טיפ - הצעה לפעילות גופנית פסיבית

אין ספק שפעילות גופנית טובה לבריאות טובה ולאריכות חיים. אבל נראה שלמעט המכורים לאנדורפינים, השאר מתקשים להתמיד בפעילות גופנית סבירה. מהי פעילות גופנית סבירה? למעשה אין לכך תשובה כמותית חד משמעית. כמה ממנה לפעילות כוח וכמה לפעילות אארובית? גם לכך אין תשובה מדעית חד משמעית. 

מורתי לביולוגיה בשנה הראשונה בתיכון, הגברת קדרי התזזיתית, שהמשיכה ללמד גם לאחר גיל היציאה לפנסיה, ציינה בפנינו מהי הפעילות הגופנית הרצויה והנכונה לדעתה לבריאות טובה ולאריכות חיים. על כל פנים היישום של אופן הפעילות הזו לפי שיטתה, שיקף בהחלט את מצב בריאותה (לא החסירה אף יום מחלה) ולמידת חיוניותה שהיא הרבה מעל לממוצע, לאישה שעברה את גיל ה-70. 

אז מהי "שיטתה" (נכנה אותה "שיטת קדרי")? העקרון פשוט. כל פעילות גופנית יש לעשות "בקפיצות קצב" ולא בקצב אחיד מתמשך לאורך זמן. בתחילה (עד שהתרגלנו) היה משעשע לראות את הגברת הולכת וללא אזהרה מוקדמת פורצת בספרינט ריצה ולאחר פרץ האנרגיה הזו חוזרת להליכה רגילה. והנה היא מדלגת מעל כמה אריחים או קופצת לגובה פעם או שתיים ללא תכלית מעשית. מה איכפת לה היה שמי שהיו רואים אותה ברחוב - היו חושבים שאיזה בורג הסתובב לה במוח. פרצי האנגיה שלה גם הבטיחו שאף אחד מתלמידיה לא נרדם משיעמום. חחחח 

מוטי כתב בפוסט שלו "קל מאוד להפסיק שגרה של פעילות גופנית, קשה מאוד לחזור אליה". גם לגבי זה בהחלט נכון בהקשר לפעילות גופנית מסודרת (ולמעשה שלי  היא מן סוג של פעילות גופנית פסיבית לא מסודרת). כן, לצערי אני ממש לא מהמתמידים בתחום זה. 

למעט בתקופות בית הספר והצבא, שבהן הפעילויות הגופניות היו מאולצות, ההמשך כבר לא היה כזה. גם פעילות גופנית תחרותית הייתה תמיד ממני והלאה. אולי משום שאצלי המוח תמיד ניצח את היכולת הפיזית. הייתה תקופה של דיווש אופניים בבית אחרי ילדות של דיווש אופניים בחוץ (בילוי של שעות בילדות), תקופה של סטפר (עד שקראתי שזה גורם לשחיקת סחוס בברכייים), תקופת הליכון, עד שנמאסה גם זו עליי, כנראה בשל שעמום. חדר כושר עשיתי רק בשנה הראשונה באוניברסיטה (שזו הייתה אז חובה לקבלת התואר) ובזמן השיקום לאחר שתקפני "החיידק הטורף" ולאחר מכן בתקופת שיקום יום.

הייתה גם תקופה שבה רכשתי חוברת של שיטת אימון כושר גופני, שפותחה עבור טייסי חיל האוויר הקנדי. השיטה זו המכונה 5BX הזו הייתה מאוד מפתה לאנשים כמוני שעבורם 24 שעות ביממה אינן מספיקות. זו הייתה שיטת אימון יומית שדרשה 11 דקות בלבד. בעיקרון מדובר ב- 5 תרגילים בלבד, שכל אחד מהם מבוצע בזמן של 1-2 דקות בלבד. בכל יומיים מגדילים את מספר הפעמים לדקה שבהם מבצעים את התרגיל (למשל מספר שכיבות סמיכה, מספר כפיפות בטן וכדומה).

אז לשם מה יש צורך בחוברת השיטה? למעשה החוברת ברובה מכילה טבלאות. טבלאות של מספר הביצועים של כל תרגיל לאורך זמן, עד שמגיעים לרמת הכושר המומלצת לגיל. טבלאות לגברים וטבלאות לנשים. תארו לעצמכם כמה מפתה להגיע לאותו כושר המשתווה להליכה או ריצה של כך וכך קילומטרים ליום, או לזה המשתווה לאימון שעה של תרגילי כוח בחדר כושר (על ידי אימון יומי של 11 דקות בלבד). ממליץ מאוד על התוכנית הזו, אבל... מיד תבינו מה עומד מאחורי האבל.

באימון יומי של 11 דקות בלבד בשיטת B5X.  בין 5-6 שבועות לאחר שהתחלתי בתוכנית, הגעתי למקסימום הכושר המומלץ לגילי ולמעשה לאחר 8 שבועות אף הגעתי לשיא הכושר המומלץ לגיל הצעיר ב-5 שנים מגילי הביולוגי.

ואז... חליתי בשפעת קשה שבה הייתי מנוטרל שבוע. לאחר עוד 2-3 ימי התאוששות נוספים, חזרתי לתרגילי B5X. אלא מה? שוד ושבר. הפכתי לפדלאה, עם כושר B5X המתאים לאדם המבוגר ממני ב-15 שנה. ואז היה צורך להתחיל את הכל מהתחלה ולהתקדם בקצב האיטי המומלץ, כדי להגיע לכושר המומלץ גיל. לאחר מספר ימים התייאשתי ונשברתי, כל כך דיכאה אותי ההדרדרות בכושר עקב שפעת בת שבוע.

אבל, מאז מה שהתמדתי כל חיי היו: עליה במדרגות שתי קומות במקום שימוש במעלית בעבודה ( 42 מדרגות כפול 15 פעמים בממוצע ביום עבודה = 630 מדרגות), הליכה למרחק כ-  150 מטרים שנמתחו בין שני האגפים שניהלתי - 20 פעם בממוצע ליום = 3 ק"מ. ונוסיף לזה הליכה בין בניינים בקמפוס, כי אם עושים את זה ברכב, לא ניתן למצוא לו יותר חנייה. וזה עוד קילומטר או שניים ליום. וחוץ מזה תמיד תמיד בערים, גם משום כי קשה למצוא חנייה, תמיד חניתי בממוצע כ-10 דקות הליכה מהירה מהיעד, במתכוון. 

מכך ניתן להבין שצרכי החיים מאלצים אותי לפעילות יותר מאשר אני מאלץ את עצמי לפעילות מסודרת ומוגדרת זמן. יש בזה גם משהו מרוח שינוי הקצב של המורה קדרי.

הרשומה משוייכת לנושא השרביט החם פעילות ספורטיבית או גופנית. על בסיס התגובה לפוסט של אמפי בנושא זה, חשבתי לכתוב ולצרף רשומה זו לסדרת הטיפים בבלוג.

יוקר מחיה וחסכונות

תודה לאל בשל אורח חיים מחושב אין לנו משכנתא לשלם (סיימנו להחזירה בשנות השמונים במאה שעברה). אבא שלי חינך אותי לחיות רק לפי מה שיש ולא לפי חשקים או קנאה באורח חיים בזבזני של אחרים. לכן אף פעם לא לקחנו הלוואות. מאז ומתמיד וגם כיום גומרים את החודש ביתרה חיובית ושמים בצד לחסכונות. לא, לא, אין צורך לקנא. אין לנו משפחה בחו"ל, שמחייבת אותנו לטוס. חופשות בטן גב, הכל כלול בחו"ל, בשל תחושה של צורך לצאת מכלוב - לא מדברות אלינו. ב- 27 שנותי הראשונות לא יצאתי לחו"ל אפילו ליום אחד, גם לא לטיול לאחר צבא. אחר כך יצאו לי מהאף טיסות עבודה אינסוף. לא נעים לומר, אבל כיום אני במצב שממש נקעה נפשי מטיסות. זוגתי עדיין מחוייבת לטוס לעיתים מטעמי עבודה. ואני מהטעמים האלה השתחררתי תודה לאל. גם כשהיינו צעירים, חופשות בטן גב בבתי מלון בארץ - היו מאיתנו והלאה. אנחנו אוכלים מעולה בבית וממעטים מאוד לפרנס מסעדנים וחברות משלוחים. הילדים כבר לא גרים איתנו, אם כי אנחנו עדיין תומכים בהם במידה כזו או אחרת.

יש לנו פנסיות תקציביות ברוך השם, ופנסיות צוברות (שבניגוד לראשונות, המנהלים שלהן עושים קופה על דמי ניהול, גם בשנים שהם עושים לקרן הפסדים 😬). ויש גם קופות גמל ממקומות עבודה שונים (אוף, למה אי אפשר לאחד אותן והצורך במעקב אינסופי והצורך לעבור מסלולים ולצמצם עלויות דמי ניהול), ושחוץ מזה אין לנו שליטה על הניהול ועל הנתח המקוצץ בשביל הניהול. ולאור תוצאות ניהול החסכונות האלו המקוזז מהקרנות, לעומת תוצאות ניהול החסכונות וההשקעות התלויים בי, אני על סף ההחלטה לפדיון כל קופות הגמל (שבגילנו פטור ממס) ומעבר לאפיק השקעה עצמי. בקרנות הפנסיה עצמן, אני לא נוגע כמובן.

