הדודל של גוגל מוקדש לציון יום כדור הארץ העולמי ה-52 החל היום, אותו מציינים ב- 193 מדינות העולם. אבל דוח"ות מדעיים, כמו הדו"ח החדש של האירגון המטאורולוגי העולמי (WMO), מעלים סיבה לדאגה.
5. Yesterday The Beatles
ההשראה לפוסט הוא הנושא החם בשרביט .
אינני יכול להיזכר בפס קול שליווה תקופה ששינתה את חיי. אני מניח שבחיים אנחנו עוברים שינויים תמידיים, קטנים או גדולים שמעצבים את חיינו, כאלה שמרגישים ואחרים שמתמקמים בעיקר בתת המודע.
אבל פס קול של תקופה שמעורר בי זכרונות שלה הוא השיר "סע לאט" של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב. ובמיוחד השורות :
![]() |
זחל"מ מוגף אלפא נושא הפגזים ואבק השרפה |
לקראת הולדת הבת בעת שהותנו בפוסט דוקוטורט בארה"ב, שלחו לנו מהארץ חוברת עבה עם שמות. בחרנו אחד שהוא למעשה שם של עץ דרומי מרשים למראה. היא נולדה בין כריסמס לשנה החדשה וחברינו הגויים ציינו שכשתגדל היא תשנא אותנו על כך שלא יוכלו לחגוג לה בגן ובבית הספר, משום שיום הולדתה חל בתקופת החגים. הם גם היו בטוחים שניתן לה את השם כריסטינה. וכמה נדהמו שנתנו לה שם עברי של עץ (אותו תרגמנו להם לאנגלית). אמרו שלא מכירים בארה"ב אנשים עם שמות של עצים בכלל. הזכרנו להם שדווקא בסידרת סידקום בטלוויזיה שרצה אז בארה"ב - לגיבורה הראשית קוראים בשמה האנגלי של הבת, כלומר בשם העץ (אבל בהחלט זה שם די נדיר שם).
כשנולד הבן לאחר שחזרנו לארץ, החלטנו להעניק לו שם של עץ צפוני בארצנו (גם לא מהנפוצים בשמות העצים הקלאסיים). יש לנו רגישות להעניק לילדינו שמות כאלו, שכשהמורים יקראו בשמם, יקומו כמה תלמידים בכיתה.
במרחק הזמן הסתבר שבשמות קלענו לניגוד אופיים של השניים - הטמפרמנט החם של "הדרומית" לעומת הרוגע של "הצפוני".
מאוחר יותר גילינו בשירת ארצנו שיר המאזכר באותה השורה את שני העצים (הדרומי והצפוני). וכמה שנים לאחר מכן, בעת טיול עם המשפחה בחרמון - עליה ברכבל בקיץ שכלל הדרכה על החי והצומח, הופתענו שאיתנו טיילה משפחה עם שני ילדים - בת ובן באותם גילאים כמו שלנו ועם אותו צירוף של שמות.
במיוחד הופתענו מכך שהמשפחה הזו הייתה משפחה דתית, ומתן שמות כאלה אצל דתיים נדיר ביותר, אם בכלל. מאז ועד עצם היום הזה לא נתקלנו יותר בצירוף משפחתי כזה של השמות - אצל דתיים כחילוניים, וכפי שחווינו באופן חד-פעמי ב"מפגש עצים" נדיר שכזה, ביום קיץ לוהט בצפון.
רשומה בהשראת נושא השרביט החם.
בנושא זה כבר נערך דיון מקיף במסגרת כתבה וראיון עם מנהל "פרפרים - הבלוגוספרה שלנו" למגזין "יקום תרבות", על מצב הבלוגים בעולם ובישראל במאה ה-21. גילוי נאות, מנהל פרפרים הוא כותב רשומה זו.
כחלק מהראיון הועלתה השאלה הרלוונטית לנושא השרביט - מהי חשיבות הבלוגים מול הרשתות החברתיות ככלל (ובאופן ספציפי פייסבוק בפרט)? הדיון בנושא זה מתאר את ה- PROS וה- CONS של הבלוגים מול הפייסבוק ומובא כאן בהמשך. לנושא זה יש רלוונטיות רבה לחברי "קהילת פרפרים - הבלוגוספרה שלנו" ובמיוחד לאלה אשר צמצמו או העבירו לאחרונה את פעילותם הבלוגוספרית לפלטפורמות הרשתות החברתיות, ובאופן ספציפי לפייסבוק.בהשראת נושא השרביט החם. תחפושות של שלושה דורות מהווה אל העבר.
