מלחמה - מה מספרים לפעוטה?

 

יום שישי, ערב שמחת תורה, התארחו אצלנו הבן ומשפחת הבת. היה כיף ואף אחד מאיתנו לא תיאר מה ילד יום. לא יודע מה גרם לי להדליק טלוויזיה בשבת בשעה שש וכמה דקות. כי בשבת בבוקר אין לי שום עניין במשדרי הטלוויזיה על ערוציה השונים ובכלל אני לא מתעורר בשבת כל כך מוקדם. והנה אני רואה שרשרת התרעות כתומה בלתי פוסקת מפיקוד העורף - שפרושה שטף אזעקות מהדרום ועוטף עזה, מהשפלה ומגוש דן, מהשרון עד לחדרה בצפון. בקצב ירי טילים מטורף ובלתי פוסק שעוד לא ידענו כמוהו, במשך למעלה מארבעים דקות ועד שהופסקו התשדירים הרגילים ועלו התשדירים המיוחדים - מכך כבר הבנתי באימה שפרצה מלחמה של חמאס משום מקום. לקח עוד לא מעט זמן של חוסר ודאות, עד שפרטי המחדל החלו להתברר בהדרגה באיטיות.

כמה שעות מאוחר יותר בצהריים, כבר ישבנו כמה מחזורים בממ"ד עקב אזעקות - סבב מטורף כל 10-15 דקות, בעוטף ירושלים ובכל אזורי פיקוד העורף בירושלים. 

הבת ומשפחתה גרים בשכונה ירושלמית ותיקה בבנין בקומה רביעית, בדירות ללא ממ"דים. על כן עוד בבוקר, בטרם התעוררה הנכדה בת השלוש, הבת הכינה תיק עם מה שצריך לשהות במקלט של הבנין, אם יהיה צורך. לנכדה ארזה בתיק הגן האהוב עליה בקבוק מים, חטיף במבה וכמה בובות אהובות.

בצהריים כבר נאלצו לרדת למקלט, כשהם משתדלים לא להקרין לקטינא לחץ ודאגה. במקלט הם ישבו לגמרי לבד עם עצמם. שאר הדיירים בבניין הם מבוגרים שלא הצטרפו. כנראה משום שלא מספיקים לרדת למקלט בפרק זמן של 90 שניות. למזלם קטינא לקחה את זה כחוויה משעשעת (לא מעט בזכות הגישה של ההורים). מאוחר יותר כאשר חזרו לדירתם, סבתא ח' (מצד האבא) התקשרה ושאלה את קטינא בטלפון: "אני מאוד מתגעגעת אלייך, מתי תבואי לבקר אותי"? ומה קטינא משיבה לה?: "סבתא, כשיגמרו הטילים אני אבוא אלייך".

למחרת היו שתי אזעקות בהפרש של כמה שעות זו מזו.  בפעמים אלה ירדו עם קטינא שתי קומות וישבו בגרם המדרגות, כעשר דקות בכל פעם. כי לרדת כל פעם ארבע קומות למקלט זה חתיכת מבצע. בעודם יושבים, נשמעו היטב כמה בומים של יירוטי כיפת ברזל ובום של פגיעה ישירה אחת בבנין בעוטף ירושלים. 

כשחזרו לדירתם קטינא שואלת את אימא שלה: "אתם, אימא ואבא שומרים אחד על השניה ועלי מהטילים. גם סבא וסבתא (שזה אנחנו) שומרים אחד על השניה. וסבא רבא (אבא שלי) וג' העובדת הזרה - שומרים אחד על השניה. אז מי שומר על הדוד ד' (הבן שלי) שגר בעיר אחרת? ומי שומר על סבתא ח' (שהתאלמנה מבעלה לפני כארבע שנים וגרה לבד)"?

קטינא כבר מבינה שירידה למקלט או ירידה של שתי קומות וישיבה בגרם המדרגות (תלוי בתדירות האזעקות) זה "כדי להסתתר מהטילים". וכדי לעבור את זה בשלום ושלא תפתח חרדות - כששבו לדירתם אחר הצהריים, אבא של קטינא המציא משחק של (בובות) "דינוזאורים שאוכלים טילים" ושיחקו בזה ביחד. ואחר כך קטינא התרכזה וציירה "פורטרט" של אבא שלה (שכל כך מעריצה) שוכב ונח בספה.

ביום שני נגמר להם האוכל ויצאו לגיחה לסופר הקרוב. ולפי חוקי מרפי, כשכמעט סיימו את הקניה, פילחה אזעקה . אין שם ממ"ד ולא מקלט. כמו כל שאר הקונים, לא היה היכן להתמגן. מזל, כי היו במטח טילים זה 3 נפילות עם פגיעה ישירה בעוטף ירושלים. את הבומים שמעו היטב. לאחר עשר דקות נסעו ברכבם ומיהרו לעלות לביתם מחשש לסבב נוסף. 

בבית קטינא מציירת הרבה בימים אלה. זה מרגיע אותה.

ומעסיקה עצמה בכל מיני פעילויות מונחות, כמו למשל הכנת מאפינס בננה מצופים בשוקולד צ'יפס.

קטינא כל כך ציפתה לחזור לגן לאחר חופשת סוכות. היא התחילה השנה גן טרום-טרום חובה עירוני חדש. לאחר כמה ימים היא הסתגלה ממש יפה לגן ולצהרון - שניהם באותו המבנה, אך עם סגל גננות וסייעות מתחלף. והיא רכשה כבר מספר חברות וחברים "שעוזרים לה להתגבר" (לדבריה) לסביבה החדשה. ואז, בקושי החלה שנת לימודים חדשה והנה פרצה לה פתאום מלחמה. ומי יודע לכמה זמן תהיה מושבתת מערכת החינוך?

פוסט מומלץ - איך מתווכים לילדים צעירים אזעקות והסלמה ביטחונית מלווה בחוסר וודאות - מאת קלודי טל.

המשך: מלחמה יום 10 - התמודדות של פעוטה

הרשומה משוייכת לנושא השרביט החם: מלחמת חרבות ברזל.

חברויות וחברים

 

רשומה המשוייכת לנושא השרביט . הביולוג האבולוציוני והאנתרופולוג רובין דנבר הציע מספר של ממש, שאף זכה לשם "מספר דנבר" - הרי הוא 150.

מספר דנבר הוא בעצם מספר הקשרים החברתיים שמוח האדם מסוגל להכיל. משמעותו - כמאה וחמישים הוא מספר האנשים שנוכל לזכור את שמותיהם הפרטיים ולשמור איתם על קשר. מספר זה נתמך גם על ידי אנתרופולוגים שחקרו חברות שבטיות. הסתבר כי שבטים שמספר חבריהם גדל מעבר למספר זה - מתפצלים במציאות לשני שבטים חדשים נפרדים. וודאי כל אחד מהקוראים יכול לראות זאת גם על עצמו. לכל אחד מעגל אינטימי הדוק של שלושה עד חמישה אנשים הקרובים אליו במיוחד, ומהווים את "המעגל הפנימי" שלו. במעגל הבא נמצאים כ־15 החברים שפסיכולוגים מכנים "קבוצת הסימפטיה". שזהו הגודל המתאים למניין, לקבוצת ספורט, לחבר מושבעים ולישיבת הנהלה.