אבל עם שחרור כספי פיצויים וחיסכון במשך שנים, מצטבר תיק השקעות. מנסיוני, אסור לשמוע ליועצי השקעות של הבנק, שלמעשה האינטרסים שלהם הם לרוב האינטרסים של הבנק ולא שלי. אם הייתי שומע להם תיק ההשקעות היה נותן רווח שנתי של פלוס מינוס אחוז אחד או שניים ובשנים מסויימות אפילו מינוס של 5%. נכון, אולי נוח שמישהו מנהל עבורך את התיק (מה שקורה אצל לא מעטים), אבל כפי שתראו - מניהול עצמי אקטיבי - הרווחים העצמיים גדלים באופן משמעותי וביחס ישר להפחתת הנגיסה מהצלחת שלכם.

עד שנת 2021, 90% מתיק ההשקעות שלי היה מורכב מקרנות נאמנות בהרכבים שונים של אגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות ועם חלק מנייתי שנע בין 10-30% מהקרן. רק 10% ההתיק היה מורכב ממניות.

יועצת ההשקעות של הבנק התקשרה ביולי 2021 ובשרה לי בשמחה שהתיק שלי עשה 5.5% מתחילת השנה ושהיא ממליצה לי למכור כך וכך ולקנות כך וכך. שמעתי חלקית בעצתה ועשינו שינויים מסויימים. לאחר שבועיים של מעקב, התחלתי לחשוד שקיבלתי ממנה עצות אחיתופל. לכן למדתי את השוק, הגדלתי ראש ואת הרכב המניות בתיק ל-30% - על חשבון מכירת קרנות נאמנות מבוססות אגרות חוב. מבין קרנות הנאמנות מאותו סוג, השארתי את אלה מבית ההשקעות שהניבו הכי טוב בשנים האחרונות ושדמי הניהול שלהם הוא הנמוך ביותר. ושתבינו הפערים של דמי הניהול הם בין רבע אחוז לבין אחוז וחצי ויותר. התיק שלי סיים את שנת 2021 עם רווח ממוצע של 16.5%. כלומר ב- 10% יותר מאשר לו הייתי שומע להמלצות הבנק והאנליסטים שלהם. תאמרו אולי שזה יותר מזל משכל, אז תגידו. מה איכפת לי, מה שחשוב הן התוצאות.

שנת 2022 היתה כידוע שנה גרועה הן בכלכלה הישראלית והן בעולמית. בעזרת מניפולציות מתונות שונות של קניות ומכירות , אבל בלי לגעת בניירות ערך עם הפסד של 10-20% ממחיר הקרן - התיק שלי סיים את שנת 2022 בהפסד של כ- 6%. אבל בקיזוז הרווחים של השנה הקודמת (16.5%), אז בעצם המצב בשנתיים 21-22 היה הרע במיעוטו ועם רווח ממוצע של כ-5% לשנה. וזה מבלי תוספת של דיבידנדים מהמניות.

שנת 2023, התחילה רע. ברבעון הראשון - תיק השקעות ההון שלי ספג הפסד של כ- 4%. בעקבות, שיניתי את הרכב תיק ההשקעות. חלק העברתי לפקדונות נושאי ריבית וחלק העברתי לקרנות כספיות נזילות במגמת ריבית. ברבעון השני תיק ההשקעות והפקדונות כלל את ההרכב הבא:

30% מתיק ההשקעות העברתי לתיק פקדונות נושאי ריבית סגורים לשנה. במשא ומתן עם הבנק (ומתוך ידיעתם שיש לנו חשבון גם בבנק אחר), הצלחתי לקבל ריביות לא רעות יחסית למה שנותנים הבנקים הידועים בקמצנותם ובתאוות העושק, כדלקמן :
78% מהתיק פיקדון שקלי לשנה נושא ריבית של 4.75%
12% מהתיק פקדון שקלי צמוד מדד + 1% ריבית
10% פקדון דולרי + 4% ריבית

את הנותר מתיק ההשקעות עצמו הרכבתי כדלקמן:

* מניות סחירות בבורסה הישראלית צמצמתי ל- 18% בלבד מתיק ההשקעות. בחלק התקבל רווח נאה ובחלק הפסד (כרגע לא יותר 16%) . אבל יש לי סבלנות, אני לא מהממהרים למכור בהפסד.

* 12% מערך תיק ההשקעות מושקעות בקרנות כספיות שקליות ודולריות כדלקמן:

כספיות שקליות מגמת ריבית 4.2-4.4%, ועמלות נמוכות (0.1-0.2% ופטורות מס).
כספית נקובת דולר 4.8% ריבית (0.3% עמלה ופטורת מס).
כספית דולרית 8.9% ריבית (0.2% עמלה ופטורת ממס).

* היתרה בתיק (70%) מושקעות:
בקרנות נאמנות מחקות מדד ת"א 35,
בקרן נאמנות מחקה מדד נדל"ן,
ובקרנות נאמנות מחקות מדד S&P 500 ומדד דאו ג'ונס,


ומהפסד ממוצע של כ-4% ברבעון הראשון של השנה בתיק ההשקעות. הרווח הממוצע מתחילת השנה (חצי שנה) נכון להיום הוא 9.1%. נכון לעכשיו ניתן לומר בסיפוק שהרווח בשוק ההון מפיזור ההשקעות עלה על שיעור האינפלציה. טפו, טפו. רק שימשך כך עד לסיום השנה, עם כל הזעזועים הכלכליים שמביאה עלינו ממשלת החורבן של הרפורמות.

המסקנה היא שבתקופה של עליה ביוקר המחיה ועליה בריבית, חובה לתת את הדעת לא רק לחסכון בהוצאות, אלא גם למקסם רווחים על פקדונות והשקעות. בשניהם אצבע על הדופק ודינמיות באופן הגבה - הכרחיים כדי לצמצם באופן אופטימלי את ההוצאות (על ידי המנעות מהוצאות לא נחוצות ובזבזניות) ומאידך כדי למקסם את רווחי ההון.

אז לשאלה האם יוקר המחיה משפיע? התשובה היא חיובית, לשני הכיוונים - ההוצאות מחד וההשקעות מאידך. שיווי משקל מאוד שביר כעת, אני חייב לומר.

יועצת ההשקעות של הבנק התקשרה במסגרת היעוץ התלת-חודשי. כשאמרתי לה שטוב שלא שמעתי להמלצותיה ודווקא התעקשתי להמשיך ולהחזיק במניה שהניבה השנה 86% (עם רווחים יציבים בשלוש השנים האחרונות) היא גיחכה במבוכה וציינה שכל הכבוד לערכי הרווח שהניבו היוזמות האישיות שלי שאני עושה אונליין. "וואו, אתה יכול לכתוב בלוג השקעות" היא ציינה במלוא הרצינות. אמרתי, "בחיים לא, ואת יודעת למה? כי אני לא רוצה להיות אחראי לכסף של אחרים!

הרשומה משוייכת לנושא השרביט החם - יוקר המחיה.

חזרה בזמן?

 

לעיסוק בחזרה בזמן, בהשראת נושא השרביט החם, יש מחירים כבדים ועל שלי הבעתי בשיר פאזל. 

ההחמצות הן בלתי נמנעות כשחלון ההזדמנויות נסגר ומה שנשאר מהן הם הטעמים.

היו גם הצלחות מפוארות ובסיומן הבחירה - ריקנות או הגיע הזמן להתחדשות.

ומה שנותר לעשות הן בחירות. 

והבחירה להתקע בתסכולי השתקפויות חיים, 

או הפתרון המנצח: ישן, מפני חדש להוציא (ויקרא כ"ו פסוק י')?

ולבסוף כך ארצה לשיר:

זה הזמן להתעורר

 חובה עלינו למביני דבר להתעורר מהתרדמה שהקואליציה התאמצה לקמבן ב"שיחות בית הנשיא להסכמה רחבה", כשהיה ברור מראש שהכניסה שלהם "בנפש חפצה" הייתה למעשה תרמית (למשיכת זמן ולהרדמת ההתנגדות) ולכן נועדה לכישלון מראש, ובהתאמה לרשומת "הנבואה". 

להמשך - "הנבואה"

אז "השיחות"היו רק מאחז עיניים טקטי של הקואליציה, כשחברי קואליציה מסויימים ומובילי דעת קהל - הידועים כשופרות של ביבי - פיזרו בהחלטיות מלומדת באמצעי התקשורת - "הרפורמה מתה". שופרות כמו ברק סרי ויודל'ה שלזינגר עם החולצות הכתומות (המנויים בנוכחותם בכל פאנל אפשרי בערוצי התקשורת), והמתנחל מרעננה, עמית סגל "המלומד" (המחובר לאלוהים ולכל הדלפה ולמסרים של לשכת התעמולה של ביבי כנגד האופוזיציה), וכדי שלא להאדיר את נושאי שופרות השקר וחצאי האמיתות האלה - לא אספק כאן המשך לרשימת נושאי השופרות. הרי כולם מכירים, כולם יודעים במי מדובר.

