על הבלוגים שלי - עבר, הווה ותעלומה שלפענוחה יש לקרוא פוסט זה מההתחלה ועד לסוף

 ההשראה לפוסט הזה הוא נושא השרביט החם, בעריכתו של מוטי אור, שכותרתו - ספרו לנו על הבלוג שלכם. מיד תבינו שההיסטוריה הבלוגוספרית שלי כוללת למעשה מספר בלוגים מהעבר (דור ראשון) ומההווה (דור שני), שחלקם עברו אבולוציה הכוללת גם מעבר כתיבה בין פלטפורמות שונות. ומכיוון שמדובר במספר בלוגים, יתכן ואתם שואלים מדוע נבחר דווקא בלוג זה (שאולי הוא הפחות ידוע לחלקכם) כדי לספר את סיפור הבלוגים שלי. נו טוב, אם קראתם את הכותרת אתם וודאי מבינים שלצורך קבלת רמזים (ואני מדגיש רמזים) לפתרון תעלומה זו ואולי אחרות - יש לקרוא פוסט זה בעיון מתחילתו ועד לסופו. אז בחיאת כמו שאומרים ברחובית, אל תתיאשו go ahead 😉 

אקדים ואומר שאת הבלוג הראשון שלי התחלתי בישראבלוג בשנת 2011 כמתנה שהענקתי לעצמי לכבוד יום הולדתי (אחרי שלפני קראתי כמה בלוגים של אחרים פה ושם. ומאז, יום ההולדת ויום הבלוגולדת - חלים בהתאם באותו התאריך. מדוע בישראבלוג ולא בתפוז? ובכן מעשה שהיה כך היה. התחלתי לכתוב בישראבלוג בבלוג ששמו "חשיבה חופשית" בכינוי "קנקן התה" (הסבר למקור הכינוי בהמשך). 

ולאחר פרסום פוסטים ספורים ראשונים, הבלוג הזה צבר ממש המוני כניסות וכמאה עד מאתיים פלוס תגובות לפוסט. לגילוי נאות אציין שהעורכות של ישראבלוג  דאז (אילנה ומריאט) קלטו את קיומו ממש בראשית דרכו, ולא מעט פוסטים נבחרו/קודמו כפוסטים המומלצים שהופיעו בראש הדף הראשי של ישראבלוג.

שתבינו, פוסט במומלצים דאז הביא כ 1,500- 3,000 כניסות ליום לפחות (רק מהדף הראשי). במהרה רשימת המנויים בבלוג צמחה והגיעה ללמעלה מ- 2,000 מנויים במהלך 4 שנים. רשימת העוקבים עם האווטרים שלהם מילאה 3 דפים - רשימה שאותה שמרתי בקנאות כנעלמה מעיניי הציבור (לעומת רבים אחרים שהחצינו אותה). אולי זה קשור בהיותי גרעין קשה של בן מזל 🦂 😀. על החשאיות גם בחשיפת הבלוגים הנקראים שלי וסיבתה, עוד אזכיר זאת בהמשך. חברים יקרים, תאלצו להאזר בסבלנות עד שתקבלו כאן את התשובות לכל השאלות.

אבל מסקרנות או בשביל הספורט כפי שנהוג לומר, החלטתי בראשית הדרך הבלוגוספרית שלי לערוך מבחן מדעי (הרי במקצועי מדען הנני ועריכת ניסויים טבועה עמוק בנשמתי). והניסוי שהיה, כך היה: בחרתי 10 פוסטים שבישראבלוג הביאו כל אחד אלפי כניסות ועם עשרות עד שתי מאות ויותר תגובות לכל אחד ופרסמתי אותם (בפער של שבוע זה מזה) בבלוג עם אותו שם, שפתחתי בתפוז. ומה היו תוצאות הניסוי? וודאי שואלים אתם. ובכן כל אחד מהם זכה בתפוז למספר קריאות מביש, שאפשר לספור בשתי ידיים, וכל עשרת הפוסטים גם יחד זכו רק ל-4 תגובות! 😥

