יום שני, 4 במרץ 2024

ויכוחי אירוויזיון

 בהשראת הנושא השרביט החם - תחרות הזמר של האירוויזיון

מסתמן שגם ביחס לנושא זה ניתן להבחין בין ימין לשמאל. בפוסט זה נדון בהיבטים הפוליטיים המיוחסים לאירוויזיון על ידי ישראלים בדגש מיוחד על מובילי דעת קהל. בניגוד לעבר, למעשה מהאזנה למובילי דעת קהל בתקשורת כיום - ברורה כשמש בקרבם החלוקה בין אנשי ימין מובהקים לבין כל השאר (שאנשי הימין המובהקים מכנים את כולם כשמאל, בעוד שכידוע אפילו עיוורי צבעים מבחינים בגווני אפור):

ויכוח שפת הייצוג של השירים הישראלים לאירוויזיון

אין בידי סקר רשמי שנערך בסוגיה זו, אך כל אנשי הימין המובהק בסביבתי וכמותם מובילי דעת הקהל הימניים בתקשורת (שברור כשמש מי הם במשתתפי הפאנלים החל מערוץ 11 ועד לערוץ 14) - חלקם הגדול טוענים בכל תוקף שכל השירים המיוצגים מטעם ישראל חייבים להיות בשפה העברית. ומכיוון שזה לא המצב, חלקם מגיבים לסוגיה באמירה "את מי זה בכלל מעניין"? ובנימת זלזול הומופובית, ללא כחל ושרק את כל מבצעי השירים, האוהדים המושבעים והצופים בתחרות - הם משייכים אוטומטית למגזר הלהט"בי. ותגידו, כל הזמרים מסלסלי מזרחית שהגיעו השנה בהמוניהם לתחרות בחירת נציג לאירוויזיון ב"כוכב הבא" שבערוץ 12 הם להטב"ים?
דור שמעון, מקום שלישי בכוכב הבא לאירוויזיון 2024:



להט"בים יש גם בכדורגל. ספיר ברמן בשופטת הטרנסג'נדרית של ליגת העל בכדורגל

אז הבה נבחן את סוגיית השפה ביחס להצלחה בשירים הישראליים שיוצגו באירוויזיון לדורותיהם. מאז הצטרפות מדינת ישראל בשנת 1973 כמשתתפת פעילה בתחרויות, התקיים הוויכוח הנצחי : האם קיימת אפליית שפה המתבטאת במיקומי השירים בכלל ובסיכויי זכיה במקומות הראשונים בפרט? בואו נבחן טענה זו בצפית מתקציר כל השירים הישראלים שיוצגו באירוויזיון בין השנים 1973-2023:



תקציר שירים זה (גודל דגימה מכובד של 50 שנה) מעיד למעשה שמיקומם הנבחר של השירים שיוצגו אינו מושפע באופן משמעותי משפת השיר - עברית או אנגלית. ישראל אפילו זכתה 4 פעמים במקום ראשון: פעמיים כאשר השיר המתחרה היה בשפה העברית ופעמיים כשמילות השיר היו באנגלית. ועל כן, ביחס לגודלה וביחס לשנות ההשתתפות - מתוצאות התחרויות ישראל נחשבת בהחלט למעצמת אירוויזיון.

מכאן, שהשירים המיוצגים באירוויזיון יכולים להיות בשפה העברית, ואם זה מה שיעשה בקרב הלאומנים שבינינו להרגיש טוב - ניחא. ואז אולי גם להם האירוויזיון יהפוך פתאום לכן מעניין (אם חובבי פופ עולמי הם ולא מאלה שאינם מסוגלים לשמוע שום דבר מלבד פופ מזרחי) 😀. 

ובבקשה שלא יעלה בדעת מי מכם להאשים כאן את הכותב בגזענות (שאין לו שום דבר נגד מוזיקה מזרחית, כאשר המילים בה אינם עברית עילגת).

סוגיית ההשתתפות או החרמת האירוויזיון בשל אנטישמיות מיוחסת

כשהוועדה המפקחת האירופאית לאוריווזיון קבעה ששני השירים שהוגשו לה השנה על ידי ישראל נושאים אופי פוליטי ועל כן התנתה את ההשתתפותה בתחרות בשינוי מילות השיר לבעלות משמעות ניטרלית - ברשות השידור הישראלית נעלבו קשות. בהשקפת עולמם הטיפוסית הכריזו "קבלו את השיר 'הגשם של אוקטובר' כמות שהוא, או לא כלום - ישראל לא תשתתף השנה בתחרות".

ולאחר שאתמול פנה הנשיא יצחק הרצוג לתאגיד השידור כאן בבקשה לערוך את השיר, התרצו והחזירו את השירים לבעליהם לשינוי מילותיהן. הנשיא אמר: "בשעה ששונאינו מבקשים לדחוק ולהחרים את מדינת ישראל מעל כל בימה - על ישראל להשמיע קולה בגאון ובראש מורם ולהניף את דגלה בכל פורום עולמי ובמיוחד בשנה זו".

אבל אפילו עופר חדד המגיש מהלא מהמתלהמים, אבל ידוע בדעותיו הימניות, לא יכול היה להתאפק והמשיך להביע לאחר מכן את מורת רוחו הפרטית בשידור חי ובסערת רגשות, כי חובה הייתה עלינו להמשיך להתעקש ולא להשתתף באירוויזיון.

כבר אמרנו שמגישי אקטואליה עם דעות ימניות יודעים תמיד מה הכי טוב לעם וחייבים לעשות? עם כל הכבוד, הוועדות המפקחות של האירוויזיון לדורותיהם פסלו לא מעט שירים בשל מסרים פוליטיים של מדינות שונות שאינן ישראל. מה היו אומרים אנשי הימין הלאומני לו הייתה הוועדה מאשרת שיר של מדינה אחרת, המרחם על העזתים המסכנים? האם היו גם אז טומנים ראשם בחול כבנות היענה ואומרים: לא מעניין! או אז אולי היה להם פתאום מאוד מעניין וחשוב שוועדת הפיקוח של האירוויזיון תפסול שיר אנטישמי שכזה? אגב, בל נשכח שגם הפלסטינים הם ממוצא שמי ולא ארי.

ולכל ימני לאומני שאולי ימהר כעת לתייג אותי כסמולני, אומר שבניגוד אליו, אני לא מצביע למפלגה כאוהד לקבוצת הכדורגל הנצחית שלו וממשיך להשתחוות לעד למלך עירום. ולכל בעלי זיכרון של דג, אזכיר שהצבעתי לקדימה בראשותו של אריק שרון, "השמאלני הקיצוני", כאשר עד להתנתקות נהרגו בכל יום 4-5 חיילים בציר פילדלפי, ללא שום תכלית ותועלת, כשיש כיום בממשלת המחדל הנורא כאלה שמתגעגעים וחולמים לשוב לשם, כשהבנים של חלקם ימשיכו בחוצפתם לקבל פטור מגיוס ולחימה, כי תפילות חשובות יותר מאשר לחזור מהקרב בארון. ובניגוד לכל ימני לאומני, שטוען שאין לו למלך תחליף, אני יודע שהמלך היה פעם מוכר רהיטים בארה"ב, בעוד שחבריו לנשק המשיכו להלחם בארץ. וכי בתי הקברות מלאים בדורות של אנשים שלא היה להם תחליף.