והרי ביום אחד, לאחר הכישלון הנחרץ של הקואליציה בבחירת נציגי הכנסת לוועדת בחירת שופטים - בהצבעה מאחורי הפרגוד, כאשר ברור כי 5-10 חברי קואליציה הצביעו נגד הקואליציה. לקומדיה הזו הקדשתי את הפוסט "מה הוא רוצה".

להמשך - מה הוא רוצה

ומיד לאחר "המפלה", השתנה כיוון הרוחות והכרזה - "האופוזיציה אשמה בכישלון השיחות בית הנשיא", אלא מה, יאמרו שהיו אלו רק שיחות סרק להרדמת האופוזיציה והפגנות קפלן?

ובקואליציה תלו תקוות לניצחונו של העבריין המורשע אפי נווה (שנוסף לרשימת העבריינים הארוכה של חברי הליבוד ושותפיהם הקואליציוניים). אבל העבריין הזה נחל כישלון חרוץ בבחירות ראש העומד באגודת עורכי הדין. והראש הנבחר זכה בניצחון מוחץ שעוד לא היה כמוהו, הן במספר המצביעים והן ברוב של 73%.

ועוד בטרם נקבעו תוצאות הבחירות ללישכת עורכי הדין, כבר החליטו בקואליציה להעביר חקיקה כפולה - לשינוי הרכב חברי הוועדה לבחירת שופטים. ללא שני נציגים של עורכי הדין. וכמובן שעל פי התוכנית, כבר מוגשת חקיקה באמצעות ח"כ מילויצקי - לביטול לשכת עורכי הדין והייצוג המקצועי של אגודת עורכי הדין. כי הרי לאחר ביטולה - הרי לא ניתן יותר לדרוש נציגות "לא חוקית" לוועדה לבחירת שופטים. מילויצקי טוען שיש לבטל את "הגילדה" (ציטוט מלשונו) של עורכי הדין. ואחר כך יבטלו חוקיות גילדות כמו גם וועדי רופאים ואחיות, וועדי מורים, ועד עובדי התקשורת הציבורית... ומכאן הדרך קצרה עד לחלום הוורוד של הליכוד - איסור בחקיקה לזכות הפגנה של יותר מאדם אחד - כמו ברוסיה של פוטין. האם זו כבר אינה דיקטטורה?  ובתוכנית החקיקה המתרקמת במוחות הקואליציוניים, גם ביטול שלושה נציגי השופטים בוועדה וכמובן גם את זכות הווטו, ואת עקרון הסניוריטי לעומד בראש שופטי העליון... בקיצור, חקיקה שתהפוך את בחירת כל שופטי ישראל למינויים פוליטיים. למריונטות משפטיות של השלטון, שיאפשרו לו עריצות ללא מצרים ובמילה המכובסת "משילות".

וכבר גוברים הקולות בקואליציה על נחישות להעביר את כל חקיקת ההפיכה המשפטית, והטעות שנעשתה הייתה רק המהירות שבה רצו להעביר את כולה בזבנג וגמרנו. ועל שיטת הפעולה החדשה כתבתי כבר בפוסט "שובו של המרצע".

להמשך - שובו של המרצע

כולם מדברים על משל שיטת הסלמי. ושמעתי שיש המעדיפים את משל "יישור עוגת הדמוקרטיה" - ביטול עילת הסבירות, חוק היועמ"שים... מיישרים ומיישרים עד שנשארת דיקטטורה.

אבל רוב העם אינו מטומטם!  לעומת מרבית התומכים ב"רפורמה המשפטית", שאינם מבינים דבר וחצי דבר בדקויות ובמשמעויות המשפטיות על חייהם בעתיד.

הקואליציה זכתה ברוב של 64 בבחירות (אם כי לא בטוח שזהו מספר המריונטות שיביצעו בעד כל חוק קואליציוני). אבל כשהם מדברים על רוב שקיבלו בפתקי הצבעה - האם פתק הצבעה הוא כרטיס אשראי פתוח לכל גחמה עתידית? האם פתק הצבעה הוא ייפוי כח בלתי חוזר למשך ארבע שנים? האם "הרוב" הם חבר מושבעים לזיכויו של הביבי? ממתי שיטת השיפוט בישראל מבוססת על חבר מושבעים? ואולי זו הסיבה שקואליציית הזדון הזו מתמקדת כולה בשינוי חוקי המשחק המשטרי - מינוי פוליטי של שופטים מריונטות וביטול הפרדת הרשויות?

דמוקרטיה על פי ממשלת ימין מלא מלא: פֶּתֶק בַּקַּלְפִּי שַׂמְתָּ - יִפּוּי כּוֹחַ בִּלְתִּי חוֹזֵר גַּם קַו אַשְׁרַאי פָּתוּחַ נָתַתָּ! 

אבל אם יש משהו שמאוד מפחיד את הביבי, יותר מהשותפים הפשיסטים המשיחיים שלו, הם:

מרי אזרחי חוקי שעוד לא ברא השטן כמוהו,
לחץ בינלאומי (ובמיוחד של ממשלת ארה"ב),
התמוטטות הכלכלה והדרדרות המצב הבטחוני (פנים וחוץ),
והכלא כמובן.

ולכן זה מה שחייבים לעשות - להגביר את עצמת ההפגנות והשיבושים (החוקיים), כי על פי המקורות: "כְּכָל שֶׁיַּעֲנוּ אוֹתָנוּ כֵּן נִרְבֶּה וְכֵן נִפְרֹץ".

וכמו שעברנו את פרעה, נעבור גם את זה!

וממשלת הרשע הזו מנפנפת בכך שזכתה ברוב בקלפי (ואף אחד אינו מערער על כך), אבל כבר מזמן (ועל פי כל הסקרים) - אין לה כבר רוב ברחוב. והעם הנאנק תחתיה רותח על אלו ומה שהבטיחו ונבצרים לעשות - טיפול ביוקר המחיה, בבטחון האזרח ובטחון המדינה. זה מה שבאמת מעניין את הציבור ולא מהפכה משטרית בשיטת הסלמי - נוסח הונגריה, פולין וטורקיה.

והפוסטים המומלצים: 

 סוכני הרשע של ענת פרי.

אלון הראל: “בישראל של היום יש מקום למרי אזרחי (לא אלים)” / בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטה העברית

* הפוסט משוייך לנושא השרביט החם: מחאת קפלן לאן

שירים עבריים אהובים עלי

מהם השירים העבריים האהובים עלי? זהו הנושא השבועי של השרביט החם. במהלך השנים צברתי כמות עצומה של דיסקים, מוזיקה לועזית (מז'אנרים שונים), מוזיקה קלאסית/אופרה ומוזיקה עברית. אם הייתה לי תחנת רדיו, הייתי יכול להשמיע מוזיקה מכל אחת מהקטגוריות האלו 24/7 מבלי להשמיע אף שיר יותר מפעם אחת. על כן בחירת שירים מצומצמת מתוך עשרות שירים מאוד אהובים עבור רשומה זו היא מאוד מאתגרת.  

אבל, בהצגת הנושא החם בשרביט, מוטי כתב שמקור ההשראה שלו לבחירת נושא השרביט היו שירי יום הזיכרון האחרון. האמת היא, וזו דעתי כמובן, שהשירים העצובים הם הכי יפים. 
על כך כתבתי בשיר "השתקפויות חיי":

אֲנִי מִתְמַכֵּר לְשִׁיר
רֶגַע חוֹזֵר לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּתִי
רֶגַע מִתְבַּגֵּר
סוֹבֵב הַתַּקְלִיט
הַשִּׁירִים הַיָּפִים
הֲכִי עֲצוּבִים
נוֹסְטַלְגְּיָה בְּעוֹלָם אַכְזָר
בַּמַּרְאָה מִשְׁתַּקְּפוֹת
דִּמְעוֹת עֵינַי.

ואולי כי בשירים האלה, היופי צומח מתוך הכאב והתקווה. ובתובנה זו, קל לי קצת יותר לבחור מרשימת האהובים - את תריסר השירים שאביא ברשומה כאן. בכל אופן מלאכת צימצום הפלייליסט היתה ממש לא פשוטה. וכיוון שפוסט זה מתפרסם בערב שבת, הרי אין טבעי יותר לשייכו אל מדור "פוסט שבת", שבו פלייליסטים הם מסורת כאן. לכן נתחיל כמובן מהלוגו של המדור.

אז במה נתחיל? נתחיל בלהקות והשתיים שנבחרו מבין לא מעט להקות מצויינות, הן שתי להקות איכותיות המשלבות מזרח ומערב - מוזיקה ים תיכונית עם רוק - בסגנון השירים שלהם. 

הראשונה היא להקת טיפקס, שהקליפ של השיר "יושבים בבית קפה" מתחיל בשאלה איך יוצרים דיסק ולזה פריק אוסף דיסקים כמוני כבר מתחבר. ואל תטעו, השיר הקיצבי הזה הוא בדיסוננס למילותיו ולמסרים שלהן. והמשפט הזועק "מה לא עשינו, איפוא טעינו, הלכה המדינה"...