המעגלים הבאים מייצגים יחידות גדולות יותר: הכפולה של 40 או 50 היא גודל ההתאגדות הטבעית של משפחה מורחבת, כיתת לימוד ומחלקה בצבא. והמעגל האחרון הוא מספר דנבר, שהוא כאמור סדר הגודל של 150 - קהילת החברים והמכרים שמקיפה אדם בחייו.

הפילוסוף הקדמון אריסטו קבע גם שבעצם קיימים שלושה סוגים של הכרויות/חברויות הנובעות מרמות שונות של אינטרסים. הסוג החברות הראשון הוא "חברות תועלת". היחסים הללו בתוקף כל עוד שני הצדדים עונים על צורך ספציפי אחד של השני. סוג החברות השני הוא "חברות של עונג". סוג זה דומה לראשון והוא מבוסס על הנאה. למעשה הוא עונה על אותם קריטריונים כמו הראשון, רק שכאן התועלת היא העונג האישי שמשיגים הצדדים. לפי אריסטו, גם בסוג השלישי שהוא מה שמכונה "חברות אמת" - יש מידה מסוימת של אינטרסנטיות הדדית. בשניים הראשונים מידה רבה של אינטרסנטיות.

ומנסיון גילי המופלג ב"חברויות" לטווח ארוך מה אני אומר? אריסטו ידע על מה הוא מדבר.

האם חם יותר מתמיד?

רשומה בהשראת נושא השרביט - "כמה חם".

ילדותי עברה עלי באיזור מישור החוף, גוש דן. קייצים חמים ומהבילים. מזגנים לא היו אז בבתים ואפילו לא מאווררים. אני זוכר לילות חמים, ללא תנועת אוויר והיתושים חוגגים. באותם הימים למרבית האנשים לא היו רכבים פרטיים. בתחבורה הציבורית, ללא מזגנים היה מחניק ומסריח, אז הלכנו הרבה ברגל ומזיעים הרבה. נכנסים מדי פעם לחנות זו או אחרת שהיה לה מזגן רועש, כדי להתקרר. בחנות המכולת ליד ביתנו, היה מאוורר תקרה גדול. כילדים היינו נכנסים מידי פעם כדי להתקרר בעמידה בתור למסטיק עלמה בגרוש (אגורה ישנה אחת). למי שתוהים לשוויו של גרוש זה כיום - הרי הוא מאית האגורה, או 1/10,000 שקל (ובמונחי יוקר המחיה כיום - פי 10,000 יקר יותר משנות ה-60 במאה הקודמת).

מסטיק בגרוש

רק כשהייתי בכיתה ט', הורי יכלו להרשות לעצמם לרכוש מאוורר נייד, שהיינו מעבירים אותו ממקום למקום בדירה לפי הצורך.

אני זוכר יום אחד. זה היה בתשעה באב. הבן דוד של אבא שלי מוונצואלה הגיע להתארח בביתנו. הוא ישב על הספה בסלון והדליק את הרדיו.

אך אבוי, תשעה באב היום. וברדיו רק שתי תחנות בעברית משדרות מוזיקה קלאסית בלבד (כמו גם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה). והבן דוד שמוזיקה קלאסית מדכאת אותו. כיוון לתחנה ערבית. הוא לא מבין מילה, אבל צריך לשמוע רדיו. והמאוורר הנייד שעבד במלוא עוזו, מסתובב ומפזר את הרוח למאה שמונים מעלות - לא היה טוב לבן דוד, שהחליט להציב אותו לפניו, מכוון מעל לראשו לנקודה אחת בקיר. טוען שהכי טוב לקרר את הקיר ואולי הקיר נהנה ממשב רוח, אבל בסלון חם רצח, הרדיו משדר בערבית והוא יושב כפריץ, חצי מנמנם.

בשרות הצבאי ברמת הגולן בחורף קור בלתי נסבל. ובקיץ חום אימים והזבובים והיתושים חוגגים. באוהלים האוויר עומד ועם אור ראשון הזבובים מחליפים את היתושים ומתחילים לתקוף. 

השתחררתי מהצבא היישר ללימודים בירושלים. ואיזה תענוג, בקיץ במרבית הימים 28 מעלות ובלי הלחות הנוראית שבמישור החוף וברמת הגולן. ובסביבות שתיים בצהריים מתחילה בריזה מרעננת. תענוג. אין מזגנים, גם לא באולמות ההרצאות. אבל לא צריך. בניית האבן הירושלמית מבודדת מפני חום וקור. בשבוע השני של אוגוסט כבר מתחיל להיות קריר בערבים וצריך ללבוש סוודר בחוץ. זה היה במחצית השניה של שנות השבעים במאה הקודמת. וכיום? 28 מעלות בקיץ זה כבר חלום באספמיה. במרבית הימים לא פחות מ 32 מעלות. יש ימים שהטמפרטורה מגיעה ל-40 מעלות ויותר. כבר בלתי נסבל ללא מזגנים ולמי שאין, מאוורר צריך להיות תקוע מול הפרצוף. כן, גם בירושלים, למרות בניית האבן הירושלמית המבודדת כבר ממש נורא חם בקיץ ותעשיית התקנת המזגנים פורחת.

זקני תל אביב סיפרו שחמש שנים לפני הולדתי ירד שלג של ממש בגוש דן. כזה שהשתעשעו בבניית בובות שלג. לא זכיתי לזה אז וגם מעולם לא אחר כך. אבל מלאחר סיום השירות הצבאי, עברתי ללמוד בירושלים ומאז נשארתי בה. 

ואני זוכר שבכל חורף בשנות לימודי התואר הראשון ירד שלג משמעותי בירושלים. באותה עת גרתי במעונות הסטודנטים בהר הצופים. ואני זוכר כיצד כמה מבני המחזור שלי, שהיו צריכים להגיע לירושלים מהשפלה, יכלו לעשות זאת רק בנסיעה של כשעתיים ברכבת ומתחנת הרכבת לצעוד ברגל כשעתיים נוספות עד למעונות בהר הצופים. ומאז נדמה לזקני ירושלים כמוני שהשלג רק הולך ומתמעט בתדירותו ובעוצמתו עם השנים.

אז כדי לאשש את התחושה בעובדות מדעיות, מזל שיש את ד"ר גוגל כדי לרענן את זיכרוני. לא החשבתי את השנים שבהם ירדו שלגים קלים שלא נערמו והרי לפניכם השנים שבהם ירדו שלגים כבדים מאז שהתאזרחתי בירושלים ועד לשנת 2023. 