ולגילוי נאות אסיים בכך שחוסר מידת הסבלנות שלי כיום לצפות בטלוויזיה בתחרויות אירוויזיון בשלמותן, זהה לחוסר מידת הסבלנות לשבת ולצפות מול מסך טלוויזיה ב- 90 דקות פלוס זמן הארכות, במשחקי כדורגל שבהם השחקנים רצים לשוא, כדי שלבסוף המשחק יוכרע בדו-קרב פנדלים קצרצר. אבל כנאמר, כל אחת ואחד ותחומי העניין שלהם ובאמונתם יחיו.

וראו איזו תמונה הכינה עבורי בינה מלאכותית לתוכן הפוסט הזה 😀



עריכה

השיר שלנו לשנת 2024 שאושר במקום הגשם של אוקטובר שצונזר:



יום שבת, 30 בדצמבר 2023

מוזיקה בעת מלחמה


בנושא השרביט החם נתבקשנו לתאר את הרגלי שמיעת השירים האהובים עלינו והאם הם וכיצד השתנו בזמן המלחמה. בכל זמן אני אוהב להאזין למוזיקה קלאסית ובאופן פרטני להאזין לאופרות עם העדפה לצפיה אם אפשר, בנוסף להאזנה. על כן טבעי שאני ממשיך בהרגל זה גם בעת המלחמה. השינוי הוא במינון הגבוה יותר בזמן שאני משקיע בהאזנה לז'אנר הזה. נתבקשנו להביא דוגמאות ועל כן בחרתי להביא לכאן את יצירת האופרה של ג'וזפה ורדי - אאידה. הממשיכים בקריאה ובהאזנה יבינו גם את הרלוונטיות בבחירת יצירה זו לעת הזו.

במוזיקה הקלאסית אני מוצא הרבה רוגע וכאמור אהובות עלי במיוחד האופרות. אחת מהן האהובות עלי במיוחד היא אאידה של ג'וזפה ורדי. זכורה לי ההפקה המרשימה בבניין האופרה הממלכתית של ברלין, בעת אחד הביקורים שלי בה, שהוזמנתי להשתתף ולהרצות שם בכנס מדעי רב-משתתפים. זה היה אחד מהכנסים הלא רבים שבהם התלוותי בנסיעתי עם זוגתי. כל הכרטיסים למופע האופרה אאידה בעת הביקור הזה אזלו. נותרו רק זוג כרטיסים למרפסת המיועדת ל"אצולת" שועי עולם.


אך מכיוון שנותרו רק מעט שעות לפני המופע של הערב והיה חשש שלא יצליחו למכור את הכרטיסים למרפסת בסכום האסטרונומי, הציעו לנו אותם במחיר מציאה. שהיה רק במעט גבוה יותר ממחיר הכרטיסים באולם. כראוי לבני תרבות גרמנים הגענו לאולם לבושי מחצלות ויישובים בתא המרפסת הפרטי המלכותי צפינו והאזנו למופע אופרה קסום בהפקת ענק בהשתתפות עשרות רבות של זמרים, שחקנים, רקדנים וניצבים.

מסתבר שבאולם נוכחו באותו ערב לא מעט גרמנים ממשתתפי הכנס המדעי כשאי אפשר שלא יכלו להבחין בזוג הישראלי שצפו במופע "בתא המלכותי". כשהגעתי למחרת למרכז הכנס, הסתבר שהשמועה פשטה במהירות והסובבים הביטו אלי בכבוד מלכים, חחחחח. האמת, זה היה פרומו מצוין שהביא אלפי מששתפים לאולם הענק, בהרצאה המדעית שנתתי באותו יום.

העלילה של האופרה אאידה, סובבת באאידה בתו של מלך נוביה (אתיופיה) שנחטפה לשבי המצרים, שהפכו אותה למשרתת של בת פרעה רמפיס, מלך מצרים. עקב הידיעה שהגיעה כי האתיופים מתכוננים לתקוף את המצרים כדי לשחרר את החטופה המלכותית (שייחוסה המלכותי נשמר בסודיות במצרים מפני העם), מינה רמפיס את רדמס למפקד הצבא המצרי שיצא למלחמת מנע ולהקדים מכה לפני פלישת האתיופים למצרים.

האַרְיָה Se quel guerrier io fossi!...Celeste Aida במערכה הראשונה, שבה מלך אתיופיה המתבשר על נפילתה של בתו האהובה אאידה בשבי המצרים - מתחייב לצאת עם צבאו ולשחררה:



באַרְיָה Su! del Nilo al sacro lido, לאחר ששליח מודיע לפרעה רמפיס על כך שהצבא האתיופי כבר צועד בדרך לתבאי (בירת מצרים), פרעה מכריז בפני פמליתו מלחמה על אתיופיה וממנה את רדמס למפקד הצבא המצרי:



רדמס וצבאו יוצאים לעבר האתיופים. אאידה נותרת לבדה, ונקרעת בין אהבתה לאביה ולארצה לבין אהבתה לרדמס, באַרְיָה Ritorna vincitor:




למרות שהאהבתם של אאידה ורדמס נשמרת בסודיות על ידם, אמנריס, בתו של פרעה שגם היא מאוהבת קשות ברדמס, חושדת שהוא מאוהב במישהי אחרת.


במערכה השניה, מפקד הצבא רדמס שב כמנצח לתבאי. באַרְיָה Fu la sorte dell' armi a' tuoi funesta, בערמיותה אמנאריס בת פרעה נכנסת לחדרה של אאידה (שאינה יודעת על הנצחון) ומשקרת לה שרדמס נהרג בקרב ומוציאה מאאידה הודאה על אהבתה לרדמס. אמנריס זועמת ומתכננת נקמה, אאידה נופלת לרגליה ומתחננת לרחמים, אך אמנריס מתעלמת, יוצאת מהחדר ומשאירה את אאידה בסבלה הנורא:





במצעד הניצחון באַרְיָה Gloria all' Egitto, March (מארש הנצחון). החיילים השבים מהמלחמה צועדים בסך לפני פרעה. איתם מובלים שבויים אתיופים, ביניהם אמונסארו מלך אתיופיה, אביה של אאידה. אאידה ממהרת להתאחד עם אביה, אך המצרים עדיין אינם מודעים לזהותם האמיתית של שניהם. אמונסארו משקר ומספר למצרים כי מלך אתיופיה נהרג בקרב. השבויים האתיופים מתחננים לפרעה שיחוס על חייהם, המצרים דורשים את מותם, אך רדמס מבקש מפרעה לחון את האתיופים ופרעה נענה לו. כל השבויים משוחררים למעט אאידה ואמונסארו, המוחזקים כבני ערובה. פרעה מכתיר את רדמס כיורשו, ונותן לו את אמנריס בתו לאישה:




במערכה השלישית בערב נישואיה לרדמס, מגיעה אמנריס בתו של פרעה למקדש איזיס לשאת תפילה, שם ממתין לה רמפיס אביה. אאידה מצפה לבואו של רדמס. מצד שני היא מתמלאת געגועים עזים למולדתה ואמונסרו אביה מוכיח אותה על יחסה המתנכר לעמה ולמולדתה. הוא טוען בפניה כי העם האתיופי נכון להשיב מלחמה אחת אפיים, אך כדי לנצח, צריכה אאידה להוציא מרדמס סוד צבאי אחד בלבד - באיזה נתיב מתכוון הצבא המצרי להשתמש במלחמה הקרבה נגד האתיופיים. לאחר התלבטות רבה מבטיחה אאידה לחשוף את הסוד. רדמס מופיע ומספר לה כי בקרוב ינהיג שוב את צבאו למלחמה נגד האתיופים, וכפרס על הניצחון הצפוי, הוא מתכוון לבקש מפרעה כי ישחררה וייתן לו לשאתה לאישה. אאידה מנערת את רדמס מאשליותיו: איש לא יסכים לרעיון כזה, לא פרעה, לא אמנריס בתו המיועדת לו לאישה ולא כוהני מצרים. היא מצינת כי הדרך היחידה בה יוכלו לממש את אהבתם היא לברוח יחד לאתיופיה. רדמס מהסס אבל לבסוף נעתר. כאשר שואלת אותו אאידה, באיזה נתיב יברחו ממצרים מבלי שייתפסו, נוקב רדמס במעבר נפטה וכך הוא חושף את המידע שאמונסרו מייחל לגלות. אמונסרו חושף בפני רדמס את זהותו האמיתית כמלך אתיופיה, בעוד אמנריס, שהיתה עדה נסתרת לכל ההתרחשות עת יצאה מהמקדש מזעיקה את רמפיס אביה. רדמס המזועזע תופס כי בהיסח הדעת הוא בגד בארצו. כאשר אמנריס ורמפיס מגיחים מן המקדש מנסה אמונסרו להרוג את אמנריס, אך רדמס מגן עליה ומפציר בפני אמונסרו ובתו אאידה להימלט בעוד הוא מסגיר עצמו לידי רמפיס. אמונסרו מנצל זאת, בורח ונהרג ואילו עקבותיה של אאידה נעלמים. רדמס מואשם כמי שסייע לבריחתם ועומד למשפט באשמת בגידה במולדת.

במערכה הרביעית, באַרְיָה L'aborrita rivale a me sfuggia המתרחשת ב"היכל הצדק", לאחר שאאידה אויבתה הצליחה לברוח , אמנריס משתוקקת להציל את רדמס. היא מציעה לו שתבקש עבורו חנינה תמורת ויתור על אאידה ומבקשת ממנו להכחיש את האישומים נגדו על פגיעה בבטחון המדינה, אך הוא מסרב:



המשפט עצמו מתנהל מאחורי הקלעים ורדמס אינו מגיב לאישומים. השופטים דנים אותו לעונש אכזרי - קבורה בעודונו חי. רדמס נלקח מהמקום לרצות את עונשו, כשאמנריס מקללת את ראמפיס ואת השופטים.

האופרה מסתיימת כשרדמס מובל עלידי כוהני מצרים אל מערת הקבורה שלו. בעוד מחשבותיו נושאות אותו לאאידה, הוא מבחין בחשכת המערה בדמות אדם. הוא נדהם לגלות את אאידה, שחמקה אל תוך המערה כדי להתאחד עם אהובה. לשווא מנסה רדמס לשכנע אותה להנצל. זה בזרועות זו, נפרדים אאידה ורדמס מן העולם ונקברים חיים.



קטעי האופרה המוצגים כאן נלקחו מהפקות שונות שמצאתי ביוטיוב ועל כן את הגיבורים מייצגים זמרי אופרה שונים. ביוטיוב ניתן למצוא גם חלקים מהפקה של אאידה על ידי האופרה הישראלית כפי שהוצגה לפני שנים מספר במצדה. לא נעים להגיד, אבל לא הבאתי משם כלום לכאן, הן בשל ההפקה הישראלית העלובה יחסית, וגם בשל איכות ההקלטה הירודה של הקול כפי שהועלה ליוטיוב.

כאמור צפינו באופרה הזו בברלין בשפה הגרמנית ולא בשפת המקור האיטלקית. לא פעם באיטליה כמעט התפתתי לרכוש כרטיסים לאופרות של ורדי, אך אני שלא מבין איטלקית מודע שבמצב כזה ההנאה לא תהייה שלמה. בצפיה באופרות בהפקות גרנדיוזיות בביקורי בברלין, אני לפחות מבין מספיק גרמנית ובהשלמת שפת הגוף של המשתתפים, אני יכול ליהנות הנאה שלמה מהבנת הטקסטים הנלווים למוזיקה.

בארה"ב ישנן הפקות אופרה בשפה האנגלית, אבל את אלו המוצגות באולמות האופרה בשפת המקור, מלוות כתוביות באנגלית במסכים המפוזרים ברחבי האולם, שבהם מוצג תרגום סמולטני בכתוביות באנגלית במשך כל ההופעה. חבל שלא עושים זאת בכל מקום.

למעוניינים חובבי הז'אנר אני מביא גירסא מלאה של אאידה עם כתוביות באנגלית:




וכיוון שהצלחתי להעלות את הפוסט הזה בשבת, הרי שייאה לצרף לו את הלוגו המסורתי של הבלוג.



יום ראשון, 3 בדצמבר 2023

מלחמה יום 57 - התמודדות של פעוטה

 היום ה - 56 של המלחמה נפתח רע מאוד. הפסקת האש קרסה עם מטח רקטות לעוטף ברבע שעה לפני שבע, ולאחר שהחמאס הפר את הבנות עסקת החזרת החטופים. שני הילדים הג'ינג'ים החמודים ואימם ממשפחת ביבס לא חזרו משבי החמאס, שטען שהם כבר אינם בחיים (עובדה לא מאומתת), מדובר בתינוק בן 10 חודשים ופעוט בן 4, שהוא רק בכמה חודשים גדול יותר מקטינא שלנו. ולאחר גילוי כל סיפורי העינויים שעברו הילדים החטופים האחרים על ידי החמאס המנוולים, לא יכולתי שלא לדמיין בחרדה את קטינא שלנו, אם מזלה הרע היה מביא אותה חלילה לידי החמאס. 