בסיום הניסוי, פרסמתי את תוצאותיו קבל עם ועדה, עם המסקנה הנחרצת שישראבלוג הוא הפלטפורמה הקהילתית המועדפת על תפוז. (אקדים כאן את המאוחר, שהעורך החדש של תפוז פנה אלי אחר כך כמעט בתחינה, כדי שאשקול לעבור לכתיבה בתפוז, עם הבטחה לקדם את הבלוג שלי (מעט מדי ומאוחר מדי, כפי שנהוג לומר ובדיעבד לאחר גורלו של תפוז...). נכון שברחבי ישראבלוג שוטטו לא מעט טרולים (בלשון המעטה) עם תרבות דיבור של נוער שוליים ושל אנשים המוגדרים בפסיכיאטריה כ"אישיות גבולית". אבל למדתי כיצד לטפל בהם, ובשלב מסויים הגבלתי לתגובות מאומתות. 

שאלו אותי לא פעם מגיבים מדוע אני מבזבז את זמני בכתיבה בישראבלוג ולא בפלטפורמה מכובדת כמו וורדפרס. והתשובה לכך נבעה ממטרת כתיבת הבלוג ובהתאם קהל היעד, כפי שפרסמתי באודות הבלוג והכותב (שהעתקתי גם לבלוג ההמשך, אך זו בעצם הקדמת המאוחר למה שיתואר בהמשך). 

מתוך המנעות מלזהם את הבלוג שלי בפוליטיקה ואקטואליה, החלטתי לבטא גם את האני האחר שלי בבלוג נוסף בישראבלוג. שמו "דע-א-קטואליה" תחת הכינוי "חץ ופרח"

הבלוג הסאטירי הזה זכה יחסית למספר קטן בהרבה של קוראים אבל איכותיים (בהשוואה לבלוג "חשיבה חופשית"), אך הוא זכה לביקורות חיוביות (היה מועמד לפרס גולדן בלוג לשנת 2012, לצד הבלוג של רביב דרוקר) ולא מעט פעמים הוצג כבלוג אורח בדף הראשי של אתר נענע 10. 

אבל לאחר 100 פוסטים בדיוק, סגרתי אותו ב-2014. מדוע? בשל ההבנה שמרבית קוראי זנחו את הבלוגיה ועברו לעולם הפייסוש. הרגשתי שבישראבלוג נותרו בעיקר "הצנונים", שלא מבינים/מתעניינים בסאטירה (מבקש את סליחתכם אם נעלבתם, זו מגמה מצערת, אבל אני כמובן לא מכליל).

למעשה מגמת האדישות האזרחית המצערת הזו נמשכת עד עצם היום הזה ואפילו התגברה. וכדי להדגים זאת, נעשה כעת קפיצה בזמן לשלהי 2022 ולתחילת השנה האזרחית הנוכחית. מאורעות השעה מהאקטואליה עוררו בי שוב את הצד המחאתי. כי מלבד ההזדמנות הדמוקרטית הניתנת לי להשתתף בבחירות, כאשר הממשלה רומסת ועושה כאוות נפשה (כאילו שהבוחרים נתנו להם יפוי כוח בלתי חוזר וקו אשראי פתוח לכל עלילותיה בפתק אחד) - מה שנותר לי הוא למחות בהפגנות חוקיות, ולפרוק בציבור את התסכולים שלי, בבלוג חדש ובפינת סאטירה באתר פרפרים, המכונים "פסוקו של יום מאת קנקניהו" (ולמי שאינם יודעים, גילוי נאות,  הכותב הוא מנהל ועורך האתר) .