בין 1976 - 2023 ירד שלג כבד שנערם בירושלים, בשנים:

1976, 1977, 1983, 1988, 1992, 1997, 2000, 2003, 2004, 2008, 2012, 2013, 2015.

כלומר, עד לחורף 2015 ירד בירושלים שלג כבד בכל 3 שנים בממוצע ומאז כבר במשך 8 שנים לא ירד שלג של ממש למעט קצת פתיתים שלא נערמו. חורף שנת 2023 היה גם עני בגשם, שנזכר באופן לא נורמלי לרדת דווקא בקיץ, וכפי שזקני ירושלים כמוני לא זוכרים כמוהו.

השלג של 2015 מול ביתי בירושלים

עוד תמונות מהשלג של 2015 ברחוב ביתי.

אז פחות קר בחורף ויותר חם בקיץ. ואם עדיין לא השתכנעתם שהרסנו את כדור הארץ שהולך ומתחמם בקצב, קיראו את הרשומה יום כדור הארץ. ואם לא נעשה משהו דרסטי, לפי הערכת מרבית המדענים, אנחנו מתקרבים לנקודת האל-חזור.

תותים זה לא בריא לכבשה

 הנכדה המתוקה בת השלוש משחקת עם הבייבי סיטר שלה בסט פלסטיק של מוצרי מזון בסיסיים ובהאכלה של סט חיות משק.

הבייביסיטר מגישה לה תות כדי להאכיל את הכבשה.

"אבל תותים זה אסור לכבשה, יש בזה סוכר" אומרת הקטנה.

"איזה חברה טובה את שדואגת לכבשה. אז מה ניתן לה לאכול"? שואלת הביביסיטר.

גוחנת הקטנה מעל ארגז מוצרי המזון,

ואומרת: "אפשר ... לתת לה עגבניה, מלפפון וביצה".

אז בחושים שלה היא יודעת שאסור להאכיל חיות משק וחיות מחמד במתוקים (אוכל עשיר בסוכר), ושירקות וביצה (חלבון) הם בעלי אינדקס גליקמי נמוך (ולכן הם באמת מתאימים כדיאטה קטוגנית לסוכרתיים). 

אבל כבשה לו הייתה לה - ההייתה מצליחה לשכנע אותה לאכול ביצה?

מחקרים מצאו, כי תזונה בעלת אינדקס גליקמי גבוה קשורה ברמות גבוהות של אינסולין ובעלייה בסיכון לפתח סוכרת מסוג 2.

אינדקס גליקמי של מזונות נפוצים.

מכתב לפוליטיקאי

במסגרת השרביט החם הוצע לנו לכתוב "מכתב שלא נשלח לפוליטיקאי". מכתב לפוליטיקאי אחד? האם יש אחד כזה שמגיע לו מכתב ממני? האם יש בכלל פוליטיקאי שאיכפת לו ממכתבי אזרחים המפרנסים את דואר ישראל ומדינת ישראל, כשהמזכירה שלו בכל מקרה זורקת את כולם לפח האשפה או למגרסה?

אז אין אחד כזה, אבל יש פלנטה של פוליטיקאים שאני כמו כולם שקופים בעיניהם עד ליום הבחירות. על כן מדוע בכלל שאבזבז זמני לכתוב פוסט כזה לפוליטיקאי חי? 

אבל אז נזכרתי שכבר כתבתי פוסט בנושא כללי דומה שהוצע בעבר בשרביט והוא " המכתב שלא נכתב", שבו כתבתי מכתב לפוליטיקאי מת: 
"המכתב שלא כתבתי לבן גוריון" . 

למה בן גוריון? כדי לקבל את התשובה, מי שלא קראו יאלצו, אם נורא מסקרן אותם, להיכנס לרשומה "המכתב שלא כתבתי לבן גוריון". גם לא מן הראוי שאני אמחזר פוסט אחד תחת שתי כותרות שונות.

הי, זה היה הפוליטיקאי הראשון שהיכרתי כילד, בן שלוש בערך, ובמקרה היה זה ראש הממשלה הראשון שלי, שכיבד אותי בנוכחותו ביום העצמאות.

ומי שיקראו את המכתב ההוא, יתקלו גם בהתיחסות לייריבו הפוליטי המושבע - מנחם בגין. את מנחם בגין לא סבלתי כבר מילדות בשל רגשות הגדלות והדמגוגיה הזורחת שלו, שהאשים את תומכי המערך שעולים באוטובוסים (נשמע לכם מוכר?) עם הדגלים בצבע אדום - "צבע הדגלים של הנאצים". לא שמעתם? רוצים תזכורת? הרי לכם, שחור על לבן, או בעצם אדום על לבן, בגין מגיב "לנאום הצ'חצ'חים" של הבדרן דודו טופז:

ואחרי שהתחיל ככה, 

את הקריירה שלו סיים במשפט "אינני יכול עוד". לאחר שניסו להסתיר את זה מהציבור במשך זמן מה, עד לא נותר למקורביו אלא להודיע על נבצרות והתפטרות, כשהוא הסתגר עד ליום מותו בביתו בדיכאון קליני. 

ומחילופין במצב רוחו מהיי לדיכי, הבנתי בדיעבד שהאיש סבל על פי כל הסימנים החיצוניים הידועים, מהפרעה דו-קוטבית המכונה מאניה-דיפרסיה. זו הייתה גם המסקנה והאבחנה של קבוצה של פסיכיאטרים כמו עמנואל ברמן. וכשהבנתי שהוא סבל מההפרעה הפסיכיאטרית הזו, אז קצת סלחתי לו, וזה הפתק שלא כתבתי לו:

מנחם בגין, היכן שאתה בעולם הבא,

היום כשאני יודע מהסימנים הידועים בהתנהגות שהפגנת, והידועים כהפרעה הפסיכיאטרית שהתאמצו להסתיר מאיתנו, אני כבר קצת פחות כועס עליך. אתה יודע? גם על היטלר טוענים פסיכיאטרים שסבל כמוך ממאניה-דיפרסיה ושאולי אם היה נוטל בזמנו ליתיום, יתכן שהייתה נמנעת מלחמת העולם השניה ושואת ששת מיליונים מהעם היהודי- על ידי אותם הנאצים נושאי הדגלים האדומים - שאליהם הישוות את אנשי המערך נושאי הדגלים האדומים, שעולים לירושלים מהקיבוצים במשאיות ואוטובוסים. 

