הפרחת בלונים ושליפת סכינים במדינה שירדה מהפסים?

אם את/ה חושקים ומתכננים קריירה שלטונית, אז ממש לא משנה אם המקצועיות שלכם בינונית ומטה, אבל:

א. אל תנהלו רומנים מחוץ לנישואין (כי נקמת מאהבת מן השטן היא).
ב. אל תנשקו את המזכירה שלכם נשיקה תמימה ועדיף לשמור גם מרחק נגיעה ודלת פתוחה - כי בבוא היום ירדפו אחריה כדי לשכנעה בכל סל האמצעים והפיתויים כדי שתתלונן על הטרדה מינית .
ג. הזהרו שלא ישלפו נגדכם "שחיתות" מההיסטוריה הרחוקה הנאגרת בארכיון "מרתפי הק.ג.ב".
ד. דאגו לכיסוי תחת לכל דבר שתעשו על חשבון הזמן של דברים שיכולתם לעשות והקרבתם למען הכסת"ח.
ה. זכרו שתמיד יהיה עיתונאי צמא דם ותהילה שיחכה לכם שנים בסיבוב.
ז. הזהרו מיריב פוליטיקאי שישכור את מיטב סוכנויות החקירות הפרטיות כנגדכם.

ח. ואם עשיתם טעות במהלך תפקידכם וגילו אותה אמצעי התקשורת - הודו שנעשתה טעות בשגגה ו"הורו להחזיר את הכסף/רהיטים לאלתר", כמו שעשה יותר מפעם אחת מישהו שאתם וודאי יודעים למי הכוונה.

וזכרו שגם סתם שמועה מרושעת ללא ביסוס משפטי יכולה בקלי קלות לחסל לכם את הקריירה ולשלוח אתכם אל מעמקי השיכחה. והכי חשוב, זכרו שברגע שיחסלו לכם את הקריירה ואת חיי המשפחה, ברוב המקרים פשוט ישכחו במה ניסו להאשים אתכם ברגע שהפכתם ללא רלוונטים. אמנם סביר שלא חידשתי כאן דבר, אבל מרוב שהתרגלנו - זה כבר הפך לנורמה חברתית מדינית חסרת תקדים בשיעורה. לא פלא שבמדינה כבר אין מנהיגים, יש פוליטיקאים/עסקנים בינוניים מצויידים בסוללת יועצי תקשורת, עורכי דין וחוקרים פרטיים.

זהו קטע מפוסט שהעלתי בפלטפורמה אחרת בדיוק לפני 7 שנים מהיום. ונראה שאפשר פשוט לקחת אותו ולעשות "העתק הדבק".

הפכנו למדינה אוכלת יושביה ברמות שאין להן תקדים הן בהיסטוריה של המדינה והן בשאר אומות העולם. בכל פעם שמגיעים למינוי או בחירת פונקציה שלטונית במדינה, מתחילים בהפרחת בלונים, חרושת בחישות ופסטיבל תקשורתי בצורה המכוערת ביותר. תקשורת שמכתירה ומפילה אנשי ציבור. מחול שדים של התקשורת סביב מינויים שמשרת את פוליטיקאים בהפרחת בלוני ניסוי או בשליפת סכינים לפוצץ אותם.

פו

ואני שואל:

איפוא היו כל הנשמות הטובות שיודעות דברים אפלים ושותקות שנים עד שאישיות מסויימת מועמדת למינוי?

איפוא היו כל העיתונאים, היחצנים והפוליטיקאים שידעו במשך שנים רבות על "עלילות נפשעות" ושתקו עד שיש להם או לאחרים אינטרס לחסל חשבונות?
איפוא היו כל אלה שפתאום שולפים ממגירות הק.ג.ב עלילות (היו או לא היו) על מועמדים לנשיאות המדינה, לרמטכ"לות, למפכ"לות, לראש שב"כ, לנציבות בנק ישראל (והרשימה ארוכה)?

עד לאן הגענו שנשמות טובות בחסות אמצעי התקשורת מחסלים קריירות של אנשים בהפרחת שמועות בלבד, המבוססות על "מכתבים אנונימים" ועל "עדים", לרוב עדות המוגנות בפני העמדה לדין על עדות שקר. עלילות שלא עמדו אפילו במבחן חקירת משטרה או הפרקליטות?

אני לא מדבר בכלל על נקיון או אי נקיון כפיהם של מתמודדים, אלא על כך שבן אדם יכול ללכת לקברו - אנס, מושחת וכדומה ולמרות הידיעה של מקורביו, עיתונאים וכו’ - הם שותקים שנים ורק לפני מינוי או מסיבות פוליטיות אחרות הם מדברים. מדוע שתקו שנים? מדוע לפני מינוי לא דיברו על השחיתות, או האונס? זה מה שמפריע לי - השתיקה עד שיש אינטרס פוליטי להפסיק לשתוק. האם הסתרת פשע על ידי מי שיודע היא לא פחות חמורה מהפשע עצמו? וגרוע מכל, בוקה ומבולקה על סמך מכתבים אנונימיים. ממתי מכתב אנונימי יכול לשמש מסמך משפטי? איך אפשר לבדוק חשוד כאשר לא יודעים כלפי מי הוא חשוד? רק כדי ללכלך בלי הצורך להוכיח?