ובהמשך הבוקר של הפסקת ההפוגה, אירע גם פיגוע נורא בעירנו עם 3 נרצחים ו- 6 פצועים על ידי מחבלי חמאס ממזרח ירושלים. וקטינא לא יודעת שום דבר מזה. בבית לא שומעים חדשות ולא מדברים על המלחמה בנוכחותה. ובאותו בוקר קטינא יצאה לגן שלה כרגיל. ושם גם כאילו לא קרה דבר, בזכות הגננות. רק לחשוב איזה מאמץ נדרש מהגננת שלה עם שני ילדים קטנים משלה ותינוק שנולד לפני חצי שנה וכשבעלה כעת במילואים בעזה. איזה מאמץ עילאי להשאר שלווה בפני פעוטות הגן התמימים. והגננת השניה מדווחת להורים בוואטסטפ:


וקטינא שמחה ומשתתפת בכל הפעילויות בגן. בתמונה ליד הגננת: 

ועם חברה בהצגה לילדים:

לאחר שחזרה מהגן, התיישבה במלוא המרץ עם "מאמא" שלה והדביקה בדייקנות אבני מוזאיקה בנקודות מסומנות. בסבלנות רבה מדגימה יכולת מוטוריקה עדינה. 


לאחר מנוחה הגיעה משפחת הבת עם קטינא להתארח אצלנו בערב שבת. כשקטינא אצלנו לא רואים חדשות, אבל במהלך הביקור, קיבלנו פעמיים התרעה מאפליקציית "צבע אדום" בטלפונים שלנו על מטח טילים לעבר העיר שבה גר הבן. כדי שלא להלחיץ את קטינא, המשכנו כאילו לא קרה דבר, כשהתעדכנו בסתר בוואטסאפ ששלום לבן ורווח לנו. 

קטינא הביאה איתה דף מודפס מנויילן שחילקו להם בגן. בדף תמונות פספורט של 35 ילדי הגן. מתחת לכל תמונה מודפס שם הילד/ה, שמות ההורים ומספרי טלפון שלהם.

כשביקשתי מקטינא להראות לי מיהם החברים שלה בתמונה, דבר ראשון אמרה "זאת החברה הכי טובה שלי" והצביעה על התמונה שלה עצמה. התאפקנו שלא לצחוק. אבל תחשבו על זה שבהכרזה שהיא החברה הכי טובה של עצמה יש בעצם איזון מושלם בין הפיזי לפנימי שלה. כמה טוב היה אם ההשלמה המוחלטת עם הפנימיות הייתה קיימת אצל כל אחד מאיתנו. אם כל אחד יהיה קודם כל חבר עם הפנימיות של עצמו.

ולאחר מכן הצביעה על 8 ילדות וילדים שהם חברים טובים מאוד שלה ועוד על לא מעט אחרים שגם הם חברים שלה. והצביעה על כמה ילדים "מרביצים" שהיא לא חברה שלהם. שאלתי אותה למה ילד מסויים הרביץ לה והיא סיפרה שהוא פתאום בא אליה ורצה לקחת את הקשת בשיער שלה. והיא סיפרה גם על ילדה אחת שהייתה חברה טובה שלה ואז פתאום התחילה לעשות את מה שאנחנו הבנו כמניפולציות שליטה מצידה על קטינא. באינסטינקטים טובים, קטינא פשוט התרחקה ממנה והילדה ניסתה להרביץ לקטינא מתוך תסכול. אבל, קטינא מספרת, אני כבר שוב חברה שלה "כי היא הפסיקה להרביץ והיא שוב נחמדה ורוצה לשחק איתי". והיא מוסיפה ומספרת שהילדה סיפרה שיש לה "שני אבא" אחד הוא "אבא חדש" שבא לגור אצלהם. היא בת הזקונים לארבעה אחים ואחיות, כולם מאותו "האבא הראשון". עכשיו אנחנו כבר מתחילים להבין את התסכולים וההתנהגות של הילדה.

ועוד היא מספרת על ילדים שרצו לקחת מהאוכל שלה ללא רשות (כי זה החינוך או חוסר החינוך של ההורים שלהם), אבל "הם כבר לא". הפסיקו כנראה בהתערבות של הגננות.  


בגן הזה אין זמן קבוע לארוחת בוקר. כל ילד/ה אוכלים בזמן שמתאים להם, יש ילדים שלא אוכלים בכלל. שאלתי את קטינא אם האוכל שלהם לא טעים והיא ענתה: "יש להם אוכל טעים אבל לא בא להם לאכול. וכשאבא או אימא שלהם מגיעים לקחת אותם הביתה (בסיומו של יום), הם רואים עיגול אדום ולא עיגול ירוק" (על התמונה של הילדים שלהם בלוח).  הכוונה לדיסקיות מגנטיות שהגננות מסמנות כדיווח להורים של כל ילד או ילדה אם אכלו או לא את ארוחת הבוקר של היום.

וקטינא מוסיפה ש"ילדים שלא אוכלים לא יגדלו טוב ולא יהיה להם הרבה שכל". לאחר שאכלנו ארוחת ערב, שקטינא אכלה בתאבון, היא ביקשה ניירות וצבעים וציירה לכל אחד מאיתנו ציור ולאחר כמה משחקים נתתי בערב לקטינא במתנה את הספר "פו הדוב" וסבתא נתנה לה שקית עם בגדי חורף חדשים שקנתה לה. כשהיה יום שהוקדש למשפחה בגן, כל ילדה וילד סיפרו בתורם על המשפחה שלהם. וקטינא סיפרה על סבתא שלה "שמכינה לי אוכל הכי טעים וקונה לי בגדים" ועל סבא "שקונה לי ספרים יפים".


כאסקפיזם מוחלט, בשבת בבוקר המשפחה של הבת נסעו לחוף הרצליה למרות סיכוני המלחמה, לחגוג חגיגה מוקדמת לאבא של קטינא יום הולדת שיחול למעשה ביום ראשון (היום). קטינא הייתה ממש מאושרת.


בתקווה שהמצב יאפשר בימים מוטרפים אלה, אנחנו מתכננים לחגוג את יום ההולדת של אבא של קטינא ביום שישי הקרוב, יחד עם הדלקת נר ראשון של חנוכה. בתכנון ארוחת ערב חגיגית עם הלביבות המפורסמות של סבתא כמובן ולקינוח סופגניות מיני. לו יהי.



עוד בסדרת התמודדות פעוטה במלחמה:

מה מספרים לפעוטה?