ואתה שם בשמים ודאי מתפלץ על שהתחלפו היוצרות ונושאי הדגלים האדומים שלך הם הם הנושאים כיום את מחאת דגלי התכלת לבן - כנגד מעללי הפאשיזם ברשות המפלגה שלך. ואתה שבחייך אמרת "יש שופטים בירושלים" ורואה שם בשמים את המהפכה המשטרית שנושאים אחיך "המזרחיים" - ביבי, לוין ורוטמן - מה אתה אומר על זה? האם אתה כעת בדיפרסיה שם?

אבל אני עדיין מאוד כועס עליך. על כך שלא ויתרת על רצועת עזה שהייתה שייכת למצרים (לפני כיבושה במלחמת ששת הימים) - בהסכם השלום עם אנואר סאדאת. על כך שלא התעקשת להחזיר לו את מה שהיה שייך לו והיום הוא בעצם קן הצרעות של החמאס והג'יהד. הרי יכולת לומר לו לסאדאת - "אני מחזיר את כל מה שהיה שייך לך, או שאין שלום". בזה אתה למעשה אחראי לירושת רצועת עזה שהשארת לטיפול חברי מפלגתך, ללא הצלחה. ושהורשת את זה לביבי יורשך, שגרוע בהרבה ממך ובניגוד אליך, שאף פעם לא עמדת למשפט פלילי, לעולם לא יתפטר בחייו. כנאמר, הולך ופוחת גם דור הרשעים.

אז שאללה ירחמך שם במרומים.
מאזרח נאמן למדינה ושנלחם עבורה, 

שאף פעם לא אהב את הדו-פרצופיות שלך, 

ושלא יפחידו אותו הבריונים לומר את העובדות כפי שהן,

במדינה דמוקרטית.

מנחם דיכי-היי

טיפ - הצעה לפעילות גופנית פסיבית

אין ספק שפעילות גופנית טובה לבריאות טובה ולאריכות חיים. אבל נראה שלמעט המכורים לאנדורפינים, השאר מתקשים להתמיד בפעילות גופנית סבירה. מהי פעילות גופנית סבירה? למעשה אין לכך תשובה כמותית חד משמעית. כמה ממנה לפעילות כוח וכמה לפעילות אארובית? גם לכך אין תשובה מדעית חד משמעית. 

מורתי לביולוגיה בשנה הראשונה בתיכון, הגברת קדרי התזזיתית, שהמשיכה ללמד גם לאחר גיל היציאה לפנסיה, ציינה בפנינו מהי הפעילות הגופנית הרצויה והנכונה לדעתה לבריאות טובה ולאריכות חיים. על כל פנים היישום של אופן הפעילות הזו לפי שיטתה, שיקף בהחלט את מצב בריאותה (לא החסירה אף יום מחלה) ולמידת חיוניותה שהיא הרבה מעל לממוצע, לאישה שעברה את גיל ה-70. 

אז מהי "שיטתה" (נכנה אותה "שיטת קדרי")? העקרון פשוט. כל פעילות גופנית יש לעשות "בקפיצות קצב" ולא בקצב אחיד מתמשך לאורך זמן. בתחילה (עד שהתרגלנו) היה משעשע לראות את הגברת הולכת וללא אזהרה מוקדמת פורצת בספרינט ריצה ולאחר פרץ האנרגיה הזו חוזרת להליכה רגילה. והנה היא מדלגת מעל כמה אריחים או קופצת לגובה פעם או שתיים ללא תכלית מעשית. מה איכפת לה היה שמי שהיו רואים אותה ברחוב - היו חושבים שאיזה בורג הסתובב לה במוח. פרצי האנגיה שלה גם הבטיחו שאף אחד מתלמידיה לא נרדם משיעמום. חחחח 

מוטי כתב בפוסט שלו "קל מאוד להפסיק שגרה של פעילות גופנית, קשה מאוד לחזור אליה". גם לגבי זה בהחלט נכון בהקשר לפעילות גופנית מסודרת (ולמעשה שלי  היא מן סוג של פעילות גופנית פסיבית לא מסודרת). כן, לצערי אני ממש לא מהמתמידים בתחום זה. 

למעט בתקופות בית הספר והצבא, שבהן הפעילויות הגופניות היו מאולצות, ההמשך כבר לא היה כזה. גם פעילות גופנית תחרותית הייתה תמיד ממני והלאה. אולי משום שאצלי המוח תמיד ניצח את היכולת הפיזית. הייתה תקופה של דיווש אופניים בבית אחרי ילדות של דיווש אופניים בחוץ (בילוי של שעות בילדות), תקופה של סטפר (עד שקראתי שזה גורם לשחיקת סחוס בברכייים), תקופת הליכון, עד שנמאסה גם זו עליי, כנראה בשל שעמום. חדר כושר עשיתי רק בשנה הראשונה באוניברסיטה (שזו הייתה אז חובה לקבלת התואר) ובזמן השיקום לאחר שתקפני "החיידק הטורף" ולאחר מכן בתקופת שיקום יום.

הייתה גם תקופה שבה רכשתי חוברת של שיטת אימון כושר גופני, שפותחה עבור טייסי חיל האוויר הקנדי. השיטה זו המכונה 5BX הזו הייתה מאוד מפתה לאנשים כמוני שעבורם 24 שעות ביממה אינן מספיקות. זו הייתה שיטת אימון יומית שדרשה 11 דקות בלבד. בעיקרון מדובר ב- 5 תרגילים בלבד, שכל אחד מהם מבוצע בזמן של 1-2 דקות בלבד. בכל יומיים מגדילים את מספר הפעמים לדקה שבהם מבצעים את התרגיל (למשל מספר שכיבות סמיכה, מספר כפיפות בטן וכדומה).

אז לשם מה יש צורך בחוברת השיטה? למעשה החוברת ברובה מכילה טבלאות. טבלאות של מספר הביצועים של כל תרגיל לאורך זמן, עד שמגיעים לרמת הכושר המומלצת לגיל. טבלאות לגברים וטבלאות לנשים. תארו לעצמכם כמה מפתה להגיע לאותו כושר המשתווה להליכה או ריצה של כך וכך קילומטרים ליום, או לזה המשתווה לאימון שעה של תרגילי כוח בחדר כושר (על ידי אימון יומי של 11 דקות בלבד). ממליץ מאוד על התוכנית הזו, אבל... מיד תבינו מה עומד מאחורי האבל.

באימון יומי של 11 דקות בלבד בשיטת B5X.  בין 5-6 שבועות לאחר שהתחלתי בתוכנית, הגעתי למקסימום הכושר המומלץ לגילי ולמעשה לאחר 8 שבועות אף הגעתי לשיא הכושר המומלץ לגיל הצעיר ב-5 שנים מגילי הביולוגי.

