזה בסיס, כפי שנראה בהמשך. האמריקאים הסבירו שיש לנו במכונית "מבודד ברקים" (שאינני מבין את דרך פעולתו) וזה מה שהציל אותנו.
לילד שומר המצוות בן ה-14 לא היה מזל כזה השבוע והברק הרג אותו. אבל מסתבר שיש אנשים שפגע בהם ברק, הם פרכסו קשות, אושפזו ויצאו מזה. אבל לאחר הפגיעה חלקם השתנו. אחד שלעולם לא ניגן בשום כלי ולא למד תווי נגינה, הרגיש דחף לנגן בפסנתר, ימים אחדים לאחר שהוכה בברק. הסתבר שמאז הפך לנגן עילוי. המדע לא יודע להסביר את זה.
שוטרת שעמדה לצאת לביתה בתום המשמרת, הוכתה בברק בפתח תחנת המשטרה. חבריה הזעיקו אמבולנס שהוביל את גופה המפרכס לחדר המיון הקרוב. גם היא יצאה מזה אבל השתנתה לאחר מכן. היא הייתה מחשמלת בחשמל סטטי חפצים ואנשים בנגיעה. זמן מה לאחר מכן פגע שוב ברק כשעמדה לצאת מפתח ביתה. היא זוכרת שנהדפה לאחור מפרכסת לתוך ביתה. שוב ניצלה. האם גופה מושך ברקים? גם את המקרה שלה המדע לא יודע להסביר.
בניסוי מדעי שערך המדען ניקולה טסלה (כן, זה שעל שמו נקראת המכונית החשמלית) הוא התחשמל במטען חשמלי עצום אפילו מברק ובאורח פלא נותר בחיים. לאחר מכן הוא טעןשבעת ההתחשמלות חווה תחושת חיי נצח מחוץ לזמן ולמקום. ומאז טען שמתקשרים אתו ישויות שמגלות את סודות היקום. האמת היא שהוא באמת הקדים את דורו בתגליות והמצאות יוצאות מהכלל שלא היו מובנות בחלקן לדורו או שחלקן לא יושמו (גם הועלמו) במתכוון, מטעמים קונספירטיביים שונים הקשורים באנשי הון ובפוליטיקה אפלה. ביניהן המצאות שאחת מהן למשל מיושמת כיום (כתשעים שנים לאחר מכן) בפיתוח נשק רב עצמה ברפא"ל, על פי מקורות זרים.
וזה עוד לא הכל, לכל הילת המסתורין מתווספת העובדה שפחות משעה לאחר שהחדרנית גילתה את גופתו במיטה (כשלושה ימים לאחר מותו), ה-CIA פשט על הסוויטה במלון שהוא גר בערוב חייו) והעלים את כל כתביו ופרסומיו. (בשלהי נשיאות אובמה, ה- CIA טען שמדובר ב- 30 ארגזים מלאים במסמכים ובשרטוטים של המצאותיו, בעוד שהיו לו לטסלה 80 ארגזים כאלה). שנים אחר כך ה- CIA העביר את מסמכיו למוזיאון בבלגרד, אבל בחומר הזה חסר למשל התרשים החשוב ביותר בהמצאה שהייתה יכולה לספק חשמל בחינם לכל העולם. קיימות עדויות שקצין חרש נאצי בכיר הגיע אליו לגנוב את מסמכי ההמצאה והוא זה שרצח אותו. מנהל המוזיאון טוען שלמוזיאון הגיעו 60 ארגזים.
רבים מהמדענים לעגו לו על טענתו לישויות שמתקשרות אתו. לכן רבים גם נידו אותו בקהילה המדעית. למרות זאת צבא ארה"ב דווקא כן יצר אתו קשרי עבודה. אבל אומר לכם את דעתי - לאור חלק מתגליותיו והמצאותיו המדהימות (את חלקן יש המתאמצים מאוד להסתיר מידיעת הציבור גם כיום), האיש הוא גאון-על אקסטרה, או שאולי בכל זאת קיבל מידע מישויות חוצניות? חלק מהמידע הזה נראה כמחוץ לזמן, למקום ולידע שהיו קיימים בזמנו ואפילו כיום בכדור הארץ.
כיצד טכנולוגיה סודית שהציע לצבא ארה"ב ונדחתה לטובת טכנולוגיה המבוססת על איינשטיין (פצצת האטום) הגיעה עשרות שנים רבות מאוחר יותר לפיתוח ברפא"ל (על פי מקורות זרים), לנשק עצמתי מנשק גרעיני אך בניגוד לו גם "נקי"? שאלה טובה. ואם גם אמת בדבר, אויבינו צריכים ממש לחשוש...
ניקולה טסלה (1856-1943)
כיצד הצטלב אירוע שקרה בילדותי עם טסלה (למרות שכבר לא היה בין החיים), וכיצד זה מתקשר למכת ברק או בעצם להתחשמלות? הסכיתו ושמעו.