מלחמה יום 10

מלחמה יום 16

מלחמה יום 19

מלחמה יום 24

מלחמה יום 27

מלחמה יום 39


יום רביעי, 22 בנובמבר 2023

על שגרת הפנאי שלי - הנושא החם

נושא השרביט המוצע מבקש לשתף את שגרת הפנאי לאחר 40 יום של מלחמה. האמת היא שבימים קשים אלה מאז שפרצה המלחמה, ממש אין לי בכלל חשק לכתיבה ומה שאני בכל זאת מכריח את עצמי לכתוב, אינני בטוח שלאנשים יש חשק לקרוא. נראה שהעולם מתנהל ברובו ברשתות החברתיות כשאני לא שם ועוד אכתוב על כך בהמשך. הפסקתי את פרוייקט הרשימות האבודות בבלוג "חשיבה חופשית" וגם את המשך סדרת חינוך ילדים שם. אבל כתבתי על ההתמודדות של קטינא במלחמה בכמה רשומות בבלוג אמירה יומית, שבו נכתבה כעת גם רשומה זו. 
לוח הסטטיסטיקה מסגיר שגם הקריאה בשני הבלוגים האלה די מוגבלת יחסית לימים עברו ועל פי התגובות נראה שמדובר שם כעת בקהל קוראים קבוע קטן למדי.  

ואף על פי כן אני ממשיך להשקיע בפוסטים בבלוג האקטואליה הסאטירי "פסוקו של יום מאת קנקניהו" כתראפיה לנשמה - בטקסטים ממוקדים ובקריקטורות  (הלא מקצועיות) מעשי ידי. וגם שם, על פי התגובות הנעות בין 0 ל ארבע מקסימום (של 2-3 קוראים פחות או יותר קבועים) - נראה שגם שם התעניינות הצבורית מוגבלת. 
שאלתי את עצמי לא פעם לשם מה בכלל? ומדוע בניגוד, רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר מלאים בפוסטים סאטיריים כאלה, שלהם יש המון עוקבים, תגובות, לייקים ורבים מהם הופכים להיות ויראליים? 

אז לידיעה, דווקא יש לי חשבונות מוקפאים בשתי הרשתות החברתיות האלו לאחר שאפילו כשניסיתי להעלות בהם מספר פוסטים שנונים מפסוקו של יום מאת קנקניהו - נאדה, לא רק שלא הפכו לוויראלים - מקסימום קיבלו לייק אחד ומעורבות של 2-3 במקרה הטוב.

אז בעצם מה יש לי לחפש שם שהכתיבה שלי שקופה? ולשם מה לבזבז זמן ולהתעצבן מכל השטויות, השנאה והכזב (FAKE) המשתוללים שם? לכן אני כבר די מזמן לא שם, למען הבריאות הנפשית שלי. רבים שם טוענים לעצמם שהם ממננים את השהייה שם, אז לכמה זמן? שעה, שעתיים, ארבע שעות ... ליום? טוענים שהם לא מכורים לסטרימינג אבל למעשה דולים משם את כל האינפורמציה שהם צריכים. מייחסים לזה מקור אינפורמציה ממש מהימן לעומת העיתונאות הפורמלית. חחחחח 

אבל איכשהו, באופן עלום הרבה מהדברים שכתבתי דוקא בבלוג הצנוע, "פסוקו של יום מאת קנקניהו" - הגיעו לידיעתו והרגיזו את ביבי, כי הוא לא פעם התלונן במדיה התקשורתית על ההכפשות הספציפיות האלו המתנהלות נגדו - למשל, הזכיר את "הבקבוק והכובע", שמכנים אותו "פרעה", ושמכנים את הממשלה שלו "הרייך השישי"..., (שלמעשה מקורם בקריקטורות מקוריות שלי):


* בסוגריים מספרי הפוסטים בבלוג פסוקו של יום מאת קנקניהו

אז אלה הגיעו לשלטים בהפגנות בלי קרדיט, נו מילא. גם זה סוג של ויראליות ובשמחה תרומה שלי למחאה נגד ההפיכה המשטרית המטורללת שהביאה עלינו ממשלת חדלת האישים. אז אני ממשיך את הכתיבה הזו גם כיום כשגרת הפנאי שלי, כי מכונת הרעל של הפוליטיקאים והשופרות שלהם ממשיכה לעבוד גם במלחמה ונראה שתתגלה במלוא כיעורה בסיומה (כאימרה המקובלת בימים אלה, "בשש לאחר המלחמה"), שלצערי תמשך עד שהממשלה הנוראה הזו תעוף לכל הרוחות.

אז מה אני עוד עושה בשגרת הפנאי שלי בימים אלה? אני שומע הרבה מוזיקה "בכאן 88" וביוטיב. מדי פעם נמצא גם בנטפליקס. כאמור, אני לא ברשתות החברתיות (ואני מתנצל בפני אלה שהשאירו לי בפייסבוק ברכות ליום ההולדת שחל ביום שישי האחרון ואם אתם כאן, אז אני מודה לכם מקרב לב כאן). שתבינו, חשבונות הפייסבוק והטוויטר שלי מוקפאים ולמרות שכל ההתראות משם אמורות להגיע לספאם, כמה מהן (אמנם לא הרבה) בכל זאת מצליחות להתחמק ולנחות במייל שלי 😬.

בחדשות אני מתעדכן במהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה. עובר לערוצים המקבילים, כאשר בקשת 12 מופיעים ה"שופרות" עמית סגל, יהודה שלזינגר ושות' שמעוררים בי בחילה עזה. אני לא זקוק לפרשנויות של מובילי דעת קהל למיניהם אלא אך ורק להתעדכן בעובדות. על כן אני מתעדכן במהדורת החדשות המרכזית בערב. בעיקר מתעדכן מההצהרות של דניאל הגרי דובר צה"ל, הראוי לשבח. אבל אני ממש לא מחובר לדחיפות של N12 או ל"חלון הצף" שלהם בטלפון. מחליאות אותי כל הפרסומות "ביחד ננצח" הממלאות את המרקע. במיוחד מחליאה אותי המגמה המשיחית שפושטת על כל חלקה טובה. השיא בפרסומת "עושה שלום" מטעם המגזר הציבורי בהסתדרות. יאק.

 

התוכנית היחידה שאני אוהב לצפות בערוץ 12 היא תוכנית הסאטירה "ארץ לוחמת / ארץ נהדרת", שאני נקרע מצחוק. גם זה סוג של אסקפיזם נהדר עבורי. הקטע מאתמול על גולדה מאיר המבקרת אצל ביבי ואומרת לו שהיא תיזכר הרבה יותר טוב ממנו בהיסטוריה, היה קורע:

אחרי יום שהסרטון היה כאן, הצנזורה [של מי?] הורידה את הסרטון מיוטיוב ומכאן. אז מצרף תמונה של המערכון ומתחת קישור ששם עדיין ניתן לראות אותו.


אני לא הולך לשבת ולקשקש בבתי קפה. גם לא לפני המלחמה. פעם אחרונה הייתה חודש לפני פרוץ הקורונה - כשאבא שלי הזמין אותנו לבית קפה-מסעדה לאחר העליה לקבר, ביום השנה למותה של אימא שלי. מאז גם לא מבקר במסעדות. פה ושם מזמינים לבית.