אבל, נראה שמצבו של בלוג זה לא שפר עליו יותר, אלא אפילו הרבה פחות מאשר לעומת הבלוג דע-א-קטואליה מישראבלוג. דבר שמעלה בי תהיות אם זה נובע מאי ידיעת קיומו, או מכך שהולך ופוחת דור הקוראים, כפועל יוצא מהתרבות האדישות במחוזות הבלוגוספרה 😀. נכון, בכל אמצעי התקשורת מדברים פוליטיקה, אולי לרבים מדי כבר נמאס לשמוע על זה ועל כן הם מסתגרים בבועה או בכלוב הזהב שלהם - לשמחתם של אוייבי הדמוקרטיה הדורסניים. אבל זהו אינו סתם עוד אחד מבלוגי האקטואליה, אלא בלוג סאטירי עם מסרים קצרים המלווים בקריקטורות מעשי ידי (כן גם זו דרך שלי להוציא את תסכולי מהתנהלות הפוליטיקאים שרובם למעשה עסקנים מלחכי פִּנְכָּה דרגה זין). ואין למשל אפילו צדיק או צדיקה אחד/ת בסדום שמעריכים ולו אפילו רק את הצד האמנותי, למשל את זה :

וְעֵת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹגָה יָרְדָה עַל הָאָרֶץ וְחֹשֶׁךְ מְרַחֵף עַל פְּנֵי תְּהוֹם

זו רק טעימה  (יש עוד הרבה בבלוג הזה בקישור כאן). אך כשהתנועה לשם כמוה כאל עיר רפאים, וכאשר אין אפילו אחת או אחד בסדום, שיגיבו לפחות על הצד האמנותי וההשקעה ביצירה המאממת (שוב סליחה על המוד הרחובי). ואני קצת מקנא באותם בלוגים של אי אלה קריקטוריסטים, שיש להם איזה עשרת אלפים מנויים או משהו כזה. אבל מה לעשות, בשלי לא דבק אבק כוכבים. וכדברי אנטול פרנס "מה שנערץ איננה מערכת הכוכבים העצומה, אלא העובדה שהאדם ידע למדוד אותה". ועם כל הצניעות, בכל זאת יש ב"פסוקו" סטייל שונה מהאחרים, אני חושב. אבל כפי שכבר ציינתי שם באחד הפוסטים, לכשאפנים שכתיבתי אינה מועילה, אשאיר שתיקה".

ובאותו עניין, חזרה לישראבלוג שבו הצטרפתי גם לחבר הכותבים של הבלוג המשותף, המצליח לדורו, והקורע מצחוק - "תמונה יומית":

גם הבלוג הזה נסגר לבסוף ונדד לעולם הפייסבוק. גם נסיונותיי להחיות אותו בבלוג בגירסת תמונה השבועית - "יָצָא מִן הַתְּמוּנָה - מחוץ לתחום לפְרוֹיְדְּיָאנִיִּים"  - בפלטפורמת בלוגספוט, כפרוייקט קהילתי ב"פרפרים" - נחלו כישלון לטעמי והוא ירד בבושת פנים ובקול ענות חלושה, בשל מיעוט מגיבים תורמים (למרות שקיבל פינה קהילתית משלו באתר "פרפרים"). מוזמנים לבקר בבלוג העזוב הזה, שאולי יעורר בכם חיוך. ורק לשם ההיסטוריה אני מציב לזכרו מצבה כאן:

בלוג יצא מן התמונה - מחוץ לתחום לפרודיאנים

בבלוג הדגל (העיקרי) "חשיבה חופשית" בישראבלוג, כתבתי כ- 600 פוסטים במשך 4 שנים מלאות (וכמאה נוספים נותרו בטיוטות, בשלבי כתיבה ועריכה שונים). הבלוג זכה בפרס גולדן בלוג לשנת 2013.

אך לדאבוני כי רב (וכצפוי מראש שכך יהיה), כיום מאות הקישורים לפוסטים של הבלוג במנוע החיפוש של גוגל ואפשרויות החיפוש בישראבלוג "המחודש" עצמו - אבדו כלא היו לנצח, לאחר שערוץ 13 הוריד את ישראבלוג מהרשת (למרות שעמותה "הצילה" אותו כביכול). כלומר, כיום כל קישור מהפוסטים בבלוג "חשיבה חופשית" המקורי נפתחים בגוגל כדף הראשי של רשת 13 🤣. גם תמונות רבות וסרטונים (שישבו כנראה בשרת אחר) - נעלמו ונותרו כמסגרות ריקות. ולדאבון כל הישראבלוגרים לדורותיהם, את מה שנותר כיום למעשה מישראבלוג מדמה השיר ghost town reggae.