1. טיפקס - יושבים בבית קפה
   מילים ולחן: קובי אוז

https://youtu.be/TT9KHnj6Mes

הלהקה האיכותית השניה המשלבת מזרח ומערב היא להקת אתניX. ובחרתי באחד משירי הדגל שלהם, תותים".

2.  אתניX - תותים
    מילים: זאב נחמה לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי

https://youtu.be/E64QIkGvlxA

"ילדי חורף 73" בביצוע להקת חיל החינוך גם הוא נוגע בתקווה הטרגית הנצחית שלנו. התקווה שילדינו ולפחות נכדינו, לא ידעו עוד מלחמה. 

3. להקת חיל החינוך - ילדי חורף 73

   מילים: שמואל הספרי לחן: אורי וידיסלבסקי

https://youtu.be/t5b5L-O7MUU

המאפיין משותף לארבעת השירים הבאים הוא החיבור בין מוטיבים מהטבע לרגשות. השירים "גשם", "חופים הם לפעמים", "חלקת אלוהים" ו"לאורך הים".

את השיר "גשם" כתב מאיר בנאי בעיבודו של מתי כספי, בהשראת הסרט "נהג מונית", שבו נהג מונית מיוסר נפש מחפש קצת רגש בעולם מנוכר. למעשה, השיר "גשם" הפך מעין שיר תפילה חילוני בפס הקול הישראלי ומושמע הרבה בימי זיכרון.

4. מאיר בנאי - גשם

https://youtu.be/WvzitKFHh-w

5. חוה אלברשטיין - חופים הם לפעמים

מילים: נתן יונתן, לחן: נחום היימן

https://youtu.be/LacSJOqvCyM

6. רבקה זוהר - חלקת אלוהים

   מילים : יורם טהרלב לחן : נורית הירש

https://youtu.be/NJB42NpVqog

שיר נוסף בקלאסיקה בסדרת שירי טבע - רגש הוא השיר לאורך הים" אשר בוצע על ידי עפרה חזה בעצרת הזיכרון, במלאת 30 יום להרצחו של יצחק רבין. מאז מרבים להשמיע שיר זה בימי זיכרון לחללי צה"ל.

7. עפרה חזה - לאורך הים 

   מילים ולחן: איילה אשרוב

https://youtu.be/WxQRH2jEPfE

מבין האהובים עלי במיוחד, למעשה היה לי קשה לבחור בין השיר "לאורך הים" לבין השיר "גבריאל", שניהם בביצוע עפרה חזה. אז מצרף גם אותו לפלייליסט.

8. עפרה חזה - גבריאל

מילים: שמואל קרול, לחן: צביקה פיק

https://youtu.be/Fq2evkQDegk

"גבריאל" מייצג קלאסיקה בז'אנר מוטיב המלאכים המושמעת בימי הזיכרון. מהידועים גם "מה אברך" בביצוע רבקה זוהר ולהקת חיל הים, וכן שירו "תתארו לכם" של שלמה ארצי.

9. שלמה ארצי - תתארו לכם

      מילים ולחן: שלמה ארצי

https://youtu.be/Y0KxZz5k-RE

ואם אפשר לדמיין קול של מלאכים, הרי זה קולו של דוד ד'אור ששיריו נכנסו לקלאסיקה המושמעת בימי הזיכרון. קלאסיקה תרתי-משמע, בביצועים בליווי התזמורת הפילהרמונית. מבין האהובים עלי הוא השיר "כל הכוכבים נופלים"

10. דוד ד'אור - כל הכוכבים נופלים 

    מילים ולחן: ארקדי דוכין

https://youtu.be/70qci2jsu2I

ובגרוב של קלאסיקות בליווי הפילהרמונית, חשבתי כי אין מתאים מאשר לסיים עם השיר העוצמתי "סוף לסיפור" של יהודית רביץ:

11. יהודית רביץ - סוף לסיפור

מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: יהודית רביץ

https://youtu.be/vjVMx_SxNMA

אבל... השיר האחרון בתריסר, יהיה שיר מהתקופה המאוחרת של אריק איינשטיין, שהמשותף לו ולשיר הפתיחה של להקת טיפקס הוא מוטיב הקינה על המדינה ("הלכה המדינה" ו"ארצי מולדתי, את הולכת פייפן"). לו היה עדיין בין החיים, מעניין מה היה אריק חושב היום, עשור לאחר מותו...

12. אריק איינשטיין - יושב מול הנייר

מילים: אריק איינשטיין, לחן: מיקי גבריאלוב

https://youtu.be/8jONtnsJDMw

מקווה שניהנתם מהפלייליסט הנבחר: שירים יפים באווירה מלנכולית. לא סתם הם כלולים ברפרטואר השירים המושמעים בימי הזיכרון. 

אז אפרופו מלנכוליה, אני חייב לסיים בשיר בונוס הבא:

13. חמי רודנר - מלנכוליה אהובתי

https://youtu.be/A-HnBtsrNPM

חיות מחמד - איזה בית קפה, זו השאלה!

 רשומה זו מתכתבת עם הנושא השבועי בשרביט. ומכיוון שכבר כתבתי לא מעט פוסטים בבלוגים שלי בנושא חיות המחמד שלי, הרשומה הזו אינה נוגעת ישירות בשאלת חיית המחמד המועדפת מבחינה אישית, אלא מנקודת מבט אנתרופולוגית. 

ברשומות שלהם, משתתפי השרביט העלו כמה נקודות משותפות בהיסטוריית חיות המחמד שלהם: 
הראשונה נוגעת באילוצים סביבתיים המונעים אפשרות גידול חיית מחמד כלשהי, בתקופות מסויימות במהלך חייהם. למשל, בשל אי הסכמה של מי מבני המשפחה, בשל צפיפות במקום המגורים, בשל תנאי עבודה של שני בני זוג - כמו עומס בשעות עבודה שאינם אופטימליים לטיפול ראוי בחיות המחמד או לסיפוק צרכיהם המינימליים. גידול חיות מחמד הוא גם בעייתי בלשון המעטה, במשפחות המתמודות עם רילוקיישן בתדירות גבוהה (אגב, במאמר מוסגר, המילה המילונית העברית למעבר ממדינה אחת למדינה אחרת לתקופת זמן מוגדרת, לצורכי עבודה, או לימודים היא - עִתּוּק). 

ואולי דווקא חילוקי הדעות בזהות חיית המחמד המועדפת בקרב משפחה - היא היא שמונעת בחירת חיית מחמד כלשהי.

אז מה עושים? מסתבר שהיפנים מצאו פתרון יצירתי, שלמעשה הפך ממש כטרנד ביפן. היפנים מתים על זה. כצורך בסיפוק אהבת חיות מחמד של היפנים, הם פיתחו מודל מעניין על בסיס עסקי. המודל הזה מעורר עניין רב גם בקרב תיירים זרים המבקרים ביפן.

המודל העסקי הזה מבוסס על כמה עקרונות: ראשית אופייני שם גידול של זנים ננסיים של חיות מחמד (חתולים, כלבים, חזירונים...) שחלקם זנים מקומיים שהיפנים פיתחו  בהכלאות או בהנדסה גנטית. מאוד נפוץ לראות ביפן אנשים שמסתובבים ברחוב או במרכזי קניות כשראשה של חיית המחמד מציץ מתוך תיק נשיאה קטן. שנית, היפני הממוצע המכור לשעות עבודה ממושכות - זקוק לאמצעים להפגת מתחים ולחצים. שהייה עם חיות מחמד יכולה להיות אמצעי מצויין כזה להפגת מתחים. קיימים מחקרים מדעיים הקובעים שחיית מחמד בבית היא גורם משמעותי להארכה במספר שנות חיים בכלל (3-5 שנים) ובמספר שנות חיי בריאות בפרט.

אז מהו אם כן המודל העיסקי היפני? רבים נוהגים להתרגע בבתי קפה? - אכן, גם אצלנו. האם אפשר להעלות את הערך המוסף של בתי קפה מעבר לשתיית קפה ולנישנוש?  היפנים מצאו שבתי קפה של חיות מחמד הוא מקור עסקי מצויין, הן למקומיים והן לתיירים. בנוסף, בתי הקפה האלה עונים על מצוות צער בעלי חיים. מדובר בכלבי וחתולי רחוב אסופים, שהצילו אותם מחיים עלובים וממחלות. ובתי הקפה האלה משמשים להם כבית לכל דבר.

כעת לשאלת איזה חיית מחמד. ובכן ביפן יש בתי קפה לחיות מחמד ספציפיים. בעיר אוסקה ישנו בית קפה מומלץ של כלבים. מולו באותו רחוב קיים בית קפה של חזירונים ננסיים. בבתי הקפה האלה גרים ומסתובבים חבורת חיות מחמד. בראשון - כלבים חמודים וידידותיים מזן יפני. בשני - חזירונים ננסיים. 8-12 חיות מחמד בכל בית קפה מסוג זה. בבתי הקפה האלה, חוץ ממלצרים עובדים שם גם מטפלים המאכילים אותם ודואגים לשלומם.  ובבתי הקפה האלה, במחיר שתיית קפה ונישנוש - הלקוחות מלטפים, מחבקים, מקבלים ליקוק ומשחקים עם חבורת חיות המחמד הידותיות. לרשות המבקרים עומדים שם גם מבחר צעצועים כדי לשעשע את החיות.