כל ילד מכיר את אדיסון כחלוץ ההולכה ברשת חשמלית שזכה לתהילה. אך למעשה טכניקת זרם החילופין של טסלה נצחה את טכניקת הזרם הישר של אדיסון. העברת חשמל בטכניקה של אדיסון הייתה מוגבלת למרחק של כ 300 מטר בלבד. לכן בסופו של דבר הצליח טסלה לקבע את זרם החילופין כצורה הסטנדרטית להפקת חשמל והולכתו למרחקים ארוכים כיום.
בגיל 10 בערך הכרתי רק את מושג הזרם הישר. כלומר, שנוצר קצר רק אם מחברים את הפלוס למינוס. ולכן הילד, שזה אני, העז לבצע ניסוי. הוא גלגל שרוול דק של נייר כסף כדי לתחוב אותו רק לחור הימני שבשקע חשמל. אך כיוון שבזרם חילופין מדובר ולא בזרם ישר - שרוול הכסף השמיע פיצוץ והילד המחושמל עף לקצה החדר, מפרכס דקות מספר, עם הלמות לב מטורפת.
אני זוכר עד היום את תחושת הזרם שעבר בי. לא העזתי לספר להורים. רק השבוע בעקבות אירוע מכת הברק, סיפרתי על כך לאבא שלי לראשונה. עשרות שנים לאחר האירוע הוא התחלחל קשות כששמע על כך. כמו טסלה התחשמלתי ונותרתי בחיים. אמנם על ידי זרם נמוך בהרבה, אבל מספיק כדי להרוג ואולי גם כדי להשתנות (?)...
ולסיום, על פי המסורת, קבלו את שיר השבוע - Riders on the storm. זהו שיר אייקוני של להקת Doors בז'אנר המוגדר כרוק פסיכדלי. סולן הלהקה מצא את מותו בגיל 27 באופן מסתורי באמבטיה.
הפעם אין סיכום שבועי כי לא היו אמירות יומיות ופרסום הפוסט מקדים ומתפרסם בכלל ביום שישי. אז מדוע בכלל? הסיבה לכך היא בראשונה ניסיונית. במועד א' של בחירות 2019 ולאחר שפרסמתי כאן מספר כרזות - הצנזורה (מבלי לפרט) שלחה את ידה הארוכה לכאן. ולא רק שמנעה עדכון הפוסטים במנוע החיפוש בגוגל, מנגנון הצנזורה גם מנע עדכון הפוסטים של הבלוג בדף פרפרים. אז כעת אני עורך ניסיון לבחון את עניין יכולת העדכון בפרפרים, לפני השלמת רשימת המפלגות לכנסת ולפני שוועדת מלצר או מי מטעמם עשויים להחליט שאני בוט. ואולי בכלל לא הסירו מהבלוג את קודי הצנזורה מאז הבחירות הקודמות? אינני יודע את התשובה, ולכן הדבר דורש בחינה שאותה אני עורך בפוסט זה - האם הפוסט הזה יתעדכן בדף פרפרים, או שאולי קהילת פרפרים לא תזכה לראות בלוג זה לעולם בדף פרפרים? זאת אדע עוד מעט לאחר שהפוסט הזה ישלח לפרסום. בינתיים, על הקריקטורה שפרסמתי בבלוג הכל בגלל סתימת פיות שפתחתי לאור הצנזורה שחלה על הבלוג הזה - עדיין לא חלה צנזורה ולשמחתי היא מוצגת לראווה בגוגל תמונות תחת הערך "האב, הבן ורוח הקודש":
אבל זה עדיין לא נחשב, כי גם בתקופת הבחירות הקודמות לא פעלה הצנזורה כנגד הקריקטורות שלי על 'הימין החדש', כפי שפעלה באפקטיביות עילאית כאשר היה מדובר בקריקטורות על ביבי והליכוד. גם את זה נבחן כאן הפעם בהמשך. וכמיטב המסורת אני מביא במדור זה את שיר השבוע שלי:
לשיר הזה של ליל נאס ולהקתו התוודעתי השבוע בתכניתם של גאולה וירון בכאן11. מסתבר שלא היה עוד שיר שהצליח לעמוד כל כך הרבה זמן בראש מצעדי הפזמונים בארה"ב ובשאר אומות העולם מאז 1996. ואולי סיבת ההצלחה של השיר הוא החיבור בין שלושה ז'אנרים מוזיקליים. חיבור שנחשב עד היום ככמעט בלתי אפשרי - החיבור בין היפ הופ, לפאנק ולקאונטרי. ובשלושה חודשים יש לשיר הזה על גרסאותיו השונות כבר למעלה מ- 750 מיליון צופים ביוטיוב. ויש לו גם סרטון רשמי חמוד בסגנון סרטי המערב הפרוע ושווה צפייה:
ולשיר הזה ולהצלחתו מוקדש ערך בוויקיפדיה. אבל אבוי הזמר גם שחור וגם הומוסקסואל. ולכן אני מקדיש את שיר השבת הזה לשני צמדים:
אז מקווה שתגיבו כאן בהמוניכם. על השיר, על הקריקטורות, על הכישרון המהמם של הקריקטוריסט... רק תגיבו על משהו. שלא אחשוב שקהל פרפרים חרשים ואילמים הם. וכמובן סופ"ש נפלא שיהיה לכם קנקן עריכה ובכן, "הקללה" שהוטלה על הבלוג לא הוסרה והבלוג אינו מתעדכן יותר במנועי חיפוש וגם לא בדף פרפרים. לכן הפוסט הזה הובא למומלצים, כדי לפקוח עיניהם של חברי קהילת פרפרים לעניין. ואפרופו צנזורה. לכל אחת ואחד הזכות לנהל את בלוגם לפי ראות עיניהם. אבל רק שאלה: לאיזו התייחסות מבלוגרים מצפים בלוגרים שמגיבים לתגובות בבלוג שלהם באופן סלקטיבי או שמוחקים תגובות של מגיבים מסוימים מסיבות לא ברורות?