בהכירי את המצב העגום של ישראבלוג באותה עת (עוד ב-2015), ומתוך ההבנה שהמאבק שההשתתפתי בו כצוות "ועד ההצלה" נחל כישלון ומתוך ראיית העתיד שהמשך קיומו של ישראבלוג עומד על כרעי תרנגולת ולמעשה על זמן שאול - גמלה בי ההחלטה שהגיע הזמן לנטוש את "הספינה הטובעת" ששמה ישראבלוג ולעבור לכתיבה בפלטפורמה אחרת - כך ייסדתי את הדור השני של "חשיבה חופשית" בפלטפורמת בלוגספוט.

הפסקת הכתיבה בישראבלוג והמעבר לפלטפורמה האחרת, הייתה מאוד טראומטית הן לי, הן להנהלה דאז והן לחלק משארית הפליטה שנותרה שם (על פי ההדים הצורמים  שהתייחסו לעזיבתי כמעין בגידה). שברי קהילה (לאחר עזיבה המונית) שכמו אחזה בירכתי ספינה העומדת לטבוע ומקרטעת עוד כשנתיים (עד שערוץ 13 הוריד סופית את השאלטר). את פוסט הפרידה שלי שם סיכם היטב השיר "דמעות של פרידה".

והשאר זו כבר היסטוריה.

הבלוגים מהדור השני

כאמור, הדור השני של הבלוג "חשיבה חופשית בבלוגספוט", עד עצם היום הזה, הוא: "חשיבה חופשית פלוס - מדע, תרבות ויצירה".

רבים מ"ידידי" הבלוגרים והקוראים מישראבלוג נעלמו ולמעשה החרימו תרתי משמע את הבלוג החדש הזה. חלקם הפציעו שנתיים לאחר מכן רק כאשר ישראבלוג גסס והם עצמם עברו לכתוב בפלטפורמת וורדפרס או בלוגספוט. ואפילו עזרתי בכיף ככל יכולתי להקל על קשיי הקליטה שלהם בפלטפורמות החדשות (כולל הדרכות לגיבויים והעברת הפוסטים מישראבלוג טרום גסיסתו לפלטפורמות החדשות, שפרסמתי כאן ובפניה של בלוגרים אלי בפרטי). אמנם לא מעט קוראים נטשו במעבר פלטפורמה של הבלוג "חשיבה חופשית", אבל עד מהרה הגיעו קוראים חדשים (שאפילו עלו במספר הכניסות על אלו של הקודמים בישראבלוג) ואני חייב כאן לציין ולהודות לידידי אליפל שעזר בקליטה ובחשיפת הבלוג הישן/חדש לקהילת בלוגספוט.

בלוג נוסף ומישני שפתחתי בפלטפורמת בלוגספוט הוא הבלוג שממנו אתם קוראים את הפוסט הנוכחי - "אמירה יומית".

בשונה מהבלוג "חשיבה החופשית פלוס" הבלוג הזה נולד מקונספציה שונה - פוסטים יומיומיים עם מלל ממוקד נושא וקצר יחסית, בקטגוריות שונות:

ביקורת, המלצות, הרהורים ותובנות, טיפים - שונות, טיפים - תזונה, מחשבים ואינטרנט, על דודלים של גוגל, ענייניי תזונה ובריאות, ועוד

אבל הדובדבן שבקצפת היו פוסטים שבת  - היכנסו אחרת לא תדעו:

בבלוג הזה פורסמה רשומה אחת מדי יום 24/7 עד לפרסום פוסט ה-100 במספר. ואז בעקבות חשבון נפש, מבוסס סטטיסטיקה, הוקפא הפרסום היומי. הסטטיסטיקה הראתה שלבלוג היה מספר קבוע של כ- 50 כניסות ליום ללא צמיחה עם הזמן. כפי הנראה של כ-50 קוראים קבועים, אבל מגיבים מעטים. 