נתחיל בבית הקפה לכלבים: 

הביקור בבית הקפה הזה כולל היכרות של הכלבים עם הלקוחות. לכל כלב/ה יש שלטים הנושאים את שמם, תמונתם, פרטים כמו גילם, מועד הכניסה לבית הקפה ואופיים (למה שמכונה "אישיות"). 

ומה האפשרויות לעשות איתם? לבחור ממי מהם רוצים לקבל ליקוק, או את מי ללטף או לשחק באביזרי צעצועים שונים.

אוהבים חזירונים? בבקשה, קבלו בית קפה חזירונים:

החזירונים חמודים, אבל ליתר ביטחון כדי שלא ישתינו או ילשלשו על בגדי הלקוחות, הם מקבלים "שמיכות" הגנה לכיסוי.

ואולי אם אתם אנשים של חתולים. בבקשה, יש בתי קפה של חתולים. בעיר קיוטו יש בית קפה חתולים מיוחד, עם מודל עיסקי שונה - שאותו אתאר לאחר הצגת בית הקפה. הכניסה לבית הקפה:

אז מהו המודל העיסקי? כפי שניתן לראות בשלט הכניסה, הביקור תומך בפרוייקט הצלת חתול. מחיר הביקור בבית הקפה כולל גם ערכת האכלה לחתולים. ראשית הלקוח מאכיל את החתולים, מלטף, מקמצ'ץ או כל מה שאפשר לעשות עם חתול ואחר מקנח עם קפה ומאפה עבורו ונהנה מפעילות החתולים.

כפי שניתן לראות בתמונות הבאות, בית הקפה מספק פינוקים מלכותיים לחתולים האסופיים שהשתכנו בבית הקפה - כורסאות, ספות, מתקני כירבול ואפילו מיטה מלכותית. כמובן, צעצועים ומשחקי חתולים פזורים להנאתם בכל שטח בית הקפה.

מדוע המודל העיסקי של בית הקפה לחתולים שונה מזה של הכלבים והחזירונים?

ובכן, ידועים הפתגמים "רעב כמו כלב", או "אוכל כמו חזיר" - תנו להם אוכל והם יאכלו ללא שליטה, עד להקאה וכמובן שהשמנה שלהם מסכנת את בריאותם (כמו שאת הבריאות שלנו, בני האדם)! על כן בבתי הקפה לכלבים ולחזירונים מזינים אותם אך ורק עובדי בית הקפה ובכמות מדודה הנדרשת לבריאותם. 

לעומתם החתולים אוכלים בעיקרון רק כמה שהם צריכים, ובדרך כלל לא נוגעים בשאריות. על כן בבית הקפה לחתולים בקיוטו המבקרים הם אלה שמאכילים את החתולים.   

אז לא משנה איזה אנשים אתם. אנשים של חתולים, או אנשים של כלבים, או אולי של חיות מחמד אחרות - ביפן תוכלו לבוא על סיפוקכם בבתי קפה של כל אחד מהם.

היכן בישראל תוכלו להשתעשע בחזירון חמוד, בריא ומנומס, שהדת היהודית הוציאה עליו לשון הרע? 😀

הדודל של גוגל - יום כדור הארץ

הדודל של גוגל מוקדש לציון יום כדור הארץ העולמי ה-52 החל היום, אותו מציינים ב- 193 מדינות העולם. אבל דוח"ות מדעיים, כמו הדו"ח החדש של האירגון המטאורולוגי העולמי (WMO), מעלים סיבה לדאגה. 

למעשה אנחנו מציינים יום זה לאחר שנה של עליה קיצונית ושבירה של שיאים במדדי אקלים וזיהום סביבה העולמיים - מגמת עליה מדאיגה שנמשכת מזה כמה שנים וישנן כבר תחזיות לשבירה של שורת שיאי אקלים חדשים גם השנה.

בשנת 2022 האוקיאנוסים התחממו לטמפרטורות שיא וקצב המסת הקרחונים ממשיך להתקדם באופן מעורר דאגה, עקב עליית שיא ברמות פני הים. 

הקרחונים באנטראקטיקה הצטמצמו בחורף 2022 כמעט ב-2 מיליון קילומטרים מרובעים.

גם המסת הקרחונים באלפים שברה שיאים, כשהנפגעת העיקרית היא שוויץ שבשנים 2021-2022 איבדה 6% מהיקף הקרחונים - דבר שגרם למעשה לשינוי בקו הגבול העובר בין שוויץ לאיטליה.

בשל המסה מסיבית של קרחונים ועליה של פני האוקיאנוסים, היו כבר איים שפונו מתושביהם ואחרים בסכנת מחיקה.

גם רמות הזיהום בגזי החממה כמו מתאן ופחמן דו חמצני הגיעו לשיא, יחד עם עליה בהתחממות כדור הארץ, שהביאה לאירועי מזג אוויר קיצוניים שפגעו בעשרות מיליונים ברחבי העולם וגרמו לנזקים והפסדים בשווי של מיליארדי דולרים. נזקים אלו החריפו את חוסר הוודאות התזונתית ואת ההגירה ההמונית של אוכלוסיות שלמות.

ב-2022 מיליוני בני אדם באתיופיה, קניה וסומליה מתמודדים במשבר תזונתי חמור עקב בצורות. בשנה זו נרשמה גם הבצורת הארוכה והקשה ביותר בהיסטוריה של סין. גם בשטחים נרחבים בדרום ובמערב ארה"ב סבלו מבצורת משמעותית בשנה שעברה. על פי הערכות, גלי חום קיצוניים באירופה הובילו לתמותה עודפת של כ- 15 אלף בני אדם.

מצד שני חוסר היציבות האקלימית מתבטאת גם בסופות גשמים קיצוניות ושיטפונות מחד, ומשריפות ענק עקב חום קיצוני מאידך. גם זקני קנדה אינם זוכרים טמפרטורות של מעל 50 מעלות וזקני טקסס בדרום אינם זוכרים סופת שלג עם טמפרטורה של מינוס 25 מעלות, כפי שנרשם בשנת 2022. גם באיחוד האירופאי נרשמו בשנה זו הקיץ החם ביותר ושריפות עצומות חסרות תקדים. בים התיכון נרשם שיא בגלי חום ימיים. בפקיסטן ירדה כמות של גשמים ללא תקדים. גשמים שהותירו מתחת למים שליש מהמדינה מתחת למים. למעלה מ-1,700 בני אדם מתו בשיטפונות אלו, 8 מיליון נעקרו מבתיהם ועלות הנזקים לתשתיות ולרכוש היא כ-30 מיליארד דולר.

בוועידת האקלים העולמית האחרונה שהתקיימה ב- 2022 הסתיימה למעשה ללא הבשורה המיוחלת להשיג התחייבות מכלל מדינות העולם ליעד ברור להפסקה הדרגתית כוללת של השימוש בדלקים מאובנים (נפט וגז) עד לשנת 2050. וללא התחייבות חד משמעית להגבלת העלייה של הטמפרטורה העולמית הממוצעת ל-1.5 מעלות צלזיוס, לעומת הצפויה שמוערכת להיות 2 מעלות צלזיוס - שנחשבת לנקודת האל-חזור, שתפגע קשות בבריאות כדור הארץ והאוכלוסיה שלה. המשך הדיונים נדחה לוועידת האקלים הבאה.

משרד האנרגיה ורשות החשמל בממשלת בנט-לפיד הציגו לראשונה תכניות להגעה ליעד הלאומי של 20% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2025, וכן ליעד הלאומי של 30% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות עד שנת 2030. 

יעד זה נקבע כחלק מהמאמץ העולמי להתמודדות עם משבר האקלים אליו התחייבה שרת האנרגיה קארין אלהרר בשם ישראל בוועידת האקלים בגלזגו. 

אולם כידוע, ממשלה זו התחלפה ב-2023 על ידי ממשלת הימין מלא מלא, שכל מעייניה הוא העיסוק בבליץ חקיקה דורסני של מהפכה משטרית. מלחמה ביוקר המחיה, טיפול דחוף בענייני ביטחון פנים וחוץ, חינוך ורווחה - מסתבר שהן ממנה והלאה כבר 4 חודשים מאז הקמתה. אז טיפול בייעדים שאליהם התחייבה ישראל ולועידת גלזגו? - הצחקתם אותנו. 

וכמיטב המסורת של הבלוג נסיים בפינה

1. Lil Dicky - Earth

https://youtu.be/pvuN_WvF1to

2. Michael Jackson - Earth Song

https://youtu.be/XAi3VTSdTxU

3. Outer Space: "A Beautiful, Beautiful World

https://youtu.be/TBmZjOHrVJ0

4. Kurt Cobain - Across the Universe

https://youtu.be/_1v4CatiRY0

5. Yesterday The Beatles

https://youtu.be/GKtXVpnsaGE

פס קול משמעותי של תקופה בחיי

 ההשראה לפוסט הוא הנושא החם בשרביט .