עוד כרזה מאמממת מעשה ידיי וכמובן מוחי הקודח. והיא עוסקת בשאלת מיליון הדולר. והתשובה צפויה?
כמו כרזות הבחירות שלפניה, אני משחרר אותה בחינם להפצה לכל דכפין. תגידו, מישהו מהקוראים כאן (והם לא מעטים) הפיץ משהו מאלה? שלא תאמרו אחר כך שעשיתם הכול - הצבעתם בקלפי!!! ואחר כך ישכחו מכם לעוד ארבע שנים. נכון? ויש גם קונספירציה: 1. פוסטים הכרזות מסוננים במנוע החיפוש של גוגל - שום דבר מכאן על נתניהו והליכוד, גוגל לא מכיר. הא? 2. וההתעניינות הגדולה ביותר בבלוג הזה לאחרונה היא מ:
כן, למי שעדיין לא הבין מהמפה - מדובר בשיא כניסות מרוסיה:
על פי המסורת הכנתי אחלה של כרזות אבל גנזתי אותן. מדוע? אדבר בחידות: הצודק הוא החכם ודי ברמיזה להחכים טיפשים בדרך אל התוצאה ההפוכה. ואני דווקא בונה הפעם על הטיפשויות הידועות והבלתי נמנעות שאולי הפעם דווקא ישחקו לצד הנכון. נו, אז איך שפת החידות שלי? תשובות תקבלו לאחר הבחירות. אבל יש לי עוד כרזה אחת שאני רוצה על פי המסורת, להעניק לכל דיכפין במתנה.
בעקבות הורדה של שירותי גוגל פלוס בסוף החודש - ייעלמו גם כל דפי הקהילות - ביניהן הקהילה Blogger בשפת הקודש בייסוד אליפל. קהילה שמאגדת בלוגרים הכותבים בשפה העברית - בעיקר מפלטפורמות וורדפרס ובלוגגר (בלוגספוט). בעקבות זאת הושקה אתמול קהילה חדשה המכונה פרפרים - הבלוגוספרה שלנו. הקהילה החדשה מאגדת בלוגרים הכותבים בשפה העברית (מכל הפלטפורמות) במטרה לתת להם במה לפרסם, להכיר ולהגיב.
במה שונה הקהילה הזו לעומת קהילות בלוגים אחרות? א. כאמור היא מאפשרת הצטרפות של בלוגרים מפלטפורמות שונות (בלוג ספוט, וורדפרס, ואחרים). ב. אין וועדת קבלה, סלקציות למיניהן של בלוגרים (כמו שקיים אצל האחרים). ג. אין צנזורה של תכנים (ובלבד שהם עומדים בכללים בסיסיים כמו מניעת שיימינג ואאטינג). ד. יכולת אינטראקציה תמידית עם הנהלת הקהילה. הנכם מוזמנים להצטרף לקהילה כבלוגרים וכקוראים. כקוראים תוכלו להתעדכן בפוסטים של חברי הקהילה - מדף ראשי אחד. בדומה לדף הראשי של ישראבלוג בתפארתו, למי שזוכר. מומלץ להוסיף בבלוגים שלכם את הכפתור שיקשר אתכם ואת קוראיכם לדף הראשי של הקהילה ומשם לנווט לבלוגים השונים:
בכל הפלטפורמות זמין גאדג'ט הוספת תמונות וקישור לכתובת. שימרו את הכפתור הנ"ל כתמונה במחשבם, העתיקו אותה לגאדג'ט התמונות, קשרו לכתובת https://isra-parparim.blogspot.com/ושימרו במקום המתאים בלוח הפריסה שבלוח העריכה. גאדג'ט הוספת כפתור (תמונה ממוזערת מקושרת) לבלוג בפלטפורמת בלוגגר/בלוגספוט:
כולם מוזמנים להצטרף לקהילה. אנא הפיצו את הבשורה במעגלי הקוראים שלכם - קהילת בלוגרים מאוגדת גדולה ותוססת היא למענכם ורק למענכם.