חשתי בדיוק כפי שכתב  מוטי לגבי הבלוג שלו: "רשומה שלא זכתה למספר צפיות/תגובות ראוי להבנתי, גרם לי לחשוב שהכתיבה שלי 'לא שווה' ". ואם היא לא שווה, אז כמובן גם ההשקעה מיותרת. וכמו שתיארתי למעלה, כמו אצל מוטי, התחושה הזו הצטרפה לתחושת המשבר הגדול - כשכל הבלוגים (שלו בתפוז ושלי בישראבלוג) אבדו. התחושות האלו שמתחזקות אצלי לאחרונה (הסטטיסטיקה של גוגל אנליטיקס אינה משקרת) מדכאות המשך כתיבה, בשל ההרגשה שאין בה באמת עוד טעם. אז הבלוג "אמירה יומית" נותר בשימוש לפרסומים אקראיים ולא תדירים של חומרים שאינם מתאימים לקונספציית הניטראליות, שאני משית בדרך כלל (כלומר, בהשתדלות) על הבלוג חשיבה חופשית פלוס.  

בתקופת הבחירות וממשלות המעבר הראשונה והשניה, הוספתי לבלוג "אמירה יומית" קטגוריית "בחירות" שבה פורסמו שלטים וקריקטורות מעשי ידי - לשיתוף על ידי כל מי שיחפוץ. במקרה אחד באמת קיבלתי בקשה לשחרר זכויות יוצרים לטובת שלטי חוצות. אך כאשר הצנזורה של השלטון (ובחסות השופט מלצר) חסמה את הפיד של הבלוג הזה למנועי חיפוש, לשיתוף בל אמצעי המדיה ברשת ואפילו לעידכון באתר "פרפרים - הבלוגוספרה שלנו" (60 יום כמדומני לפני תאריך יום הבחירות) - כמחאה פתחתי את הבלוג "הכל בגלל סתימת פיות" ושאליו העברתי את כל החומרים הקשורים בבחירות (כדי לשחרר את "הקללה" על הבלוג אמירה יומית).

דגימות מהקריקטורות ששרדו את הצנזורה בגוגל תמונות:

אבל מרביתן נמוגו. גם לא מעט פוסטים נמחקו מהבלוג לעיני הקוראים (למרות שהם עדיין חבויים בלוח העריכה וזה מתאים לתלונות ציבוריות עליהן שכנראה הופנו לגוגל כ"חומר פוגעני"). ביניהן היו שם גם כמה נבואות שהתגשמו, למשל זו (שאני רואה את הפוסט השלם בקישור, האם גם אתם?):

אז כפי שניתו לראות מכאן, מורכב להתייחס לקבוצת בלוגים שונים כאל בלוג יחיד בדיון. ובכלל לא בטוח שמכל המלל כאן, הקורא לא יצא מבולבל מסבך כל הבלוגים שהוזכרו. אז לסיכום אעשה כאן סדר בתרשים:

ודאי רבים ישאלו מדוע לעזאזל לא לרכז הכל בבלוג אחד? מבחינתי זה מאוד פשוט - קשה לי מאוד לקרוא בבלוגים פוסטים שבכל אחד מהם מעורבב הכל בהכל. שלל נושאים לעיתים לא ערוכים בפוסט אחד. אני לא אחד שסובל מהפרעות קשב, אבל ממש לא בא לי לקרוא שוב הכל מהתחלה כדי לזכור מה היה כאן ולכן גם אם אני מאוד רוצה להגיב, אני ממש מתייאש ועושה NEXT. 

על סעיפי השאלון של מוטי לא עניתי באופן ישיר על כל אחד מהם, אם כי את מרבית התשובות הקוראים יוכלו למצוא בטקסט של רשומה זו. אבל למספר שאלות אתייחס באופן ישיר כעת.