ביום שישי האחרון חל יום ההולדת שלי (אגב זהו גם יום הבלוגולדת 12 של הבלוג "חשיבה חופשית פלוס - מדע, תרבות ויצירה). כשבכלל לא היה לי כל חשק לחגוג. אבל המשפחה התעקשה.
אחרי שנפלנו בשני אירועים משפחתיים קודמים, שבהם הוזמנו ארוחה מלאה ממסעדות ובדקה התשעים הבריזו לנו במשלוח - החליטו בשבילי המשפחה לעשות בשרים על האש. תמיד החתן שלי מתנדב לארוע כזה. הוא מבין בבשרים ויש לו מקור שממנו הוא מזמין ומקבל כפריווילג בשרים איכותיים. רק שבוע קודם הוא הכין על האש ליום הולדתה של אימא שלו. שאלתי אותו מה הוא מכין לה בארוחת בשרים כזו כשהיא עצמה צמחונית. ובכן, כולם נהנים מהבשרים ולאימא שלו הוא מכין צ'יפס, כרובית ושאר מיני ירקות צלויים על האש. וכמובן מתוקים. הצמחונית הזו חולה על מתוקים.

אז אצלנו הוא צלה על האש ביום שישי סטקים נימוחים בפה, שני סוגים של המבורגר (הבשר הכי אהוב על קטינא), 3 סוגים של קבבים, ו- 5 סוגים של נקניקיות איכותיות. קטינא אכלה קצת מהסטייק וכמות יפה של המבורגר, ביקשה תוספת חמוצים וגם "בא לי סלט". על הצ'יפס ויתרה וגם אני. סיימנו בקינוחים. הם על בסיס שוקולדים, ואני עוגת גבינה ללא תוספת סוכר עם בצק דקיק (טעימה מאוד!).

ונשאר כל כך הרבה בשר, שאני אוכל ממנו (לאחר שנצלה ונשמר במקרר) כבר כל השבוע ועדיין לא סיימתי. בדרך כלל אני ממעט בכמויות הבשרים, אבל באיכות שכזו קשה שלא להתפרע עליהם.

והביאו לי שתי מתנות. האחת עוד דיסק USB חיצוני, בנפח טרה בייט אחד לגיבוי של התמונות והסרטונים המשפחתיים. אחד כזה כבר כמעט מלא. בדיסק החדש כבר גיביתי image של המחשב שלי, שבמידה ואם חלילה יפול המחשב, אפשר בעזרת גיבוי כזה לשחזר את מערכת ההפעלה עם כל מה שיש במחשב - תוכנות, מסמכים, תמונות, סרטונים ומוזיקה - בדיוק כפי שהיה לפני.

גוגל דרייב ומיקרוסופט דרייב כידוע מוגבלים בנפח וכדי לאגור את כל החומרים שלי בענן, דרוש הרבה יותר נפח מכך וכמובן תשלום חודשי. אז עכשיו יש לי שני כוננים חיצוניים בנפח כולל של 2 טרה בייט, ואני לא תלוי בחסדיהם של דרייברים
אונליין. בשבוע זה קטלגתי וגיביתי את כל התמונות, הסרטונים והמוזיקה - שגם זה סוג של אסקפיזם, לא?

והמתנה השניה שקיבלתי היא אוזניות אלחוטיות איכותיות. אוזניות קלות ונתלות בנוחות על האוזניים. אז בזמן הפנוי שלי מברברת ברשתות החברתיות ובטלוויזיה, אני שומע עם האוזניות הרבה מוזיקה מרדיו כאן 88 ומיוטיוב. אסקפיזם מרגיע ומומלץ מאוד לימים אלה.



המתנות שקבלתי - אוזניות אלחוטיות וכונן גיבוי

ופרוייקט אסקפיסטי קטן שאני עוסק בו בפנאי הן איגוד של מנות הבנטו הנפלאות והיצירתיות שהבת מכינה לקטינא:





יום רביעי, 15 בנובמבר 2023

מלחמה יום 39 - התמודדות של פעוטה

לגמרי שיגרה. יש לציין שראש העיר והמועצה של העיר הגדולה ביותר בישראל, החולשת על כמעט מיליון תושבים, מתפקדת לעילא ולעילא בימי מלחמה אלו. בניגוד לתפקוד ממשלת חדלי האישים. בגן של קטינא שיגרת מלחמה שכמוה כמעט בעיתות שלום. בעת אזעקות, הילדים נכנסים ברוגע לממ"ד הנעים, המקושט ומאובזר, הגננות סופרות את הילדים הנכנסים והיוצאים, פן מישהו ישכח בשירותים או משהו כזה. וזה מזכיר לי את גן הפעוטות של הגננת שלי חנה בילדותי. ובזיכרוני נותרו פניו המבועתות של מנחם, שפרץ מתא השירותים כשמכנסיו ותחתוניו מופשלים, לשמע הרעם המתגלגל לאחר הבזק הברק.

היום ה- 39, החל כיום חורף. וקטינא התלבשה כהלכה לקראת הגן, מדגמנת במרפסת הבית עם מגפיים סטייל דוקטור מרטינס (חיקוי כמובן) שקטינא בחרה בעצמה בחנות מתוך המבחר. כבר יש לה דעה נחושה ומוחלטת מה מתאים לה בקניות.


מצויידת בקופסת בנטו ארוחת בוקר היומית בתיק הגן על גבה, מוכנה ליום "כיף" חדש בגן.


בתפריט:  מאפינס בריאות תוצרת בית, פרח גבינה צהובה, הכבשה - לחם עם חמאת בוטנים, למטה מימין חביתה ויוגורט במיכל הקטן עם המכסה הכחול. למעלה מימין ירקות חתוכים צבעוניים ולידם קוביות גבינה בולגרית. אוכמניות בתא העגול הקטן.

קטינא מאוד אוהבת וגאה לאכול מקופסאות הבנטו "שמאמא מכינה לה". אמרתי לבת שהיא יכולה להוציא לאור מדריך להכנה מהירה של בנטו-אים. הנה עוד שניים מהיומיים הקודמים (על חביתה גבינה צהובה וגבינה מלוחה -מנת החלבון שלה - אף פעם לא מוותרת):



כשחוזרת הבייתה לאחר הגן והצהרון (שמחה ומעט עייפה, כי עדיין לא התרגלה ללא מנוחת צהריים כפי שהיה בגן הקודם שלה. בכל זאת היא רק בת "שלוש ורבע" כפי שהיא אומרת) - מספרת שהיה כיף, ואיך לא כפי שתעדה אחת הגננות את קטינא וחברים:





בסוף השבוע האחרון התראנו עם משפחת הבת ביום שבת. קטינא שחקה עם סבתא בשני משחקי בנייה, שבה היו לה רעיונות למבנים שבהן שיכנה שתי בובות - ברבי שלגיה וברבי אלזה. והפיקה איתן כל מיני סיפורים והצגות לקהל שהיינו אנחנו, כל המשפחה.

לאחר הפסקת אוכל שבו אכלה בתאבון רב קציצות בקר ברוטב של סבתא עם אורז. סבתא נתנה לה מתנה - מזוודת מטבח מקסימה.