לעיתים נדמה שהתקשורת מעמידה לדין , שופטת וגוזרת דין . לעיתים נדמה לתקשורת שהיא הרשות השופטת והמבצעת. אני בעד תקשורת ודמוקרטיה אבל כשמדובר בחיי אדם ומשפחה - כדאי גם לתקשורת להצניע לכת ובוודאי לציבור שלא יתייחס לתקשורת כבית משפט. ואת אותם אנשי תקשורת שידעו והסתירו שנים - לו הייתי המחוקק, הייתי מעניש גם אותם. מדוע לא הפריע להם כשרב ניצב מושחת ולא כאשר היה ניצב או תת-ניצב מושחת? מי שמסתיר הוא מושחת גדול בעצמו, כאשר מוציא את זה לאור רק כשמתאים לו משיקולים שלו.

ברור שגם אני כמו כולם אינני רוצה שחיתות במוסדות השלטוניים. אבל אני נגד כשמדובר בחיסול חשבונות אישיים ערב מינויים. אני נגד מדיניות ק.ג.ב שאוספת נתונים מרשיעים כמו הטרדה מינית (על פרשנויותיה), גניבה ושוחד וממתינות בשתיקה שנים עד ליום שבו מחליטים על חיסול קריירה. אני נגד יועץ משפטי שקובע אם לשחיתות של אישיות א' - יש חוסר עניין לציבור ואילו לגבי אישיות ב' המעורבת בחשד לאותו סוג של שחיתות - הפרקליטות רודפת בכוח או באמצעי פיתוי למיניהם אחרי עדי מדינה, כדי להרשיעה. להרשיעה על חשבון ויתור ענישה על פשע חמור לא פחות של עד מדינה. אני מוחה על היד הקלה על ההדק של הפרקליטות לביסוס משפטים על עדי מדינה עבריינים, ועוד בתוספת תמיכה כלכלית לעדים על חשבון משלם המיסים. 

וכי סגירת תיקים על ידי המשטרה או הפרקליטות בשל "חוסר עניין לציבור" כאשר פשעים חמורים מתועדים ומצולמים בשעת מעשה - אינה שחיתות או פשע חמור? וכשפותחים שוב את התיקים רק כאשר הדבר מעורר הד תקשורתי בציבור - מה זה אומר על המשטרה או הפרקליטות?

מדוע מתבטלת מעורבות רבת שנים של "מפעל שחיתות" בפני העמדה לדין של אישיות זו או אחרת בעסקת טיעון? ואולי מספר עדי המדינה הרב מצביע על פרקליטות עלובה שרודפת אדם ללא שיש בידה עדויות מספיקות להרשיעו? ואם יש לה מספיק עדויות, אז מדוע למחול או להקל עונשו של פושע או מושחת אחר? בשביל הרייטינג? בשביל כיסוי פאשלות לרוב? ואולי למען עדת פרקליטים רודפי אגו? מדוע על מה שהוא שוחד בעליל, האשמה המוגשת היא רק על "הפרת אמונים"? ומדוע מה שהוא "הפרת אמונים" מוגש על ידי היועמ"ש והפרקליטות  כאשמת "שוחד"? כדי שבמקרה האחרון יהיה זיכוי? ובכלל כיצד יתכן שממונה ליועמ"ש עורך דין משפחתי של הממנה (היועמ"ש הקודם)?

פוף

ורק כמקרה פרטי, הבה נתבונן בעניין "המגרסה" של חבר הכנסת והשר אלעזר שטרן (עם הפה הגדול המנותק מהמוח), שכבר לא יהיה יו"ר הסוכנות. אינני יודע כלום על ענייני מגרסה של מכתבים אנונימיים וגם אינני באמת יודע אם אפשר לחקור משהו שנעשה כלפי מישהו או מישהי שהם אנונימיים. מילא העלהום המובן של אנשי הימין, שמה שלא ראו אצלם רואים אצל אחרים. אבל את הצקצקנות של אנשי שמאל (שאני מחשיב עצמי כשייך לשבט הזה) - אינני מבין. כי את מה שאינם מבינים, מזל שמבינים ראשי העבודה ומר"צ "השותקים". ותרשו לי להיות בוטה כלפי הצקצקנים האלה מהשמאל. השתגעתם? את חבר הכנסת שטרן וחבר הכנסת אבידר שהם בקואליציית ה-61 - אי אפשר לפטר! וכי על עוון מגרסה (הייתה או לא הייתה) אתם רוצים להפיל ממשלה ולהחזיר את הממשלה הרעה והמושחתת הקודמת. שבראשה עבריין המואשם בשלושה תיקי שוחד, מרמה והפרת אמונים? ככה אתם משחקים לידיהם? ועוד לפני שעבר התקציב? היכן ההגיון הצקצקני? וכי לא היה לכם מספיק ארבע מערכות בחירות שאתם רוצים עוד? תרדו מהגג.