התחפושת הראשונה של הנכדה כשהייתה בת כ- 8 חודשים - חיפשו אותה לתות שדה והיא זרמה עם זה.
השנה היא כבר בגן ילדים (בת שנתיים ושמונה חודשים). ובהכיר הגננת נפש פעוטותיה שחלקם מתקשים לעמוד במעמד ההתחפשות, היא הכינה את הפעוטות לפורים כבר כשבוע לפני חופשת פורים. החל מהכנת אוזני המן על ידי הילדים.
![]() |
אוזני המן מעשה ידי הילדים מרידוד הבצק, המילוי ועד לאפיה |
את התחפושת הזו תפרה אימא של חבר שלה מהגן, כצמד "מיני ומיקי"
ההשראה לפוסט הזה הוא נושא השרביט החם, בעריכתו של מוטי אור, שכותרתו - ספרו לנו על הבלוג שלכם. מיד תבינו שההיסטוריה הבלוגוספרית שלי כוללת למעשה מספר בלוגים מהעבר (דור ראשון) ומההווה (דור שני), שחלקם עברו אבולוציה הכוללת גם מעבר כתיבה בין פלטפורמות שונות. ומכיוון שמדובר במספר בלוגים, יתכן ואתם שואלים מדוע נבחר דווקא בלוג זה (שאולי הוא הפחות ידוע לחלקכם) כדי לספר את סיפור הבלוגים שלי. נו טוב, אם קראתם את הכותרת אתם וודאי מבינים שלצורך קבלת רמזים (ואני מדגיש רמזים) לפתרון תעלומה זו ואולי אחרות - יש לקרוא פוסט זה בעיון מתחילתו ועד לסופו. אז בחיאת כמו שאומרים ברחובית, אל תתיאשו go ahead 😉
אקדים ואומר שאת הבלוג הראשון שלי התחלתי בישראבלוג בשנת 2011 כמתנה שהענקתי לעצמי לכבוד יום הולדתי (אחרי שלפני קראתי כמה בלוגים של אחרים פה ושם. ומאז, יום ההולדת ויום הבלוגולדת - חלים בהתאם באותו התאריך. מדוע בישראבלוג ולא בתפוז? ובכן מעשה שהיה כך היה. התחלתי לכתוב בישראבלוג בבלוג ששמו "חשיבה חופשית" בכינוי "קנקן התה" (הסבר למקור הכינוי בהמשך).
אבל מסקרנות או בשביל הספורט כפי שנהוג לומר, החלטתי בראשית הדרך הבלוגוספרית שלי לערוך מבחן מדעי (הרי במקצועי מדען הנני ועריכת ניסויים טבועה עמוק בנשמתי). והניסוי שהיה, כך היה: בחרתי 10 פוסטים שבישראבלוג הביאו כל אחד אלפי כניסות ועם עשרות עד שתי מאות ויותר תגובות לכל אחד ופרסמתי אותם (בפער של שבוע זה מזה) בבלוג עם אותו שם, שפתחתי בתפוז. ומה היו תוצאות הניסוי? וודאי שואלים אתם. ובכן כל אחד מהם זכה בתפוז למספר קריאות מביש, שאפשר לספור בשתי ידיים, וכל עשרת הפוסטים גם יחד זכו רק ל-4 תגובות! 😥
בסיום הניסוי, פרסמתי את תוצאותיו קבל עם ועדה, עם המסקנה הנחרצת שישראבלוג הוא הפלטפורמה הקהילתית המועדפת על תפוז. (אקדים כאן את המאוחר, שהעורך החדש של תפוז פנה אלי אחר כך כמעט בתחינה, כדי שאשקול לעבור לכתיבה בתפוז, עם הבטחה לקדם את הבלוג שלי (מעט מדי ומאוחר מדי, כפי שנהוג לומר ובדיעבד לאחר גורלו של תפוז...). נכון שברחבי ישראבלוג שוטטו לא מעט טרולים (בלשון המעטה) עם תרבות דיבור של נוער שוליים ושל אנשים המוגדרים בפסיכיאטריה כ"אישיות גבולית". אבל למדתי כיצד לטפל בהם, ובשלב מסויים הגבלתי לתגובות מאומתות.