ולאחר ש"בישלה והכינה לנו" כל מיני דברים בעזרת הקיט ומפלסטלינה פליידו בכל מיני צבעים, קטינא החליטה שהיא מארגנת מסיבת יום הולדת. היא הכינה עוגות ועוגיות מפלסטלינה והושיבה על הספה את הברביות שלגיה ואלזה, שתי בובות מיני (הגדולה והקטנה) ואת הבובה של הילד המדבר דן. למי יש היום יום הולדת? שאלנו. למיני הגדולה, השיבה.

ואני השמעתי מחרוזת של שירי יום הולדת שהורדתי למחשב ביום ההולדת שנתיים שלה.  ורקענו ברגליים טרח טרח טרח ומחאנו כפיים אח אח אח וקטינא שמחה ורקדה, ואנחנו רקדנו איתה, כראוי למסיבת יום הולדת.

לאחר המסיבה, הגיע הזמן להירגע ב"סדנת הציור" עם סבא. עכשיו היא בתקופה שעברה מציור בצבעים לשרבוט בצבע אחד או בשני צבעים ניגודיים:




ולאחר יום מהנה, הגיע הזמן להפרד בחיבוקים מסבתא וסבא וללכת לישון. מחר צריך להתעורר בזמן לגן.

יום חמישי, 2 בנובמבר 2023

מלחמה יום 27 - התמודדות של פעוטה (משברון)

 

בתחילת השנה כשקטינא עברה לגן חדש עם ילדים חדשים ומגובשים (משנה שעברה) ושלא מכירה, הייתה זו רחל שעזרה לה להתגבר בבקרים הראשונים. החיבוק העוטף של רחל הרגיע את קטינא ומחה את דמעותיה. "מאמא, בכיתי ורחל עזרה לי להתגבר", הייתה מספרת בבית. דמותה האימהית של הסייעת רחל הייתה קרן אור לכל ילדי הגן, בעת משבר או עצב. רחל הגיעה לגן באופן זמני כמחליפה של אחת הסייעות הקבועות שיצאה לחופשת לידה.

כשהתחדשו הלימודים בגן לאחר שפרצה המלחמה, לרחל הייתה השפעה מרגיעה לכל ילדי הגן שאהבו אותה מאוד. אך רונה הסייעת הקבועה שהחליפה, עמדה לחזור לגן מחופשת הלידה בתחילת נובמבר. ניסיונות ההורים להשאיר את רחל בשידול העיריה, לא הואילו. היא נחוצה לגן אחר. בשביל קטינא אלה היו חדשות רעות. הילדים האחרים הכירו את רונה משנה שעברה, אבל לקטינא החילופים האלו והפרידה מרחל, ובעיקר בעת מלחמה, היו מועדים למשבר.

יומיים לפני החילופים, רונה הגיעה לגן לביקור הכנה נפשית לשובה ולהכרות עם הילדים החדשים בגן. ולקטינא הביאה ברכה ושי קטן (מדבקות, קינדר ומחזיק מפתחות).



ביום האחרון של אוקטובר, נערכה בגן מסיבת פרידה לרחל. וכך דיווחה הגננת:




וחיבוק אחרון של קטינא עם רחל


אתמול חזרה רונה לגן ליומה הראשון לאחר החופשה. וכשקטינא חזרה הבייתה סיפרה: "רונה מאוד חמודה לילדים ולי ועזרה לי". נראה שטבילת האש עברה בהצלחה. וכשחזרה הבייתה, קטינא שירבטה למאמא את רונה.


ואחר כך בנתה משהו שנראה כמו חומה ומגדל. האם יש לזה קשר למלחמה?


אתמול גם נערך בצהרון לראשונה החוג הראשון מתוך השלושה עם המדריכה א'.
חוג הפעלה חווייתית - שעת סיפור ותנועה. שעת הסיפור הייתה על קופיפים וקטינא אמרה שהיה כיף.
והיום האימהות מוועד ההורים אירגנו לילדים פעילות יצירה כלשהי משלהן לילדים ושלחו תיעוד בתמונות.


בסיום היום כשהבת הגיעה לאסוף את קטינא מהצהרון, היא נוכחת בקבוצת ילדים וקטינא ביניהם, המופיעה על במה קטנה לפני שאר ילדי הגן - רוקדים ושרים והצופים הקטנים מוחאים כפיים.  

ולסיכום איך אפשר בלי הבנטו-אים האחרונים שקטינא כל כך מעריכה ואוהבת?

מצאו את הצב,


והנושא הוא ים: בת הים, כוכב ים ודגים,


נחשו מה בפה של הפרעצל,



עוד בסדרת התמודדות פעוטה במלחמה:







יום שני, 30 באוקטובר 2023

מלחמה יום 24 - התמודדות של פעוטה

 בשבת האחרונה ארחנו את משפחת הבת והבן. קטינא שאלה מראש אם גם הדוד יגיע ושנענתה בחיוב, הצטיידה בשני "משחקי בניה שהדוד אוהב לבנות איתה". תוך שהם משחקים, אימא של קטינא שואלת "מה היית מבקשת מהקוסם מארץ עוץ"? ל"אומץ" ו"לב" היא מנידה ראשה בשלילה. אז "אולי מוח"? וקטינא משיבה מיד "יש לי שכל"! אנחנו מתאמצים שלא לפרוץ בצחוק. "אז מה היית מבקשת מהקוסם"? שאלה אותה אימא והיא משיבה "שתגמר המלחמה". ואז הדוד שואל את קטינא מה הוא היה מבקש מהקוסם מארץ עוץ. "מוח" היא עונה וכשקטינא הבחינה שהדוד העמיד פני נעלב, היא תיקנה ואמרה שהוא היה מבקש מהקוסם כמו דורותי - לשוב הבייתה, הבית שלפני סופת הטורנדו. ושניהם המשיכו לשחק וקטינא משמיעה צחוקים מתגלגלים חמודים.

לאחר שמיצתה, ביקשה נייר וצבעים והתחילה לצייר. אני מציע לקטינא שאולי תצייר את הדוד שהעמיד פני ישן, כמו שהיא מציירת את אבא שלה כשחוזר עייף מהעבודה. אבל היא לא מקבלת הוראות ומציירת מה שבא לה. וכששאלתי מה תציירי לי, היא החלה משרבטת על דף חדש והגישה לי את זה:


שירבטה דמות בהשראת "הלו קיטי". ומציינת - "וכאן ציירתי לקיטי עגיל וכאן סיכת שיער...". כששואלים אותה מה תרצי להיות כשתהי גדולה, היא אומרת: "זמרת, ציירת ומוכרת בתים" 😀.

לאחר שמיצתה לצייר, שאלה את הדוד אם הוא רוצה לקרוא איתה סיפורים. שניהם פרשו לחדר העבודה שבו יש פינת ספרים לקטינא.