אינני יכול להיזכר בפס קול שליווה תקופה ששינתה את חיי. אני מניח שבחיים אנחנו עוברים שינויים תמידיים, קטנים או גדולים שמעצבים את חיינו, כאלה שמרגישים ואחרים שמתמקמים בעיקר בתת המודע.

אבל פס קול של תקופה שמעורר בי זכרונות שלה הוא השיר "סע לאט" של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב. ובמיוחד השורות :

נוֹסְעִים בַּמְּכוֹנִית הַיְּשָׁנָה

לְתוֹךְ הַלַּיְלָה הָרָטֹב

הַגֶּשֶׁם שׁוּב נִהְיָה כָּבֵד

וְלֹא רוֹאִים מִמֵּטֶר

סַע לְאַט

צְבִי אוֹמֵר שֶׁגְּשָׁמִים כָּאֵלֶּה מַזִּיקִים לְחַקְלָאוּת

וַאֲנִי חוֹשֵׁב כַּמָּה חַם בַּבַּיִת, 

וְאֵיזֶה מִסְכֵּנִים הַחַיָּלִים

שֶׁשּׁוֹכְבִים עַכְשָׁו בַּבֹּץ

1975, חורף ברמת הגולן, גשם, ברד וקור חותך עצמות לצאת עם הגטקעס לשמירה בלילה, מתוך שק השינה שמעליו כמה שכבות של שמיכות צמר צבאיות (לא היו אז שמיכות ובגדי פליז). ומתלבשים רועדים מקור באוהל פרוץ רוחות במדים לחים. אפילו לעקרבים כל כך קר שהם צונחים בצניחה חופשית ממרום האוהל, היישר אל חום גופו של החייל הישן הקורבן.

מתבוססים בבוץ בדרך לעמדות השמירה, גשם שוטף והרוח המקפיאה צולפת. קופאים ורועדים מקור בעמדה. ורק לאחר שעתיים ולבין שעתיים נוספות, מגיע לעמדה הסמל תורן עם קנקן קפה שחור שהספיק כבר להתקרר לגמרי בדרך. 

אני מזמזם חרישית:  

"וַאֲנִי חוֹשֵׁב כַּמָּה חַם בְּשַׂק שֵׁנָה בָּאֹהֶל, 

וְאֵיזֶה מִסְכֵּנִים הַחַיָּלִים,

שֶׁשּׁוֹכְבִים עַכְשָׁו בַּבֹּץ"

ועוד שעתיים נצחיות כאלה עוד לפנינו ...

***

מפקד סוללת התותחים (המסו"ל) שלנו כבר נמצא בתצפית בשטח סוריה, משמש כקט"ק (קצין טיווח מטרה קידמי). במשימה להגיע לטווח הפגזה אל מטרות בדמשק, אנחנו מתקרבים לעבר הגבול הסורי. כוח סוללת התותחים שלנו נע אחר זחל"מ המפי"ק (מרכז פיקוד ירי קידמי). כדי לא להתגלות על ידי האוייב הכוח נע באפלה (בלילה ערפילי ללא ירח), כאשר תאורת הפנסים מושבתת.

 

הכוח כולל שלושה תותחי "רומח" בקוטר 175 מילימטר (שטווח הירי למטרה מגיע עד כ-33 קילומטר ועם דיוק  מטרה בטווח של 10 מטר). לכל אחד מהתותחים מתלווה צוות מפעיל של 13-15 תותחנים. חלקם ממוקמים כל העת בזחל"מ נושא התותח (הטנק) עצמו וחלקם מתפרסים בתפקידים שונים סביב התותח - נוסעים עד למקום הפריסה בזחל"מ "מוגף אלפא" נושא הפגזים וחומר הנפץ.

תותח בקוטר 175 מילימטר בעת ירי

זחל"מ מוגף אלפא נושא הפגזים ואבק השרפה

 כחובש (פראמדיק) הסוללה הייתי מצטרף לאחד משלושת הצוותים (בד"כ לצוות התותח המרכזי בפריסת הירי). לא פעם הייתי מנצל את זמן הנסיעות עד לפריסת הסוללה, כדי להשלים קצת שינה בינות אריזות הפגזים והחומר נפץ הודף (חנ"ה)  ברכב האלפא. 

אך באותו הלילה, שוכב בדרך אל הגבול בין מצבור הפגזים ואבק השריפה, 

"אֲנִי חוֹשֵׁב עוֹד מְעַט זֶה סוּרְיָה

וְרַק שֶׁלֹּא יָעוּף אֵיזֶה רִמּוֹן
וְנֵלֵךְ לַעֲזָאזֵל"

לכן מחשש זה, בניגוד להרגלי, עזבתי באותו לילה את רכב האלפא והצטרפתי לצוות זחל"מ המפי"ק שהוביל את הכוח. 

רכב מרכז פיקוד ירי קידמי (מפי"ק)

וכמו בשיר, אנחנו: 

"נָעִים לְתוֹךְ הַלַּיְלָה הָרָטֹב,
הַגֶּשֶׁם שׁוּב נִהְיָה כָּבֵד
וְלֹא רוֹאִים מִמֵּטֶר"

סגן ע' הקע"ת (קצין עמדת התותחים, שכיום כינוי תפקידו בתותחנים השתנה ל- סמ"סול- סגן מפקד הסוללה) כשראשו מציץ לתוך הלילה מצריח המפי"ק - אמור לנווט ולהכווין את הנהג, שאינו רואה כלום בלילה החשוך ולמעשה נוהג כעיוור. אמנם הקע"ת היה מצוייד במשקפת ראיית לילה מסוג - SLS, אבל זוהי הייתה דאז ראיית לילה מאוד מוגבלת בלשון המעטה (יחסית לזו הקיימת כיום) - קשה לזהות בעזרתה כראוי בפרטי תנאי השטח ובמיוחד הסטטיים. 

מלבד סגן ע' שעמד, השקיף וניווט מהצריח, צוות המפי"ק (שני מִשְּׁנִים טֶכְנִים*, קַשָּׁר, הנהג ואני) ישבנו חגורים ומוגנים פחות או יותר בתוך הזחל"מ והנה חשים לפתע בטלטלה עזה. הנהג נכנס במהמורה רצינית שהטיחה בעוז את פרצופו של הקע"ת בתת - המקלע שבראש הצריח. זב דם, התנפצה הלסת של ע' ושיניו שנעקרו התפזרו לכל עבר. לאחר טיפול ראשוני בו להאטת הדימום, הזרקת מורפיום להקלת כאביו ומתן נוזלים לווריד, לא נותרה לי ברירה אלא להורות על עצירת הכוח - כדי לתאם פינוי דחוף של הפצוע במסוק, למחלקת פה ולסת בבית חולים שיבא תל השומר. משם רק לאחר אישפוז ושיקום ארוכים, הוא חזר לסוללה לזמן קצר יחסית עד לשחרורו מצה"ל . החליף אותו לאחר מכן סגן צ', שגם הוא היה מעורב באירוע טראומטי, שעלה בחייו של חייל, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.

*מִשְּׁנִים טֶכְנִים - חיילים שקיבלו הכשרה לערוך את כל החישובים הדרושים לקראת הירי - חישוב נ"צ ונתוני ירי בעזרת מפות ומחשב ארטילרי, והעברת הנתונים למפקדי צוותי התותחים.

טיפול בפצוע שצולמתי באירוע אחר בסוללת תותחנים ברמה

***

באותם ימים שבהם השינה הייתה באוהלי שדה, לאחר מכת הקור והעקרבים בחורף, עם בוא הקיץ הפכו הזבובים והיתושים להיות מטרד רציני. מי השתיה בעוקב המים (ראו תמונה למטה) טופלו בטבליות כלור ונבדקו בערכה לבדיקת איכות המים הראויה לשתיה. אבל  במי הנגר בסמוך לברז עוקב המים (מקור אספקת המים הנייד) ובתעלת הניקוז הפתוחה של שפכים שיצאה מאוהל המטבח - זחלי היתושים והזבובים היו מקננים בהמוניהם. 

באותם הימים היתושים ברמת הגולן היו נגועים בטפילי המלריה. בשל סכנת המלריה, כאחראי על התברואה בסוללה, היה עלי לערוך מסדר שבועי לכל החיילים והקצינים, שבו היו צריכים לבלוע בנוכחותי כדורי כינין כנגד מלריה.

"וַאֲנִי חוֹשֵׁב אֵיזֶה מִסְכֵּנִים הַחַיָּלִים 

שֶׁשּׁוֹכְבִים בָּאֹהָלִים

נֶעְקָצִים מֵהַיַּתּוּשִׁים וְהַזְּבוּבִים 

שֶׁמְּקַנְּנִים עַכְשָׁו בַּבֹּץ".

היתושים שחגגו על החיילים בלילה והזבובים שעם אור ראשון היו פותחים במתקפה על החיילים הישנים ומציקים נורא, כבר ממש לא הזיזו להם חומרי ההדברה שפיזרתי בשטח. הם כבר היו עמידים לכל חומרי ההדברה הכימיים המסחריים. 

