אחרי שאביגדור קהלני עורר את חמת הנשים, נפתח דיון ציבורי סוער באמצעי התקשורת. באחד הפנלים אתמול, קצין בכיר במיל', חובש כיפה, סיים את דבריו בטיעון שהקפיא את להט הוויכוח של המשתתפות. הן נעלמו דום לטיעון "נשים שנותנות חיים לא יכולות לקחת חיים". נראה שלמשתתפות ההלומות לא הייתה תשובה כטיעון נגד ישיר. ואני לא הבנתי מדוע אף אחת מהן לא הביאה את הטיעון שבעצם אף אישה אינה נותנת חיים בלעדית. הגבר שותף במחצית לרגע מתן החיים. אף לא אחת מהנשים החריפות שהשתתפו בדיון לא ציינה זאת? מדוע הפתיע אותן ללא מענה הטיעון שנותנת חיים לא יכולה לקחת אותם?
לפני שאמשיך, אני רוצה להקדים ולומר את דעתי הנחרצת - שנשים לא צריכות להלחם בטנק בשל עקרון השוויון, אלא בשל עקרון ההתאמה לפרופיל המבצעי הדרוש בלבד. ואם הצבא ברשות הרמטכ"ל חושב שחיילות מסוימות מתאימות כלוחמות בטנקים, אז הן יכולות. נקודה. ואלו שאינן מתאימות שישרתו במה שהן מתאימות, בדיוק כמו חיילים שאינם מתאימים לשרת בשריון. כלומר, הקריטריון היחיד בשירות בתפקיד צבאי כלשהו צריך להיות התאמה מלאה ליכולת מבצעית בתפקיד.
ומצד שני, אני נגד שירות של חיילות בהתאמה של 'בערך' , במה שידוע במחוזותינו בכינוי 'אפליה מתקנת'.
שמעו והסכיתו לסיפור הבא שמחמת סודיות אינני יכול לחשוף את כל פרטיו. סיפור הקשור לסיירת סודית שאינה ידועה בציבור. ליחידה הזו מגויסת אחת לשנה נבחרת מצומצמת של מועמדים, לאחר שלבי מיונים רבים להתאמה פיזית, התאמה אינטלקטואלית, וסיווג בטחוני - הסיווג הביטחוני הגבוה ביותר במערכת הביטחון.
המועמדים שעברו בהצלחה את כל המיונים, מגויסים ללא ידיעה של ממש בפני מה הם עומדים ואופי שרותם נרמז בכלליות כיחידת עילית סודית. לאחר הטירונות הם עוברים הכשרה בת מספר שלבים שבמהלכם הם מוכנסים בהדרגה בסוד. הכשרה מבצעית שמסתיימת כשנה מהגיוס.
היחידה הזו מורכבת מהסיירת עצמה שהיא גברית, ומתומכי לחימה שגם הם בעלי סיווג ביטחוני גבוה (אבל לא שותפי סוד), שמורכבים הן מחיילים והן מחיילות. כך היה עד שהופלה פקודה מלמעלה - לסיירת המבצעית תגויסנה גם בנות. בשל מעטה הסודיות, הן גברים והן נשים אינם יכולים להביע רצון מראש להתגייס ליחידה הזו ולמסלול הקרבי הזה בפרט.
בגיוס הראשון לאחר שינוי המדיניות, נקבעה מכסה לשתי חיילות מבצעיות, שעברו הכשרה זהה כמו זו של החיילים ויחד איתם. אמנם לפי עדות החיילים, לא בטוח שהן היו שורדות את ההכשרה הזו לו היו בנים והיו נשפטות לפי אותם קריטריונים למעבר משלב לשלב כמו החיילים, אבל הן סיימו את מסלול ההכשרה המלא, והוסמכו לפעילות מבצעית כמעט מלאה (למעט הגבלה מפעילות מבצעית מסוימת שנובעת מסיבה גופנית פיזיולוגית נשית).
אבל בשל מה שנראה כמדיניות של אפליה מתקנת, לאחר חצי שנה נשלחו שתי הבנות לקורס קצונה. נשמע נהדר, אבל הן מילאו את שתי הקצאות הקצונה היחידות לשנה. בדקה התשעים, בבוקר היציאה לבה"ד 1, הודיעו לשני חיילים שיועדו לצאת לקצונה שהם אינם יוצאים, ובמקומם תצאנה שתי החיילות לקצונה. יצאו בשל מדיניות של אפליה מתקנת.
בשנה לאחר מכן עברה את ההכשרה בהצלחה חיילת אחת אחרת, שהביעה רצון לעבור מתומכת לחימה לסיירת לאחר כחצי שנת שירות. עד כאן הכל נפלא.
כשחזרו הקצינות ליחידה, הסתבר שאינן מוצלחות במיוחד בפיקוד מבצעי. לאחר זמן מה העבירו את האחת להדרכה והשנייה הוצבה ביחידה בתפקיד פיקודי מסוים. אבל בשל חוסר ראיה מערכתית מורכבת, מרבית תפקידיה בוצעו למעשה על ידי סגנה. בניגוד לשאר הקצינים ביחידה היא נקטה בפיקוד מלווה באמצעי משמעת קשוחים מוגזמים, שלא היו מקובלים ביחידת עילית שכזו. איומים במשפטים צבאיים בכל צעד ושעל לא היו מקובלים ולא היה בהם צורך בפיקוד על חיילים ביחידה שכזו. היא נהגה כעבד כי ימלוך, כולל לעתים הטלת פקודות בניגוד לחוקי מטכ"ל.
החיילת ממערך תומכי הלחימה שגויסה מרצון למסלול מבצעי במחזור לאחר מכן, הוחתמה לשירות של שלוש שנים, השווה באורכו לשרות החיילים. נאמר לה בתחילת הדרך שהיא מיועדת כמו קודמותיה למסלול קצונה. אבל לאחר ההכשרה הארוכה שהשקיע בה הצבא ולאחר ההסמכה, היא החלה בשטיקים והתחמקויות מפעילויות מבצעיות (שגרמו ליתר עומס על חבריה ולפגיעה ביציאות שלהם לחופשות). בשל 'כאבי ראש' מסתוריים, יצאה לבדיקות רפואיות תכופות אינסופיות שלא העלו דבר, והסתבר אחר כך שהם נעלמו כלא היו, מיד לאחר השחרור ותחילת לימודים אקדמאים. בסופו של דבר היא פעלה לגריעת תפקיד, וסיימה את השירות כפקידה באותה יחידה לאחר שנתיים שירות בלבד, למרות שהייתה חתומה לשירות של שלוש שנים. וויתרו לה. היא גם אינה משרתת במילואים באותה יחידה כפי שממשיכים בה החיילים מהסדיר, וגם לא באף יחידת מילואים אחרת.
שתי הקצינות השתחררו. האחת שפיקדה בהדרכה נפלטה משירות מילואים מסיבה שאינני יודע, והשנייה שכן הוצבה לשירות מילואים - פניה לא נראו שם עד עצם היום הזה. מאז עברו מספר מחזורים ואף לא חיילת אחת גויסה יותר ליחידה הזו למסלול המבצעי.
מוסר ההשכל - אפליה מתקנת דווקא עשויה לפגוע בסופו של דבר בשוויון המגדרי. כי שוויון אמת מושג רק בעזרת שוויון ולא בשוויון מראית עין מערכתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא להגיב כאן (הדיון יסגר 14 יום לאחר הפרסום)