בעוד הם עוסקים בקריאה, אנחנו המשכנו בשיח בסלון. התעניינו לגבי האבטחה בגן של קטינא. מסתבר שהגן עומד בתנאי של פיקוד העורף והוא שיש מרחב מוגן שיכול להכיל בגודלו את כל הילדים. על כן העיריה אישרה פתיחה של יום מלא בגן וגם צהרון עד לשעה 16:30, שממשיך באותו מבנה של הגן עם צוות שמחליף את הגננת והסייעות.

התנאי השני לפתיחת מוסדות חינוך הוא נוכחות של מאבטח עם נשק. אבל בעוד שלכל אחד מבתי הספר בעיר אכן יש מאבטח בשער וסיירת אבטחה לכל קבוצת בתי ספר סמוכים, על פי תקנה של משרד החינוך - תקנה זו, מעשה חֵלֶם, אינה כוללת את גני הילדים. על כן העיריה אינה מממנת אבטחה בגני הילדים. וגם בימים אלה מסרבת לממן אבטחה לילדי הגנים.

אמנם מבנה הגן של קטינא הוא קומפלקס הצמוד לשני מבנים של גני עיריה נוספים, במתחם מגודר סגור ועם שער נעול בכל שעות היום, שניתן לפתיחה מתוך הגנים על ידי מערכת אינטרקום ומצלמה, אבל אין מאבטח נושא נשק. 


ההורים כמובן אינם שקטים ולאחר שנהנו בשלילה מהעיריה, התארגנה נציגות הורים משלושת הגנים, לפעול להעסקה של מאבטח פרטי, שעלותו תתחלק בין ההורים של כמאה ילדים השוהים בקומפלקס הגנים הזה.

בגנים העירוניים בעיר של קטינא יש לכל גן גננת אחראית חמישה ימים בשבוע ורוטציה עם גננת מוסמכת שניה יום אחד בשבוע ויום אחד נוסף אחת לשבועיים. כאמור, לצהרון צוות נפרד חמישה ימים בשבוע, למעט ימי שישי.

שתי הגננות ברוטציה מאוד שונות זו מזו באופיין ובשיטות הלימוד. הגננת המשנית א' אימהית וחמה. מעבירה נושאים במשחק ובשירה ומצלמת. בימים שלה היא מעבירה להורים צילומים של הילדים בפעילויות שונות. עבור קטינא זהו גן חדש עם ילדים חדשים. רובם בגן הזה כבר שנה שניה. התמונות של א' מראות לנו שלמרות הזמן הקצר ופסק הזמן הארוך בשל החגים והמלחמה, קטינא השתלבה יפה בפעילויות השונות בגן, היא שמחה שם ורכשה חברות וחברים חדשים. בתמונה הבאה י' וקטינא נחות בפינת המנוחה שהיא גם פינת הספר. י' בגן הזה כבר שנה שניה והיא וקטינה הפכו להיות חברות נפש.   


בפריים של התמונה הבאה, ליד שתיהן מעיין בספר א', אחיה התאום של י'. קטינא גם חברה שלו ולדבריה עם עוד חמישה (ילדים וילדות) שהיא מזכירה את שמם.
 



כאמור, לגננת הראשית ע' שיטות הוראה שונות משל א'. מתנהלת עם הילדים בשלווה, מנהלת הרבה שיחות נושא עם כלל הילדים ושיחות עומק אחד לאחד עם הילדים. ובניגוד לגננת א' היא לא מצלמת במשך השבוע, למעט בימי שישי. אצלה לכל זמן ועת לכל חפץ.

כששאלנו את קטינא את מי משתי הגננות היא אוהבת, היא אמרה "גם וגם". אבל בבית היא מספרת לאימא שהיא קצת אוהבת יותר את ע' האינטלקטואלית, הרגועה והמאופקת יותר. מקבוצת הוואטסאפ של ההורים, מתקבל רושם דומה לגבי שתי הגננות מההורים של הילדים שהם בגן הזה כבר שנה שניה. אבל זה דווקא נחמד שהילדים נחשפים לשתי שיטות לימוד שונות, של גננות ברוטציה. בעיר שלנו, לכל אחת מהגננות הגן שהיא אחראית עליו, אבל כל אחת מהן עושה רוטציה פעם או פעמיים בשבוע בגן אחר.

הבת מספרת לנו גם שקטינא מאוד אוהבת ומעריכה את קופסאות הבנטו "שמכינה לה מאמא שלה". בכל בוקר קטינא מתלהבת לראות את הבנטו של היום. מבקשת להסביר לה כל פרט ופרט בקופסא ואומרת: "אני אוהבת שמאמא מכינה לי קופסא הכי יפה וטעימה". ומספרת שגם הגננות, הסייעות והחברות שלה מתלהבות מהבנטו-אים. וזו הקופסא של יום 23, שהנושא שלה דובונים. 


והקופסא של יום 24:



לאחר שעה ארוכה, חזרו אלינו קטינא והדוד משעת סיפור. הבן נראה תשוש. לאחר קריאת עשרה ספרים, קטינא שהבחינה שהדוד כבר התעייף, החליטה לספר בעצמה לדוד סיפורים שהמציאה תוך דפדוף בדפים המצויירים של עוד שני ספרים.

בדרך כלל, מכינים את קטינא אצלנו לשינה - רחצה, צחצוח שיניים ולבישת פיג'מה. כי בנסיעה חזרה לביתם היא לעיתים נרדמת ומכניסים אותה מהמכונית היישר למיטה. אבל הפעם נסעו ללא הכנה אצלנו, כי מאז המלחמה קטינא מתקשה להירדם ולכן העדיפו לקיים אמבטיה וטקס השינה בבית שלה. 

 בעודי מסיים כתיבת פוסט זה, בשעה 14:30 נשמעת אזעקה למטח טילים שנשלח לעבר ירושלים ולעבר ישובי עוטף ירושלים. בעודי בממ"ד, שמעתי מספר בומים עמומים של יירוט כיפת ברזל. לאחר רבע שעה, הגננת ע' של קטינא עדכנה את ההורים שהאחראית על הצהרון דווחה שהכל בסדר, שהילדים נכנסו יפה לממ"ד והם רגועים.

יום חמישי, 26 באוקטובר 2023

מלחמה יום 19 - התמודדות של פעוטה

 ביום המלחמה ה-19, נראה שהפעוטות מסתגלים פחות או יותר. וכך מדווחת להורים הגננת הראשית ע' של קטינא בגן גפן.


ברכה לחיילים מילדי גן גפן


והגננת השניה א' גם היא מדווחת להורים:

מקשטים חלזונות:

ואיזה צירוף מיקרים ראו גם מה בקופסת הבנטו, באהבה ממאמא של קטינא: חלזון פיצה, דשא גבינה צהובה, כריך פרח חמאת בוטנים, פרחי פלפל, פרחי תפוח ,קרקרים, יוגורט וחביתה.


לו תמשך כך שיגרת המלחמה בגנים ובבתי הספר ושנזכה לשקט במהרה.