שאלו אותי לא פעם מגיבים מדוע אני מבזבז את זמני בכתיבה בישראבלוג ולא בפלטפורמה מכובדת כמו וורדפרס. והתשובה לכך נבעה ממטרת כתיבת הבלוג ובהתאם קהל היעד, כפי שפרסמתי באודות הבלוג והכותב (שהעתקתי גם לבלוג ההמשך, אך זו בעצם הקדמת המאוחר למה שיתואר בהמשך).
מתוך המנעות מלזהם את הבלוג שלי בפוליטיקה ואקטואליה, החלטתי לבטא גם את האני האחר שלי בבלוג נוסף בישראבלוג. שמו "דע-א-קטואליה" תחת הכינוי "חץ ופרח"
למעשה מגמת האדישות האזרחית המצערת הזו נמשכת עד עצם היום הזה ואפילו התגברה. וכדי להדגים זאת, נעשה כעת קפיצה בזמן לשלהי 2022 ולתחילת השנה האזרחית הנוכחית. מאורעות השעה מהאקטואליה עוררו בי שוב את הצד המחאתי. כי מלבד ההזדמנות הדמוקרטית הניתנת לי להשתתף בבחירות, כאשר הממשלה רומסת ועושה כאוות נפשה (כאילו שהבוחרים נתנו להם יפוי כוח בלתי חוזר וקו אשראי פתוח לכל עלילותיה בפתק אחד) - מה שנותר לי הוא למחות בהפגנות חוקיות, ולפרוק בציבור את התסכולים שלי, בבלוג חדש ובפינת סאטירה באתר פרפרים, המכונים "פסוקו של יום מאת קנקניהו" (ולמי שאינם יודעים, גילוי נאות, הכותב הוא מנהל ועורך האתר) .
וְעֵת מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹגָה יָרְדָה עַל הָאָרֶץ וְחֹשֶׁךְ מְרַחֵף עַל פְּנֵי תְּהוֹם |
זו רק טעימה (יש עוד הרבה בבלוג הזה בקישור כאן). אך כשהתנועה לשם כמוה כאל עיר רפאים, וכאשר אין אפילו אחת או אחד בסדום, שיגיבו לפחות על הצד האמנותי וההשקעה ביצירה המאממת (שוב סליחה על המוד הרחובי). ואני קצת מקנא באותם בלוגים של אי אלה קריקטוריסטים, שיש להם איזה עשרת אלפים מנויים או משהו כזה. אבל מה לעשות, בשלי לא דבק אבק כוכבים. וכדברי אנטול פרנס "מה שנערץ איננה מערכת הכוכבים העצומה, אלא העובדה שהאדם ידע למדוד אותה". ועם כל הצניעות, בכל זאת יש ב"פסוקו" סטייל שונה מהאחרים, אני חושב. אבל כפי שכבר ציינתי שם באחד הפוסטים, לכשאפנים שכתיבתי אינה מועילה, אשאיר שתיקה".
ובאותו עניין, חזרה לישראבלוג שבו הצטרפתי גם לחבר הכותבים של הבלוג המשותף, המצליח לדורו, והקורע מצחוק - "תמונה יומית":
גם הבלוג הזה נסגר לבסוף ונדד לעולם הפייסבוק. גם נסיונותיי להחיות אותו בבלוג בגירסת תמונה השבועית - "יָצָא מִן הַתְּמוּנָה - מחוץ לתחום לפְרוֹיְדְּיָאנִיִּים" - בפלטפורמת בלוגספוט, כפרוייקט קהילתי ב"פרפרים" - נחלו כישלון לטעמי והוא ירד בבושת פנים ובקול ענות חלושה, בשל מיעוט מגיבים תורמים (למרות שקיבל פינה קהילתית משלו באתר "פרפרים"). מוזמנים לבקר בבלוג העזוב הזה, שאולי יעורר בכם חיוך. ורק לשם ההיסטוריה אני מציב לזכרו מצבה כאן:![]() |
בלוג יצא מן התמונה - מחוץ לתחום לפרודיאנים |
בבלוג הדגל (העיקרי) "חשיבה חופשית" בישראבלוג, כתבתי כ- 600 פוסטים במשך 4 שנים מלאות (וכמאה נוספים נותרו בטיוטות, בשלבי כתיבה ועריכה שונים). הבלוג זכה בפרס גולדן בלוג לשנת 2013.
ותודה רבה על ההקשבה
קנקן