ואז... חליתי בשפעת קשה שבה הייתי מנוטרל שבוע. לאחר עוד 2-3 ימי התאוששות נוספים, חזרתי לתרגילי B5X. אלא מה? שוד ושבר. הפכתי לפדלאה, עם כושר B5X המתאים לאדם המבוגר ממני ב-15 שנה. ואז היה צורך להתחיל את הכל מהתחלה ולהתקדם בקצב האיטי המומלץ, כדי להגיע לכושר המומלץ גיל. לאחר מספר ימים התייאשתי ונשברתי, כל כך דיכאה אותי ההדרדרות בכושר עקב שפעת בת שבוע.

אבל, מאז מה שהתמדתי כל חיי היו: עליה במדרגות שתי קומות במקום שימוש במעלית בעבודה ( 42 מדרגות כפול 15 פעמים בממוצע ביום עבודה = 630 מדרגות), הליכה למרחק כ-  150 מטרים שנמתחו בין שני האגפים שניהלתי - 20 פעם בממוצע ליום = 3 ק"מ. ונוסיף לזה הליכה בין בניינים בקמפוס, כי אם עושים את זה ברכב, לא ניתן למצוא לו יותר חנייה. וזה עוד קילומטר או שניים ליום. וחוץ מזה תמיד תמיד בערים, גם משום כי קשה למצוא חנייה, תמיד חניתי בממוצע כ-10 דקות הליכה מהירה מהיעד, במתכוון. 

מכך ניתן להבין שצרכי החיים מאלצים אותי לפעילות יותר מאשר אני מאלץ את עצמי לפעילות מסודרת ומוגדרת זמן. יש בזה גם משהו מרוח שינוי הקצב של המורה קדרי.

הרשומה משוייכת לנושא השרביט החם פעילות ספורטיבית או גופנית. על בסיס התגובה לפוסט של אמפי בנושא זה, חשבתי לכתוב ולצרף רשומה זו לסדרת הטיפים בבלוג.

יוקר מחיה וחסכונות

תודה לאל בשל אורח חיים מחושב אין לנו משכנתא לשלם (סיימנו להחזירה בשנות השמונים במאה שעברה). אבא שלי חינך אותי לחיות רק לפי מה שיש ולא לפי חשקים או קנאה באורח חיים בזבזני של אחרים. לכן אף פעם לא לקחנו הלוואות. מאז ומתמיד וגם כיום גומרים את החודש ביתרה חיובית ושמים בצד לחסכונות. לא, לא, אין צורך לקנא. אין לנו משפחה בחו"ל, שמחייבת אותנו לטוס. חופשות בטן גב, הכל כלול בחו"ל, בשל תחושה של צורך לצאת מכלוב - לא מדברות אלינו. ב- 27 שנותי הראשונות לא יצאתי לחו"ל אפילו ליום אחד, גם לא לטיול לאחר צבא. אחר כך יצאו לי מהאף טיסות עבודה אינסוף. לא נעים לומר, אבל כיום אני במצב שממש נקעה נפשי מטיסות. זוגתי עדיין מחוייבת לטוס לעיתים מטעמי עבודה. ואני מהטעמים האלה השתחררתי תודה לאל. גם כשהיינו צעירים, חופשות בטן גב בבתי מלון בארץ - היו מאיתנו והלאה. אנחנו אוכלים מעולה בבית וממעטים מאוד לפרנס מסעדנים וחברות משלוחים. הילדים כבר לא גרים איתנו, אם כי אנחנו עדיין תומכים בהם במידה כזו או אחרת.

יש לנו פנסיות תקציביות ברוך השם, ופנסיות צוברות (שבניגוד לראשונות, המנהלים שלהן עושים קופה על דמי ניהול, גם בשנים שהם עושים לקרן הפסדים 😬). ויש גם קופות גמל ממקומות עבודה שונים (אוף, למה אי אפשר לאחד אותן והצורך במעקב אינסופי והצורך לעבור מסלולים ולצמצם עלויות דמי ניהול), ושחוץ מזה אין לנו שליטה על הניהול ועל הנתח המקוצץ בשביל הניהול. ולאור תוצאות ניהול החסכונות האלו המקוזז מהקרנות, לעומת תוצאות ניהול החסכונות וההשקעות התלויים בי, אני על סף ההחלטה לפדיון כל קופות הגמל (שבגילנו פטור ממס) ומעבר לאפיק השקעה עצמי. בקרנות הפנסיה עצמן, אני לא נוגע כמובן.

אבל עם שחרור כספי פיצויים וחיסכון במשך שנים, מצטבר תיק השקעות. מנסיוני, אסור לשמוע ליועצי השקעות של הבנק, שלמעשה האינטרסים שלהם הם לרוב האינטרסים של הבנק ולא שלי. אם הייתי שומע להם תיק ההשקעות היה נותן רווח שנתי של פלוס מינוס אחוז אחד או שניים ובשנים מסויימות אפילו מינוס של 5%. נכון, אולי נוח שמישהו מנהל עבורך את התיק (מה שקורה אצל לא מעטים), אבל כפי שתראו - מניהול עצמי אקטיבי - הרווחים העצמיים גדלים באופן משמעותי וביחס ישר להפחתת הנגיסה מהצלחת שלכם.

עד שנת 2021, 90% מתיק ההשקעות שלי היה מורכב מקרנות נאמנות בהרכבים שונים של אגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות ועם חלק מנייתי שנע בין 10-30% מהקרן. רק 10% ההתיק היה מורכב ממניות.

יועצת ההשקעות של הבנק התקשרה ביולי 2021 ובשרה לי בשמחה שהתיק שלי עשה 5.5% מתחילת השנה ושהיא ממליצה לי למכור כך וכך ולקנות כך וכך. שמעתי חלקית בעצתה ועשינו שינויים מסויימים. לאחר שבועיים של מעקב, התחלתי לחשוד שקיבלתי ממנה עצות אחיתופל. לכן למדתי את השוק, הגדלתי ראש ואת הרכב המניות בתיק ל-30% - על חשבון מכירת קרנות נאמנות מבוססות אגרות חוב. מבין קרנות הנאמנות מאותו סוג, השארתי את אלה מבית ההשקעות שהניבו הכי טוב בשנים האחרונות ושדמי הניהול שלהם הוא הנמוך ביותר. ושתבינו הפערים של דמי הניהול הם בין רבע אחוז לבין אחוז וחצי ויותר. התיק שלי סיים את שנת 2021 עם רווח ממוצע של 16.5%. כלומר ב- 10% יותר מאשר לו הייתי שומע להמלצות הבנק והאנליסטים שלהם. תאמרו אולי שזה יותר מזל משכל, אז תגידו. מה איכפת לי, מה שחשוב הן התוצאות.

שנת 2022 היתה כידוע שנה גרועה הן בכלכלה הישראלית והן בעולמית. בעזרת מניפולציות מתונות שונות של קניות ומכירות , אבל בלי לגעת בניירות ערך עם הפסד של 10-20% ממחיר הקרן - התיק שלי סיים את שנת 2022 בהפסד של כ- 6%. אבל בקיזוז הרווחים של השנה הקודמת (16.5%), אז בעצם המצב בשנתיים 21-22 היה הרע במיעוטו ועם רווח ממוצע של כ-5% לשנה. וזה מבלי תוספת של דיבידנדים מהמניות.