 

למשל לגבי שאלה 9, המתייחסת ל"פינת הפירגון" - אם לא היה ברור ממה שהזכרתי כבר בתחילת הרשומה - בשום בלוג ever, אני לא מציג לראווה רשימת בלוגים קבועים שאני קורא. וכפי שאני אומר לא פעם, אני ממש ממש מסרב לאמץ את הנוהג (הנפסד בעיניי) של רשימה מוחצנת כזו (תופעה שאני מכנה החצנת "מועדון קריאה סגור"). 

עוד בישראבלוג פרסמתי פעם פוסט שרביט חם בנושא זה, שבו ציינתי שבכל שלב בציר הזמן יש  15 בלוגים שאני קורא באופן קבוע  (הרשימה הזו משתנה עקב הדינמיקה המתרחשת בין כותבים פעילים מתווספים לבין כותבים פעילים שהקפיאו/מחקו את בלוגם), שיעשעו אותי התגובות שהביעו סקרנות רבה בעניין וציפו שאולי אתרצה ואחשוף את הרשימה. הסברתי שהרשימה הקבועה מוגבלת עקב מגבלת זמן הקריאה העומד לרשותי. גם כעת יש לי רשימה כזו שמסרב בכל תוקף לפרסם. תגידו, לשם מה זה טוב בכלל להחצין את זה ברבים. הרי כל אלה שאני קורא בקביעות יכולים לנחש את זה. לשם מה כל האחרים צריכים לדעת את זה? בתור עורך "פרפרים" במילא אני קורא את הכל, לפחות ברפרוף המאפשר לי לגלות "ממתקים". והעדכונים בדף הראשי של אתר פרפרים, יכולים להקל באופן זה לכל מי שנכנס במציאת "הממתקים" היומיים. אגב כך נהגתי לעשות תמיד לאורך כל הדרך (בזמנו בביקור יומי בדף הראשי של ישראבלוג). 

אז לא, גם כאן לא אפרגן ספציפית לבלוג זה או אחר. כבר אמרתי, אישיות טיפוסית של בן מזל 🦂 😀

כן מפרגן באתר פרפרים לפוסטים ספציפיים נבחרים שעשו לבעליהם את היום ובזה דייני.

לגבי שאלה 4  "איזה שיר כאילו נכתב ממש על הבלוג שלך ויכול לתאר אותו"? - אומר בוודאות איזה שיר לא:

ואולי דווקא זה כן מייצג את הלך הרוח הבלוגוספרי (לשאלה 6):

ואם בשירת בַּרְבּוּרִים או בִּרְבּוּרִים עסקינן, הרי את ה- Finale כאן אולי מייצג פרק "הברבור" ביצירה קרנבל החיות  של סן-סנס?

בראשית הרשומה ציינתי שבסופה אביא רמזים מדוע היא נכתבת בבלוג המשנה "אמירה יומית". ובכן, בנוסף לשירה של רחל "זמר נוגה", הקוראים הנבונים ימצאו אותם ברשומות האחרונות בבלוג הדגל הדועך (לתחושתי) - חשיבה חופשית פלוס: "לא עוד", "התקועים" (המבטא את תחושת הכישלון במטרות/יעדי הבלוג) ו"השיר האחרון".

וכנאמר בסיום הרשומה "על עצמי לספר אדע..."  בבלוג שכוח האל "פסוקו של יום מאת קנקניהו":  "וּכְשֶׁאֵינֶנִּי מוֹעִיל יוֹתֵר, אֲנִי מַשְׁאִיר דְּמָמָה"*.

(* ראו בזאת רשימת מקורות שמשאיר כאן, למי שירצה להגיש עבודה סמינריונית על מורשתו של  "שום כלום", שכינויו היה "קנקן"/"קנקן התה"/"דור ירושלמי" 😄)

ותודה רבה על ההקשבה

קנקן