עד שיום אחד עלה בי רעיון והחלטתי לעשות מעשה, ובניגוד לפרוטוקול הצה"לי (ואני מעז לספר על זה כעת בשל תקופת ההתיישנות). שפכתי באזור מי הנגר ובתעלות השפכים מלוא הג'ריקן תערובת של סולר ודלק והצתתי באש ענק את פני המים הבוציים. האש התקדמה במהירות לאורך פני שטח מי השופכין ושרפה את כל הביצים והזחלים. שקט השתרר והקלה ממפגע הזמזמניים והעוקצניים, עד למבצע ההצתה הבא.

מצולם מימין עם צוות עזר תברואה בסוללה: בודקים איכות מי השתיה ב"עוקב מים" מתנייד
ועורכים שאר טיפולי תברואה מונעת

והפסקול במלואו:

השרביט החם - עבודות זמניות

ההשראה לכתיבת הפוסט הוא נושא השרביט החם.

למרות שמבחינה כלכלית גדלתי בבית מאוד צנוע, כי לא היה יותר, לא עבדתי בילדותי ובנערותי בבתי אריזה ושבכאלה (שהיה טרנד מקובל בקרב בני כיתתי). בייביסיטינג היה אז (כנראה גם כיום) פריבילגיה מתגמלת לבנות בלבד. בילדותי, בשל מקום עבודתו של אבי, אז כשכיר באגד, ניהנתי מהפריבילגיה של בילוי החופש הגדול בקייטנות אגד. קייטנות שנחשבו אז לטובות והמעשירות ביותר במדינה. בחופש הגדול שבין כיתה ה' לכיתה ו', זכיתי גם לחוויה יוצאת מן הכלל בפנימיית אגד שנערכה בכפר הנוער הדסה נעורים ליד בית ינאי.  עם לוח זמנים עמוס שמילא כמעט את כל תקופת החופש הגדול, כמובן שלא היה זמן פנוי לעבודה.

אבל בסופי שבוע ובחופשים האחרים הרבתי לעזור לאבא שלי בעבודה במוסך אגד. בשל תקופת ההתיישנות, אספר לכם בבושת פנים שבגיל 10-11 כבר נהגתי באוטובוסים והעברתי אותם מעמדות התיקון במוסך לעמדות שורת החניה של האוטובוסים המתוקנים. כמובן שבהתחלה אבא שלי היה יושב לצידי על המושב ומשגיח על נהיגתי. לאחר זמן מה הוא נתן לי להסיע את האוטובוסים בשטח המוסך, כאשר הוא עומד ומפקח עלי מחוץ לאוטובוס ובעת הצורך מכוון אותי בחנייה ברברס להתמקם בין שני אוטובוסים. בנוכחותו העברתי אוטובוסים מתוקנים משטח המוסך אל מתחם התחנה המרכזית, למסירה ליידי הנהגים. הנהיגה של ילד הייתה בהחלט קוריוז משעשע עבורם. 

כשאבא שלי כבר היה חבר אגד ומונה למזכיר הטכני של המוסך, עזרתי לו במשרד שלו. למשל לנתק את תשדירי הרדיו ששודרו מהרמקולים השונים ברחבי המוסך ולהודיע הודעות תאום בקריזה לעובדים. בשל קול הזמיר שהיה לי אז, עובדי המוסך נהנו לעיתים גם משירה שלי למיקרופון שהיה מחובר למערכת הרמקולים, לפי בקשה של מנהל המוסך או סגנו. 

במשרד של אבא שלי עזרתי לו לחשב ב"מכונת חישוב" את "הפרמיות" של עובדי המוסך. לכל סוג פעולה של תיקון אוטובוס, הייתה טבלה מחושבת לזמן הממוצע הנדרש לתיקון. עובד שסיים את העבודה מהר יותר, היה זוכה לפרמיות במשכורת, באופן יחסי לזמן שבו בוצעה העבודה בפועל. מדידת הפרמיות וחישובן היה ממש סוג של מדע ייעול עבודה. עזרתי לאבא שלי גם בפעולות מסויימות נוספות שהיו דרושות לניהול הלוגיסטיקה של המוסך. הייתי מסכם גם את שעות העבודה הנוספות מכרטיסי העובדים. מבחינתי זה היה ניסיון מעניין לחיים, למרות שלא עסקתי בזה יותר בעתיד.

בשירות הצבאי הסדיר שלי עברתי קורס פארמדיקים וניהלתי מרפאה גדודית בחיל התותחנים ברמת הגולן ובמחצית השנה האחרונה החלפתי את מקומו של מ"פ המפקדה שקודם לתפקיד אחר - כקצין מספר שלוש בהיררכיה לאחר המג"ד והסמג"ד וללא קורס קצינים. 

השתחררתי מהגדוד ביום חמישי והתחלתי ללמוד לתואר ראשון ביום ראשון שלאחריו, מיד לאחר החמשוש האחרון שלי בין החיילוּת לאזרחות. ככה, בקושי משוחרר, התחלתי ללמוד לימודים אקדמאים. בלי עבודה, ללא נסיעה לטיול במזרח הרחוק או בדרום אמריקה כפי שעושים היום כמעט כולם. האמת שהפעם הראשונה שטסתי לחו"ל הייתה רק בגיל 27, כאשר המדריך שלי לדוקטורט מימן לי קורס קיץ באי ביוון.

התחלתי לימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה, לימודים אינטנסיביים משמונה עד שמונה. חייתי בצימצום במעונות האוניברסיטה, מחלק חדר עם שותף. בימי שישי (בזמנו למדו ועבדו גם בימי שישי), נעדרתי מהלימודים והשלמתי את החומר מסיכומי הרצאות של סטודנטים אחרים - כדי לעבוד בסופי שבוע במחלקה פנימית בבית החולים מאיר בכפר סבא. התמזל מזלי לקבל את העבודה הזו בזכות צה"ל, שהכשיר אותי להיות פראמדיק. כך עבדתי במשך ארבע שנים, בכל סופי השבוע, מבלי ללכת לים או לטייל או סתם להתבטל - כפי שיכלו לעשות מרבית הסטודנטים מהמחזור שלי. בעבודה זו התנסתי בכל סוגי המטלות של האחים והאחיות, החל מתפקיד הכנת וחלוקת תרופות, זריקות ואינפוזיות לחולים ועד לאחראי משמרת שתפקידו להתלוות לביקורי הרופאים ובהתאם לתרגם פקודות טיפולים לאחים ולאחיות ביומן ובתיקים הרפואיים.

בנוסף, בתקופת החופש הגדול עבדתי כחובש בקייטנות. ומכיוון שתודה לאל, בדרך כלל הילדים אינם נפצעים רוב הזמן - עבדתי שם בו זמנית גם במשרה נוספת - משרת מדריך (משכורת כפולה). בסופי השבוע המשכתי כרגיל במשמרות בבית החולים. 

כדי לקצץ בשכר הלימוד שלי הצטרפתי לתוכנית השתתפות בשמירה לילית במעונות האוניברסיטה, או ביום בקמפוס האוניברסיטה - בפטרול או בבדיקה בטחונית בשער הכניסה. אגב, באותה עת עשה זאת גם העיתונאי דן מרגלית בלימודי הדוקטורט שלו.

במשך שלוש שנות לימודי התואר הראשון השחלתי מדי פעם גם ליווי כחובש ונושא נשק בטיולי בתי ספר. מה לעשות, אם אין לחם אין תורה.

למעשה כמעט סיימתי את לימודי התואר הראשון לאחר שנתיים וחצי ונותר לי לסיים קורס אחד בלבד (5 שעות בשבוע) במחצית השנה האחרונה של הלימודים ולכן התפנה לי עוד זמן לעבודות מזדמנות. עוד בלימודי התואר הראשון התקבלתי בשנת הלימודים השלישית לעבודה לפי שעות באחת מעבדות המחקר היוקרתיות באוניברסיטה - שם המשכתי אחר כך את לימודי במסלול ישיר לדוקטורט.

במדעים המדויקים, לימודי תואר שני ושלישי כוללים מלבד קורסים, גם עבודה ניסויית מעשית אינטנסיבית - לצורך כתיבת התזה וקבלת התואר בסיום. למעשה אין לי תואר שני, כי המשכתי כאמור במסלול ישיר לדוקטורט. במסלול הזה (המתאפשר למצטיינים בתואר ראשון), לומדים את כל הקורסים הנדרשים לתואר שני ולאחריהם צריך לעמוד בבחינה כוללת בעל פה בפני ועדת בוחנים - כדי לאשר המשך הלימודים במסלול. החיסכון במסלול הזה הוא בכך שמדלגים על כתיבת תזה לתואר שני והעבודה המעשית לתזה נצברת עבור התואר השלישי.

