פחד וחרטה

בשל חשיבות העניין אני מעתיק כאן כלשונו פוסט של דליה בר-אל  בפייסבוק:

הכותרת: אושר גדול :-) :-) :-) , המיקום: מכון הפיזיותרפיה , קופת חולים מכבי, פתח-תקווה :-)
וזה הסיפור, בקצרה:
:-) :-) לפני הרבה שנים נפלתי ממדרגה בחצר שלנו, ושברתי , בגדול, את עצם השוק ( אני יודעת שיותר מכובד לומר שזה קרה בתאונת סקי בהרי האלפים, אבל אני תמיד בעד האמת).
:-) :-) בעקבות אותה נפילה, אושפזתי בבית חולים, עברתי שני ניתוחים, השתקמתי, וחשבתי שהכל טוב...
:-) :-) אבל במרוצת השנים נוצרה שחיקה בברך , של אותה רגל, ביחד עם כאבים ומיגבלות בהליכה.
:-) :-) תשאלו למה לא עברתי ניתוח להחלפת אותה הברך? כי נחשבתי ל"צעירה" ( הכל יחסי בחיים, כן?....) וניתוחי החלפת ברך עושים לאנשים מבוגרים.
:-) :-) השנים חלפו, הכאבים גברו...וביחד איתם גם הפחד שלי מאותו ניתוח אימתני המחכה לי, בעוד מי יודע כמה זמן...
:-) :-) באפריל השנה נשברתי....קניתי מקל הליכה, והזמנתי תור לאורטופד מומחה . למרות גילי הצעיר, יחסית, עברתי בתחילת ספטמבר את הניתוח . על האימה והפחדים שהיו לי לפני הניתוח אני לא מרחיבה.
:-) :-) בעקבות הניתוח שעברתי הגעתי לכמה תובנות:
:-) דנטה, המשורר האיטלקי הנודע, כתב כנראה את "התופת", אחרי שעבר ניתוח להחלפת ברך.....( כן, נכון...היה באמת קשה בשלושת החודשים הראשונים שאחרי הניתוח )
:-) יש אנשים טובים. נתחיל מ"יד שרה" שמשאילים מכשירים רפואיים, ונמשיך בעמך ישראל...כאשר נעזרתי במקל הליכה, אנשים ויתרו לי על התור בחנויות , בלי שביקשתי, מיהרו להרים את המקל כשנשמט במקרה מידי, והיו מאוד אמפטיים.
:-) יש אנשים טובים גם בפייסבוק. חברים שידעו שאני עוברת ניתוח תמכו, התעניינו בלי סוף, וחיממו את ליבי.
:-) לא פשוט להיות נשוא מבטים תוהים , ו\או מרחמים. הסתובבתי כמה חודשים עם מקל הליכה, בעיקר בקניון הגדול, בפתח-תקווה, שם מכירים אותי הרבה אנשים. הרגשתי את המבטים דוקרים בגב...לכי תסבירי לכל אחד שאני לפני ניתוח, או כבר אחרי הניתוח...


:-) :-) :-) ונחזור להתחלת הפוסט....כעת אושר גדול. לא כואב לי כלום. אני הולכת בחופשיות. לא מחפשת חנייה קרובה לחנות שבה אני צריכה לקנות משהו...וחזרתי לצעוד על ההליכון הביתי, שלפני שמונה שנים הפסקתי ללכת עליו בגלל הכאבים.
:-) :-) בזכות הניתוח קיבלתי גם תמריץ לעשות דיאטה. לא נגעתי בגלידות ובשאר המתוקים הרבה חודשים. אני מתמידה וייש תוצאות. המחמאות מגיעות מכל עבר.
:-) :-) אני מודה בכל יום לרופא שניתח אותי ושינה את חיי, ולפיזיותרפיסטית שטיפלה בי בתהליך השיקום .
:-) אני מצטערת שלא עברתי את הניתוח הזה לפני ארבע או חמש שנים. יכולתי לחסוך לעצמי הרבה כאבים ומיגבלות.
:-) :-) חרגתי הפעם ממנהגי שלא להעלות פוסטים מידי אישיים בפייסבוק, כי אני רוצה לעודד את מי שנמצא במצב שבו הייתי, וחושש מהניתוח הידוע כקשה. נכון שקשה, אבל כדאי.

***

אימא שלי עברה מסלול דומה של פחדים וייסורים. חרטה על שסבלה בחינם חמש שנים עד שכמעט הגיעה להתניידות בכיסא גלגלים.

לאחר ניתוח וכוח רצון בפיזיותרפיה למרות הכאבים, חזרה לאחר שלושה חודשים, בגיל 79 לרקוד כמו נערה צעירה.

אבא שלי עבר גם הוא שני ניתוחי החלפת מפרקים באגן הירכיים בהפרש של חצי שנה. גם הוא מצטער על הסבל המיותר עד שהשתכנע לעבור את הניתוחים האלה., 

המלצה: יש צורך בהחלפת מפרקים (ברך, אגן ירכיים) - לא כדאי לדחות. חבל על הסבל והכאבים.