שנת 2023, התחילה רע. ברבעון הראשון - תיק השקעות ההון שלי ספג הפסד של כ- 4%. בעקבות, שיניתי את הרכב תיק ההשקעות. חלק העברתי לפקדונות נושאי ריבית וחלק העברתי לקרנות כספיות נזילות במגמת ריבית. ברבעון השני תיק ההשקעות והפקדונות כלל את ההרכב הבא:

30% מתיק ההשקעות העברתי לתיק פקדונות נושאי ריבית סגורים לשנה. במשא ומתן עם הבנק (ומתוך ידיעתם שיש לנו חשבון גם בבנק אחר), הצלחתי לקבל ריביות לא רעות יחסית למה שנותנים הבנקים הידועים בקמצנותם ובתאוות העושק, כדלקמן :
78% מהתיק פיקדון שקלי לשנה נושא ריבית של 4.75%
12% מהתיק פקדון שקלי צמוד מדד + 1% ריבית
10% פקדון דולרי + 4% ריבית

את הנותר מתיק ההשקעות עצמו הרכבתי כדלקמן:

* מניות סחירות בבורסה הישראלית צמצמתי ל- 18% בלבד מתיק ההשקעות. בחלק התקבל רווח נאה ובחלק הפסד (כרגע לא יותר 16%) . אבל יש לי סבלנות, אני לא מהממהרים למכור בהפסד.

* 12% מערך תיק ההשקעות מושקעות בקרנות כספיות שקליות ודולריות כדלקמן:

כספיות שקליות מגמת ריבית 4.2-4.4%, ועמלות נמוכות (0.1-0.2% ופטורות מס).
כספית נקובת דולר 4.8% ריבית (0.3% עמלה ופטורת מס).
כספית דולרית 8.9% ריבית (0.2% עמלה ופטורת ממס).

* היתרה בתיק (70%) מושקעות:
בקרנות נאמנות מחקות מדד ת"א 35,
בקרן נאמנות מחקה מדד נדל"ן,
ובקרנות נאמנות מחקות מדד S&P 500 ומדד דאו ג'ונס,


ומהפסד ממוצע של כ-4% ברבעון הראשון של השנה בתיק ההשקעות. הרווח הממוצע מתחילת השנה (חצי שנה) נכון להיום הוא 9.1%. נכון לעכשיו ניתן לומר בסיפוק שהרווח בשוק ההון מפיזור ההשקעות עלה על שיעור האינפלציה. טפו, טפו. רק שימשך כך עד לסיום השנה, עם כל הזעזועים הכלכליים שמביאה עלינו ממשלת החורבן של הרפורמות.

המסקנה היא שבתקופה של עליה ביוקר המחיה ועליה בריבית, חובה לתת את הדעת לא רק לחסכון בהוצאות, אלא גם למקסם רווחים על פקדונות והשקעות. בשניהם אצבע על הדופק ודינמיות באופן הגבה - הכרחיים כדי לצמצם באופן אופטימלי את ההוצאות (על ידי המנעות מהוצאות לא נחוצות ובזבזניות) ומאידך כדי למקסם את רווחי ההון.

אז לשאלה האם יוקר המחיה משפיע? התשובה היא חיובית, לשני הכיוונים - ההוצאות מחד וההשקעות מאידך. שיווי משקל מאוד שביר כעת, אני חייב לומר.

יועצת ההשקעות של הבנק התקשרה במסגרת היעוץ התלת-חודשי. כשאמרתי לה שטוב שלא שמעתי להמלצותיה ודווקא התעקשתי להמשיך ולהחזיק במניה שהניבה השנה 86% (עם רווחים יציבים בשלוש השנים האחרונות) היא גיחכה במבוכה וציינה שכל הכבוד לערכי הרווח שהניבו היוזמות האישיות שלי שאני עושה אונליין. "וואו, אתה יכול לכתוב בלוג השקעות" היא ציינה במלוא הרצינות. אמרתי, "בחיים לא, ואת יודעת למה? כי אני לא רוצה להיות אחראי לכסף של אחרים!

הרשומה משוייכת לנושא השרביט החם - יוקר המחיה.

חזרה בזמן?

 

לעיסוק בחזרה בזמן, בהשראת נושא השרביט החם, יש מחירים כבדים ועל שלי הבעתי בשיר פאזל. 

ההחמצות הן בלתי נמנעות כשחלון ההזדמנויות נסגר ומה שנשאר מהן הם הטעמים.

היו גם הצלחות מפוארות ובסיומן הבחירה - ריקנות או הגיע הזמן להתחדשות.

ומה שנותר לעשות הן בחירות. 

והבחירה להתקע בתסכולי השתקפויות חיים, 

או הפתרון המנצח: ישן, מפני חדש להוציא (ויקרא כ"ו פסוק י')?

ולבסוף כך ארצה לשיר:

זה הזמן להתעורר

 חובה עלינו למביני דבר להתעורר מהתרדמה שהקואליציה התאמצה לקמבן ב"שיחות בית הנשיא להסכמה רחבה", כשהיה ברור מראש שהכניסה שלהם "בנפש חפצה" הייתה למעשה תרמית (למשיכת זמן ולהרדמת ההתנגדות) ולכן נועדה לכישלון מראש, ובהתאמה לרשומת "הנבואה". 

להמשך - "הנבואה"

אז "השיחות"היו רק מאחז עיניים טקטי של הקואליציה, כשחברי קואליציה מסויימים ומובילי דעת קהל - הידועים כשופרות של ביבי - פיזרו בהחלטיות מלומדת באמצעי התקשורת - "הרפורמה מתה". שופרות כמו ברק סרי ויודל'ה שלזינגר עם החולצות הכתומות (המנויים בנוכחותם בכל פאנל אפשרי בערוצי התקשורת), והמתנחל מרעננה, עמית סגל "המלומד" (המחובר לאלוהים ולכל הדלפה ולמסרים של לשכת התעמולה של ביבי כנגד האופוזיציה), וכדי שלא להאדיר את נושאי שופרות השקר וחצאי האמיתות האלה - לא אספק כאן המשך לרשימת נושאי השופרות. הרי כולם מכירים, כולם יודעים במי מדובר.

והרי ביום אחד, לאחר הכישלון הנחרץ של הקואליציה בבחירת נציגי הכנסת לוועדת בחירת שופטים - בהצבעה מאחורי הפרגוד, כאשר ברור כי 5-10 חברי קואליציה הצביעו נגד הקואליציה. לקומדיה הזו הקדשתי את הפוסט "מה הוא רוצה".