בתקופה זו הועסקתי בשנה הראשונה כ"עוזר הוראה" ובמקביל המשכתי לעבוד בסופי שבוע גם בבית החולים. בשנה השניה כשעברתי את הוועדה למסלול ישיר לדוקטורט, זכיתי במינוי למשרת סגל אקדמי זוטר באוניברסיטה. בתחילה  בדרגת "אסיסטנט" ובהמשך קודמתי לדרגת "מדריך" (כסף ותנאים סוציאלים, כמעט כמו בדרגת "מרצה"). עבודה זו כללה הוראה בסדנאות, הנחיית תרגילים ומעבדות לתלמידי תואר ראשון ושני. לעיתים גם החלפת פרופסורים בהרצאות פרונטליות לכמאתיים סטודנטים, כשיצאו לשירות מילואים או מסיבת העדרות אחרת. הייתה זו אז משרה מכובדת, עם שכר נאה בצידה. אבל בצידו דרש ממני סדר יום מטורף שכלל לימודים לתואר, עבודה ניסויית מעשית לתזה והוראה לסטודנטים. הייתי מתאר את סדר היום הזה "ללמוד, לעבוד וללמד - לה לה לה". שליטה בכל זה חייב אירגון זמן קפדני ביותר.

בתקופת הדוקטורט שלי, לאחר מגורים צנועים של ארבע שנים במעונות הסטודנטים - הצלחתי לרכוש דירה צנועה בגיל 24 בלבד. זה בהחלט לא היה דבר מקובל ואפשרי לסטודנטים בגילי. כיום בוודאי שלא, וגם אז. הקוראים שואלים בוודאי כיצד עשיתי את זה. סביר שחושבים שאת הדירה קנו לי ההורים. אז זהו שלא! אמנם ההורים שלי פתחו לי בילדותי חשבון חיסכון לדירה. ותמורת סכום חודשי שהפקידו, תוכנית החיסכון הייתה אמורה להניב דירה יחד עם זכאות למשכנתא משלימה בסכום החיסכון, ללא ריבית והצמדה. אלא מה קרה? תוכנית החיסכון הזו נעשתה בתקופה שלא הייתה אינפלציה ולכן החסכונות לא היו צמודים. וכשרציתי לקנות דירה - ערך החיסכון היה שווה בקושי ל- 20% דירה בלבד. אז כיצד הצלחתי לרכוש את הדירה הראשונה הצנועה שלי?

מהכתוב למעלה, ניתן להבין שבתקופת לימודי התואר הראשון שלי עבדתי כמו חמור. כאמור, חייתי בצניעות וחלקתי חדר עם שותף במעונות הסטודנטים. את הכסף שחסכתי השקעתי בבורסה. קראתי את המדור הכלכלי בעיתון, הייתי מחובר לאינפורמציה על אירועים מובילים במשק ועשיתי החלטות נכונות של קניית מניות שונות ומכירתן בזמן הנכון. למרות שעשיתי זאת ללא יועץ השקעות, הרווחתי הרבה כסף - זה הספיק לתשלום 60% מהדירה שקניתי. וכדי לממן את עלות 20% הנותרים לרכישת דירה - לקחתי משכנתא לחמש שנים (שאותה בעצם סיימתי לשלם אחרי שלוש וחצי שנים). את יתרת המשכנתא החזרתי מדמי השכירות שקיבלתי משותפותיי לדירה. אחת מהן היתה זו שתהפוך לרעייתי לעתיד. נישאתי לה בגיל 27.

ביום שסיימתי את חובותיי לדוקטורט והגשתי את עבודת התזה שלי לשיפוט - הסתיים חוזה העסקה שלי באוניברסיטה ונותרתי ללא עבודה. אך לאחר כחודשיים קיבלתי ויזת עבודה/לימודים לארה"ב ונסעתי עם זוגתי להתחיל השתלמות (פוסט- דוקטורט) במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, היוקרתיים, בוושינגטון הבירה. 

ארבע שנים כמעט ארכה ההשתלמות. בסופה חזרתי לארץ כמדען צעיר וכמרצה לעבודה באוניברסיטה, עם חוזה זמני לשנתיים ועם פרס וולף. ובסך הכול - ההכשרה שלי כמדען נעשתה בזמן המינימלי האפשרי - 12 שנה (כמו מספר שנות הלימודים ביסודי, החטיבה והתיכון). סה"כ 24 שנות לימוד והתמחות עם שירות צבאי סדיר באמצע.

כמרצה באוניברסיטה השלמתי הכנסה בעבודה נוספת כמרצה בשני קורסים סמסטריאלים לרפואנים בבית ספר לתלמידי חו"ל וכן בהרצאות מוזמנות כמרצה מהחוץ במכללות.  למשל, בשנה מסויימת הייתי טס לקריית שמונה ללמד במכללת תל חי קורס מעבדה מרוכז. העברתי גם קורסי השתלמות לרוקחים במכללת תל אביב. כל אלו היו עבודות זמניות לצורך מימון קניית בית צמוד קרקע שרכשנו. היה לזה רק חיסרון מעצבן של תשלום מס במקור.

יחד עם הקידום בדרגות בסגל האקדמי, תמורת ויתור על תוספת מענק עבור הקדשת זמן מלא - קיבלתי אישור לעבודה נוספת בחלקיות משרה כראש תחום במשרד ממשלתי ובחלקיות משרת ניהול וייעוץ נוספת בבית חולים מסויים.

כל העבודות שתיארתי היו מבוססות על זמניות (רק חלקן תלויות מסלול) או שהיו "על תנאי", לצורך חידוש שנתי של חוזים ומעבר שבעה מדורי גהינום עד למינויים קבועים.

אה כן, בין השאר לא כללתי מינוי (והכנסה נוספת) כפרופסור לווין באוניברסיטת בוסטון בארה"ב, והרצאות מוזמנות לכנסים באגודות ובאוניברסיטאות חוצות יבשות. לא כללתי גם תוספות הכנסה משתנות מישיבה בוועדות, מתפקידי ניהול אקדמיים שונים, מעבודות ייעוץ שונות (לחברות פארמה וביוטק) ועד מבדיקה ושיפוט כמומחה מהחוץ של עבודות תזה לדוקטורט של סטודנטים מכל האוניברסיטאות בארץ. האמינו לי, הרבה כאב ראש של תאומי מס, ותסכול רב מכך שלמחצית מהכנסות העבודות שלי שותפה קופת המדינה. שלא לדבר על כך שבחלק מהמיקרים, תשלום המס במקור כלל גם ניקוי של מע"מ. לו הייתי בוחר להשאר בארה"ב (במשרות שהוצאו לי בסיום ההתמחות) שיעור המיסים היה כמחצית מאשר כאן. מה עושה מדינה כדי להחזיר לארץ את "המוחות" הישראלים? 😕

ומבין כל העבודות כמעט שכחתי לציין את ניהול אתר הבלוגיה ההיברידית "פרפרים - הבלוגוספרה שלנו", שנעשה בהתנדבות כבר 4 שנים.

השרביט החם - סיפור שמות אנקדוטאלי

 פוסט שבת בהשראת הנושא השבועי של השרביט החם.

לקראת הולדת הבת בעת שהותנו בפוסט דוקוטורט בארה"ב, שלחו לנו מהארץ חוברת עבה עם שמות. בחרנו אחד שהוא למעשה שם של עץ דרומי מרשים למראה. היא נולדה בין כריסמס לשנה החדשה וחברינו הגויים ציינו שכשתגדל היא תשנא אותנו על כך שלא יוכלו לחגוג לה בגן ובבית הספר, משום שיום הולדתה חל בתקופת החגים. הם גם היו בטוחים שניתן לה את השם כריסטינה. וכמה נדהמו שנתנו לה שם עברי של עץ (אותו תרגמנו להם לאנגלית). אמרו שלא מכירים בארה"ב אנשים עם שמות של עצים בכלל. הזכרנו להם שדווקא בסידרת סידקום בטלוויזיה שרצה אז בארה"ב - לגיבורה הראשית קוראים בשמה האנגלי של הבת, כלומר בשם העץ (אבל בהחלט זה שם די נדיר שם).

כשנולד הבן לאחר שחזרנו לארץ, החלטנו להעניק לו שם של עץ צפוני בארצנו (גם לא מהנפוצים בשמות העצים הקלאסיים). יש לנו רגישות להעניק לילדינו שמות כאלו, שכשהמורים יקראו בשמם, יקומו כמה תלמידים בכיתה.

במרחק הזמן הסתבר שבשמות קלענו לניגוד אופיים של השניים - הטמפרמנט החם של "הדרומית" לעומת הרוגע של "הצפוני".

מאוחר יותר גילינו בשירת ארצנו שיר המאזכר באותה השורה את שני העצים (הדרומי והצפוני). וכמה שנים לאחר מכן, בעת טיול עם המשפחה בחרמון - עליה ברכבל בקיץ שכלל הדרכה על החי והצומח, הופתענו שאיתנו טיילה משפחה עם שני ילדים - בת ובן באותם גילאים כמו שלנו ועם אותו צירוף של שמות. 

במיוחד הופתענו מכך שהמשפחה הזו הייתה משפחה דתית, ומתן שמות כאלה אצל דתיים נדיר ביותר, אם בכלל. מאז ועד עצם היום הזה לא נתקלנו יותר בצירוף משפחתי כזה של השמות - אצל דתיים  כחילוניים, וכפי שחווינו באופן חד-פעמי ב"מפגש עצים" נדיר שכזה, ביום קיץ לוהט בצפון.