להמשך - מה הוא רוצה

ומיד לאחר "המפלה", השתנה כיוון הרוחות והכרזה - "האופוזיציה אשמה בכישלון השיחות בית הנשיא", אלא מה, יאמרו שהיו אלו רק שיחות סרק להרדמת האופוזיציה והפגנות קפלן?

ובקואליציה תלו תקוות לניצחונו של העבריין המורשע אפי נווה (שנוסף לרשימת העבריינים הארוכה של חברי הליבוד ושותפיהם הקואליציוניים). אבל העבריין הזה נחל כישלון חרוץ בבחירות ראש העומד באגודת עורכי הדין. והראש הנבחר זכה בניצחון מוחץ שעוד לא היה כמוהו, הן במספר המצביעים והן ברוב של 73%.

ועוד בטרם נקבעו תוצאות הבחירות ללישכת עורכי הדין, כבר החליטו בקואליציה להעביר חקיקה כפולה - לשינוי הרכב חברי הוועדה לבחירת שופטים. ללא שני נציגים של עורכי הדין. וכמובן שעל פי התוכנית, כבר מוגשת חקיקה באמצעות ח"כ מילויצקי - לביטול לשכת עורכי הדין והייצוג המקצועי של אגודת עורכי הדין. כי הרי לאחר ביטולה - הרי לא ניתן יותר לדרוש נציגות "לא חוקית" לוועדה לבחירת שופטים. מילויצקי טוען שיש לבטל את "הגילדה" (ציטוט מלשונו) של עורכי הדין. ואחר כך יבטלו חוקיות גילדות כמו גם וועדי רופאים ואחיות, וועדי מורים, ועד עובדי התקשורת הציבורית... ומכאן הדרך קצרה עד לחלום הוורוד של הליכוד - איסור בחקיקה לזכות הפגנה של יותר מאדם אחד - כמו ברוסיה של פוטין. האם זו כבר אינה דיקטטורה?  ובתוכנית החקיקה המתרקמת במוחות הקואליציוניים, גם ביטול שלושה נציגי השופטים בוועדה וכמובן גם את זכות הווטו, ואת עקרון הסניוריטי לעומד בראש שופטי העליון... בקיצור, חקיקה שתהפוך את בחירת כל שופטי ישראל למינויים פוליטיים. למריונטות משפטיות של השלטון, שיאפשרו לו עריצות ללא מצרים ובמילה המכובסת "משילות".

וכבר גוברים הקולות בקואליציה על נחישות להעביר את כל חקיקת ההפיכה המשפטית, והטעות שנעשתה הייתה רק המהירות שבה רצו להעביר את כולה בזבנג וגמרנו. ועל שיטת הפעולה החדשה כתבתי כבר בפוסט "שובו של המרצע".

להמשך - שובו של המרצע

כולם מדברים על משל שיטת הסלמי. ושמעתי שיש המעדיפים את משל "יישור עוגת הדמוקרטיה" - ביטול עילת הסבירות, חוק היועמ"שים... מיישרים ומיישרים עד שנשארת דיקטטורה.

אבל רוב העם אינו מטומטם!  לעומת מרבית התומכים ב"רפורמה המשפטית", שאינם מבינים דבר וחצי דבר בדקויות ובמשמעויות המשפטיות על חייהם בעתיד.

הקואליציה זכתה ברוב של 64 בבחירות (אם כי לא בטוח שזהו מספר המריונטות שיביצעו בעד כל חוק קואליציוני). אבל כשהם מדברים על רוב שקיבלו בפתקי הצבעה - האם פתק הצבעה הוא כרטיס אשראי פתוח לכל גחמה עתידית? האם פתק הצבעה הוא ייפוי כח בלתי חוזר למשך ארבע שנים? האם "הרוב" הם חבר מושבעים לזיכויו של הביבי? ממתי שיטת השיפוט בישראל מבוססת על חבר מושבעים? ואולי זו הסיבה שקואליציית הזדון הזו מתמקדת כולה בשינוי חוקי המשחק המשטרי - מינוי פוליטי של שופטים מריונטות וביטול הפרדת הרשויות?

דמוקרטיה על פי ממשלת ימין מלא מלא: פֶּתֶק בַּקַּלְפִּי שַׂמְתָּ - יִפּוּי כּוֹחַ בִּלְתִּי חוֹזֵר גַּם קַו אַשְׁרַאי פָּתוּחַ נָתַתָּ! 

אבל אם יש משהו שמאוד מפחיד את הביבי, יותר מהשותפים הפשיסטים המשיחיים שלו, הם:

מרי אזרחי חוקי שעוד לא ברא השטן כמוהו,
לחץ בינלאומי (ובמיוחד של ממשלת ארה"ב),
התמוטטות הכלכלה והדרדרות המצב הבטחוני (פנים וחוץ),
והכלא כמובן.

ולכן זה מה שחייבים לעשות - להגביר את עצמת ההפגנות והשיבושים (החוקיים), כי על פי המקורות: "כְּכָל שֶׁיַּעֲנוּ אוֹתָנוּ כֵּן נִרְבֶּה וְכֵן נִפְרֹץ".

וכמו שעברנו את פרעה, נעבור גם את זה!

וממשלת הרשע הזו מנפנפת בכך שזכתה ברוב בקלפי (ואף אחד אינו מערער על כך), אבל כבר מזמן (ועל פי כל הסקרים) - אין לה כבר רוב ברחוב. והעם הנאנק תחתיה רותח על אלו ומה שהבטיחו ונבצרים לעשות - טיפול ביוקר המחיה, בבטחון האזרח ובטחון המדינה. זה מה שבאמת מעניין את הציבור ולא מהפכה משטרית בשיטת הסלמי - נוסח הונגריה, פולין וטורקיה.

והפוסטים המומלצים: 

 סוכני הרשע של ענת פרי.

אלון הראל: “בישראל של היום יש מקום למרי אזרחי (לא אלים)” / בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטה העברית

* הפוסט משוייך לנושא השרביט החם: מחאת קפלן לאן

שירים עבריים אהובים עלי

מהם השירים העבריים האהובים עלי? זהו הנושא השבועי של השרביט החם. במהלך השנים צברתי כמות עצומה של דיסקים, מוזיקה לועזית (מז'אנרים שונים), מוזיקה קלאסית/אופרה ומוזיקה עברית. אם הייתה לי תחנת רדיו, הייתי יכול להשמיע מוזיקה מכל אחת מהקטגוריות האלו 24/7 מבלי להשמיע אף שיר יותר מפעם אחת. על כן בחירת שירים מצומצמת מתוך עשרות שירים מאוד אהובים עבור רשומה זו היא מאוד מאתגרת.  

אבל, בהצגת הנושא החם בשרביט, מוטי כתב שמקור ההשראה שלו לבחירת נושא השרביט היו שירי יום הזיכרון האחרון. האמת היא, וזו דעתי כמובן, שהשירים העצובים הם הכי יפים. 
על כך כתבתי בשיר "השתקפויות חיי":

אֲנִי מִתְמַכֵּר לְשִׁיר
רֶגַע חוֹזֵר לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּתִי
רֶגַע מִתְבַּגֵּר
סוֹבֵב הַתַּקְלִיט
הַשִּׁירִים הַיָּפִים
הֲכִי עֲצוּבִים
נוֹסְטַלְגְּיָה בְּעוֹלָם אַכְזָר
בַּמַּרְאָה מִשְׁתַּקְּפוֹת
דִּמְעוֹת עֵינַי.

ואולי כי בשירים האלה, היופי צומח מתוך הכאב והתקווה. ובתובנה זו, קל לי קצת יותר לבחור מרשימת האהובים - את תריסר השירים שאביא ברשומה כאן. בכל אופן מלאכת צימצום הפלייליסט היתה ממש לא פשוטה. וכיוון שפוסט זה מתפרסם בערב שבת, הרי אין טבעי יותר לשייכו אל מדור "פוסט שבת", שבו פלייליסטים הם מסורת כאן. לכן נתחיל כמובן מהלוגו של המדור.

אז במה נתחיל? נתחיל בלהקות והשתיים שנבחרו מבין לא מעט להקות מצויינות, הן שתי להקות איכותיות המשלבות מזרח ומערב - מוזיקה ים תיכונית עם רוק - בסגנון השירים שלהם. 

הראשונה היא להקת טיפקס, שהקליפ של השיר "יושבים בבית קפה" מתחיל בשאלה איך יוצרים דיסק ולזה פריק אוסף דיסקים כמוני כבר מתחבר. ואל תטעו, השיר הקיצבי הזה הוא בדיסוננס למילותיו ולמסרים שלהן. והמשפט הזועק "מה לא עשינו, איפוא טעינו, הלכה המדינה"...

1. טיפקס - יושבים בבית קפה
   מילים ולחן: קובי אוז

https://youtu.be/TT9KHnj6Mes

הלהקה האיכותית השניה המשלבת מזרח ומערב היא להקת אתניX. ובחרתי באחד משירי הדגל שלהם, תותים".

2.  אתניX - תותים
    מילים: זאב נחמה לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי

https://youtu.be/E64QIkGvlxA

"ילדי חורף 73" בביצוע להקת חיל החינוך גם הוא נוגע בתקווה הטרגית הנצחית שלנו. התקווה שילדינו ולפחות נכדינו, לא ידעו עוד מלחמה. 

3. להקת חיל החינוך - ילדי חורף 73

   מילים: שמואל הספרי לחן: אורי וידיסלבסקי

https://youtu.be/t5b5L-O7MUU

המאפיין משותף לארבעת השירים הבאים הוא החיבור בין מוטיבים מהטבע לרגשות. השירים "גשם", "חופים הם לפעמים", "חלקת אלוהים" ו"לאורך הים".

את השיר "גשם" כתב מאיר בנאי בעיבודו של מתי כספי, בהשראת הסרט "נהג מונית", שבו נהג מונית מיוסר נפש מחפש קצת רגש בעולם מנוכר. למעשה, השיר "גשם" הפך מעין שיר תפילה חילוני בפס הקול הישראלי ומושמע הרבה בימי זיכרון.

4. מאיר בנאי - גשם

https://youtu.be/WvzitKFHh-w

5. חוה אלברשטיין - חופים הם לפעמים

מילים: נתן יונתן, לחן: נחום היימן

https://youtu.be/LacSJOqvCyM

6. רבקה זוהר - חלקת אלוהים

   מילים : יורם טהרלב לחן : נורית הירש

https://youtu.be/NJB42NpVqog

שיר נוסף בקלאסיקה בסדרת שירי טבע - רגש הוא השיר לאורך הים" אשר בוצע על ידי עפרה חזה בעצרת הזיכרון, במלאת 30 יום להרצחו של יצחק רבין. מאז מרבים להשמיע שיר זה בימי זיכרון לחללי צה"ל.

7. עפרה חזה - לאורך הים 

   מילים ולחן: איילה אשרוב

https://youtu.be/WxQRH2jEPfE

מבין האהובים עלי במיוחד, למעשה היה לי קשה לבחור בין השיר "לאורך הים" לבין השיר "גבריאל", שניהם בביצוע עפרה חזה. אז מצרף גם אותו לפלייליסט.

8. עפרה חזה - גבריאל

מילים: שמואל קרול, לחן: צביקה פיק

https://youtu.be/Fq2evkQDegk

"גבריאל" מייצג קלאסיקה בז'אנר מוטיב המלאכים המושמעת בימי הזיכרון. מהידועים גם "מה אברך" בביצוע רבקה זוהר ולהקת חיל הים, וכן שירו "תתארו לכם" של שלמה ארצי.

9. שלמה ארצי - תתארו לכם

      מילים ולחן: שלמה ארצי

https://youtu.be/Y0KxZz5k-RE

ואם אפשר לדמיין קול של מלאכים, הרי זה קולו של דוד ד'אור ששיריו נכנסו לקלאסיקה המושמעת בימי הזיכרון. קלאסיקה תרתי-משמע, בביצועים בליווי התזמורת הפילהרמונית. מבין האהובים עלי הוא השיר "כל הכוכבים נופלים"

10. דוד ד'אור - כל הכוכבים נופלים 

    מילים ולחן: ארקדי דוכין

https://youtu.be/70qci2jsu2I

ובגרוב של קלאסיקות בליווי הפילהרמונית, חשבתי כי אין מתאים מאשר לסיים עם השיר העוצמתי "סוף לסיפור" של יהודית רביץ:

11. יהודית רביץ - סוף לסיפור

מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: יהודית רביץ

https://youtu.be/vjVMx_SxNMA

אבל... השיר האחרון בתריסר, יהיה שיר מהתקופה המאוחרת של אריק איינשטיין, שהמשותף לו ולשיר הפתיחה של להקת טיפקס הוא מוטיב הקינה על המדינה ("הלכה המדינה" ו"ארצי מולדתי, את הולכת פייפן"). לו היה עדיין בין החיים, מעניין מה היה אריק חושב היום, עשור לאחר מותו...

12. אריק איינשטיין - יושב מול הנייר

מילים: אריק איינשטיין, לחן: מיקי גבריאלוב

https://youtu.be/8jONtnsJDMw

מקווה שניהנתם מהפלייליסט הנבחר: שירים יפים באווירה מלנכולית. לא סתם הם כלולים ברפרטואר השירים המושמעים בימי הזיכרון. 

אז אפרופו מלנכוליה, אני חייב לסיים בשיר בונוס הבא:

13. חמי רודנר - מלנכוליה אהובתי

https://youtu.be/A-HnBtsrNPM